movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home

יום מתן תורתנו

יום מתן תורתנו

 

**כל ההלכות שרצינו לדעת לקראת שבועות שחל במוצ"ש ** הלכות ומנהגי חג השבועות שחל במוצ"ש, בשנת השמיטה ***

** הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א**

 

 

קניית מתנות לבני המשפחה: חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים, בהם מחויב היהודי לשמח את אשתו וילדיו בקניית בגדים, תכשיטים, ממתקים ודברים המשמחים. וכאשר קנו כבר בגדים ותכשיטים לאשה לפני חג הפסח והיא אינה צריכה כעת ביגוד ותכשיט נוסף (אם ישנה אשה כזאת בהיסטוריה העולמית...), אזי ניתן לשמח גם את האשה במגדנות ומיני מתיקה (ראה ברמב"ם סהמ"צ עשה נ"ד ובחינוך ת"ח ובס' הלכות חג בחג ק"י).

 

 

טבילה במקווה: ישנו חיוב ליהודי  לטהר את עצמו במקווה טהרה לפני החג, וכתב הטור שחיוב זה נוהג גם בזמנינו אנו, כשבית המקדש אינו קיים ואנו לא עולים לירושלים לבית המקדש. ולפני חג השבועות ישנו עניין נוסף להיטהר במקווה טהרה, לכבוד מתן תורה (חק יעקב ואליה רבא בשם האר"י הקדוש).

 

שטיחת אילנות ועשבים- מנהג מתקופת בית המקדשכתב הרמ"א: "ונוהגים לשטוח עשבים בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה". ופירש המשנה ברורה: "שהיו שם עשבים סביב הר סיני". ואכן, גם המן הרשע אמר לאחשוורוש שהיהודים נוהגים לשטוח עשבים בחג השבועות, כפי המובא במדרש. הרי שמדובר במנהג קדום עוד מתקופת בית המקדש.  החידושי הרי"ם ועוד ספרים כתבו טעם נוסף לדבר, שעשבים גדלים הרי על שפת הנהר, לרמז שביום זה, חג השבועות, הניחו את משה ביאור והוא ניצל בזכות התורה.

המגן אברהם מביא מנהג נוסף, שמעמידים אילנות בבית הכנסת ובבתים, איזכור לכך שבעצרת נידונים על פירות האילן ועלינו להתפלל עליהם. הגר"א מוילנא זצ"ל ביטל מנהג זה, בהסבירו שהגויים נוהגים להעמיד אילנות בחגיהם ויש בכך משום חוקות הגויים. ומסתבר שהגר"א ביטל רק את מנהג העמדת האילנות, אך לא אסר לשטוח עשבים ופרחים בבתים ובבתי הכנסת (הגרש"ז אוירבך והגרי"ש אלישיב זצ"ל), אך בישיבות הליטאיות ובבתי הכנסת של ה"פרושים" בירושלים לא תלו בכלל פרחים, עשבים ואילנות.

 

המהרי"ל, גדול כותבי מנהגי אשכנז, כותב שמנהגי ישראל לעטר את התורה בורדים ושושנים, לאור דברי חכמינו שבשעת מתן תורה התמלא העולם כולו בריח משכר של בשמים, וה"יפה ללב" כתב שמעטרים את התורה בשושנים לרמז על הפרק בתהילים "למנצח על שושנים", הנאמר על תלמידי חכמים הנאים במעשיהם הטובים כשושנים.

 

קטיפת פרחים בשביעית- מותר לקטוף פרחים בשמיטה לצורך קישוט, וצריך לקטוף את הפרחים בשינוי ניכר מדרך הקטיפה המקובלת.

לכל הדעות, אין קדושת שביעית בפרחים ללא ריח, ונחלקו פוסקי דורינו האם ישנה קדושת שביעית בפרחים שנועדו לריח, ולכן לדעות האוסרות, לא נקנה פרחים עם ריח ללא הכשר.

 

קישוט הבית לפני שבת והאם הפרחים הם מוקצה?  כתב המשנה ברורה: "ואפילו אם אותן עשבים אין ראויין למאכל בהמה, אך כיון שחשב עליהם מבעוד יום, מותר לטלטלם, ובפרט אם הם עשבים המריחין.  אכן אם חל שבועות ביום א' (כמו השנה), אין לשוטחן בשבת, כיון שכונתו לצורך יום טוב ואין שבת מכין ליו"ט, אלא ישטחם ביום טוב עצמו או בערב שבת".

 

לבישת הפראק ובגדי יו"ט: רבים נוהגים ללבוש את הפראק או את בגדי החג המהודרים כבר לשבת, כדי שלא יראה זלזול לשבת, אם ילבשם רק לפני החג.  אך ניתן ללובשם גם בשבת, בעוד היום גדול, ויכוין גם לכבוד שבת (שו"ת אגר"מ או"ח ח"ד קה ובס' אורחות שבת).

 

הכנה משבת לחג ושינה בשבת לצורך עירנות בליל שבועות: אסור להכין משבת לחג השבועות שום דבר ולכן אין לערוך את השולחן, להדיח כלים וכדומה, לפני צאת הכוכבים של מוצ"ש (באלעד- 8:17). ההולכים לנוח בשבת, יזהרו שלא לומר במפורש שהם הולכים לישון כדי שיהיו עירניים בליל שבועות, אלא ילכו לישון מבלי לומר מדוע  (משנ"ב סי' רצ סק"ד וכה"ח שם סק"א).

 

הוצאת אוכל מהמקפיא: מותר להוציא בשבת אוכל מהמקפיא ולהניחם בחוץ, לצורך סעודת ליל החג, וכן מותר להכניס בקבוקי שתיה למקרר כדי שיתקררו לליל החג,  אך יש לעשות זאת דוקא בעוד היום גדול, שלא ניכר שעושה כן לצורך הלילה (אורחות שבת פכ"ב, וראו במאמר הגר"י פרנקל בס' זכרון מרדכי עמוד קסח, שלדעתו מן הראוי לאכול מעט כבר בשבת מהאוכל שנוציא מהמקפיא).

 

סעודה שלישית: מצוה להקדימה השבת לפני סוף שעה תשיעית (באלעד 4:07) ולפחות להתחיל לאוכלה לפני שעה זו, כדי שנוכל לאכול בתאבון את סעודת ליל שבועות, ולכתחילה יש לאכול סעודה שלישית לאחר שנתפלל כבר "מנחה גדולה". ואם לא אכל וכבר הגיעה שעה עשירית , ימעט באכילת הפת בסעודה שלישית ויאכל מעט יותר מכביצה (ובדיעבד- כזית), ומעיקר הדין מותר לאכול גם יותר פת ובלבד שיהיה פחות מקביעות סעודה כרגיל אצלו בכל שבת. וחשוב להדגיש שלדעת האריז"ל חייבים לאכול סעודה שלישית אחר תפילת מנחה, ולכן גם אלו שאינם מתפללים בכל שבת מנחה גדולה- יעשו זאת השבת. (רמ"א תקכט, א, ומשנ"ב שם, ובסי' רצא, ב ומשנ"ב שם).

 

הדלקת נרות יום טוב: על הנשים להמתין עד צאת הכוכבים של מוצ"ש (באלעד: 8:17), ואז תאמר האשה "ברוך המבדיל בן קודש לקודש" ותדליק את הנרות מנר/אש שכבר דולק מקודם לכן, ואז יכולה היא להתחיל להכין את צרכי החג. המחמירים כדעת ר"ת גם במלאכות דרבנן יכול להכין לכתחילה  מ 40 דקות לאחר השקיעה עד בערך 58 דקות לאחר השקיעה לשימוש בזמן הזה [שאז מתחיל ביהשמ"ש של ר"ת], כיון שזמן זה לחולקים על ר"ת הוא יו"ט גמור, ולר"ת היא שבת גמורה ואין בכך בעיה של הכנה.

 

מתי הנשים מברכות "שהחיינו"? הפוסקים מפקפקים במנהגן של הנשים לברך "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות, שהרי ברכת ה"שהחיינו" נתקנה על חג השבועות עצמו ואינה קשורה להדלקת הנרות. ואולם כתב המשנה ברורה שבמקום שכך נהגו הנשים, אין למחות בידן, וכך נוהגות הנשים שלנו, לברך "שהחיינו" בהדלקת הנרות והן אינן ממתינות לקידוש של הבעל (ערוך השולחן ופוסקים נוספים).

 

איחור בתפילת ערבית: כתבו הפוסקים (וכך נפסק במשנה ברורה) שצריך להתפלל תפילת ערבית בליל החג בצאת הכוכבים ולא קודם לכן, כדי ש- 49 ימי ספירת העומר יהיו "תמימות", מושלמים ותמימים. וישנם דעות שניתן להתפלל מעריב מוקדם גם בחג השבועות, ורק את הקידוש צריך לקדש לאחר צאת הכוכבים (ראה ביאור העניין בספרי ויאמר שמואל סימן ל"ז).

 

ותודיענו- אומרים 'ותודיענו' במעריב של מוצ"ש זה.

 

סדר הקידוש וההבדלה: יקנה"ז, בורא פרי הגפן, קידוש של יום טוב, בורא מאורי האש, הבדלה וברכת שהחיינו. ואין מברכים על הבשמים. (ולא ממלאים את הכוס כבכל מוצ"ש, כדי שהיין יישפך ממנו (שש"כ).

הנוהג לומר קידוש מיושב והבדלה מעומד, יאמר יקנה"ז הכל בישיבה (אור זרוע וא"ר הלכות הבדלה).

לא ניתן  לברך 'בורא מאורי האש'  על נר יארצייט או נשמה, כיון שצריך לברך על נר שהודלק להאיר ולא לכבוד, ואפשר לברך על הנר שהודלק לצורך יו"ט [אע"פ שנפסק שצריך להדליק נר נוסף להבדלה, ולא לסמוך על הנר שהודלק להאיר בבית, אך כ"ז להאיר לצורך חול. וכאן הודלק לצורך מצוה]. אבוקה - לכתחי' בעינן נר הבדלה שיהיה אבוקה ולא לברך על נר יחידי, אך יש החוששים לכמה דברים בקירוב ב' נרות זה לזה ביו"ט, ובהפרדתם. בקירוב הנרות חוששים שכיון שנמס קצת מהחלב הו"ל גרם כיבוי.  ובהפרדתם - יש משום כיבוי שממעט את אש האבוקה , ולשיטתם יש לברך על נר יחידי. ויש מתירים לקרב הנרות  [ובחיבור ב' גפרורים יש להקל יותר] והנוהגים לחבר יש להזהר שלא ידבקו הנרות בשעה שמקרבם משום ממחק. (מאמר הגר"י פרנקל בס' זכרון מרדכי, בשם פוסקים).

 

מסיים בברכת ההבדלה המבדיל בין קודש לקודש, ואם טעה ואמר המבדיל בין קודש לחול יכול לתקן תוך כדי דיבור (לומר המלים שלו' עליך רבי) ואם לא תיקן מחלו' הפוסקים אם יצא יד"ח.

 

לדעת הגרש"ז אוירבך -נשים טועמות מכוס זה, כיון שהוא כוס קידוש, ולדעת הגרצ"פ פראנק בשם הגרא"ז מלצר-  מקפידים שלא ישתו הנשים מכוס זו, אשר היא גם כוס הבדלה, ונשים אינן שותות מיין ההבדלה.

 

"תיקון ליל שבועות"

 

 

 רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש הפליג בגודל חשיבות לימוד התורה בכל ליל שבועות וכתב שכל התיקונים הנתקנים בעולמות העליונים על ידי לימוד התורה בלילה קדוש זה, רשומים וכתובים בספר הזכרונות לפני ה' והקב"ה מברך את הלומדים בעולם העליון. וקבלה בידינו מהאריז"ל (וכפי שהביאו המשנה ברורה ורבים מהפוסקים), שיהודי שלא ישן כל הלילה ועסק בתורה ולא עסק כלל בשיחה בטלה, מובטח לו שלא יארע לו שום נזק ושישלים את שנתו. למוד זה, כתב מרן הבן איש חי, ממשיך לקדש את האדם בקדושה וטהרה ועניינו גדול. וצריך לשנן ולזכור שבמקום לחפש סגולות מפוקפקות, הנולדות בעולמנו חדשות לבקרים, הנה יש לנו סגולה בדוקה ונפלאה מרשב"י זי"ע, מהאריז"ל ומיתר גדולי עולם, ללמוד בלי הפסק כל הלילה. וכמובן, כתב היעב"ץ: "הנעורים בלילה יזהרו שלא יעסקו בדברים בטלים ושחוק, כי אז נאה להם השינה ונאה לעולם"...

 

ואדם שמתקשה ללמוד כל הלילה, עליו לפחות ללמוד ככל יכולתו, ולפחות עד שעת חצות. והכף חיים כתב שאדם זה, המתכוון ללכת לישון, לפחות ילמד את חלק התנ"ך שב"תיקון ליל שבועות".

הזוהר הקדוש כותב שבלילה קדוש זה שוזרים בלימוד תורה לנביאים וכתובים והאריז"ל תיקן את סדר "תיקון ליל שבועות" (שיש בו נוסחה אשכנזית ונוסחה ספרדית), בצירוף משניות מכל מסכת, משנה ראשונה ומשנה אחרונה. לימוד זה נחשב לפני הקב"ה כאילו לומדה למד את כל את כל התורה כולה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בהיותו "טועם" מכל ספר וספר מעט, מהתחלה ומהסוף (דרך פיקודיך) וראו במאמרו של ידידי הרה"ג רבי שלמה מילגרום שליט"א בספר 'זכר מרדכי', (שיצא השבוע לאור, לע"נ רבי מרדכי טישלר זצ"ל), בענין זה.

 

בישיבות הקדושות נהגו ללמוד תורה בעיון, כיתר סדרי הישיבה, טעמו וראו כי טוב ה', ה"גישמאק" והטעם המיוחד בלימוד, ולא לומר את "התיקון", וכן כתב החוק יעקב, שנהגו בבית חמיו הגאון זצ"ל ללמוד תורה שבעל פה בעיון, ואילו "התיקון" נועד לדעתו רק לעמי הארצות שאינם יכולים ללמוד גמרא כהלכתה. ורבים לוקחים לעצמם נושא מיוחד או מסכת קצרה ולומדים את כולה מהחל ועד גמירא, להוסיף ולהתענג על זיו תורתנו המתוקה והקדושה. וה"שולחן ערוך הרב" כתב שצריך שעיקר העסק בלילה זה, יהיה בתורה שבעל פה.

 

ואולם ישנם מגאוני ארץ (וביניהם הגר"א ז"ל מוילנא, החתם סופר, החיד"א והשל"ה הקדוש, הגאון האדר"ת, מרן הקהילות יעקב ומרן הגרש"ז אוירבך. וכמובן, כל גדולי הרבנים הספרדים וכל גדולי האדמורי"ם), למדו דווקא את "התיקון", שעניין לימודו גבוה מאד לפי תורת הסוד. ומסופר ששאלו את המגיד מדובנא מדוע הוא לומד גמרא ואילו רבו הגאון מוילנא אומר את "התיקון". השיב על כך המגיד מדובנא במשל לבעל חנות שהניח את הדוגמיות והתצוגה בחלון הראווה של חנותו, כאשר בחנות עצמה לא היו כלל מוצרים.."  הגאון מוילנא שיודע את כל התורה כולה, יכול להציג בליל שבועות את "תצוגת חלון הראווה" שלו, מעט מכל "הסחורה" שיש לו, קצת מכל ספר בתורה ומעט מכל נושא." הסביר המגיד מדובנא, "אך אני, שהחנות שלי ריקה מתורה. מה יעזור שאציג בחלון הראווה את "התצוגה", בעוד שהחנות שלי בעצמה ריקה?!"...

וכששאלו את מרן החזון איש מה ללמוד בלילה קדוש זה, אזי ישנם שהשיב להם ללמוד גמרא בעיון וישנם שאמר להם ללמוד את "התיקון", כל אחד לפי סגנונו ומעלתו ודרכיו, ונהרא נהרא ופשטיה, וכתב הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו "הלכות חג בחג", בסכמו את הנושא: "וכל הלבבות דורשים ה', ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוונו ליבם לשמים. והעיקר הגדול הוא שלא לזלזל אחד במנהגו של חברו".

 

ידוע המעשה נורא ההוד  על מרן הבית יוסף זי"ע, שהוא וחבורתו הקדושה למדו בלילה קדוש זה משניות, ונגלה אליהם המגיד מן השמים והאריך בגודל חשיבותם אצל הקב"ה בזכות לימוד המשניות. וכן כתבו היעב"ץ ובעל "סדר היום" וה"יוסף אומץ", ללמוד משניות דווקא בליל שבועות. ואולם הגאון החיד"א סבר שאין ללמוד משניות בלילה זה, ורבים חולקים עליו בעניין.

ספרים רבים וחשובים (כמו היעב"ץ וסדר היום ויוסף אומץ ויסוד ושורש העבודה) המליצו ללמוד את ספרי המצוות שחיברו הר"ש בן גבירול או הרמב"ם או "החרדים" או הש"ך ("או כל ספר אחד שסידר את תרי"ג מצוות"- יוסף אומץ), ומנהג הספרדים לומר גם את "האידרא רבא" ו"האידרא זוטא" (החיד"א בספרו לב דוד). הספרים הקדושים האריכו בגדול העניין ללמוד בלילה זה ברציפות ובהתמדה, בלי להפסיק כלל. ובספר "זוהר חי" (להגה"ק מקאמרנא זצ"ל) כתב בשם הבעל שם טוב הקדוש שטוב להיזהר שלא להפסיק בדיבור בטל כל הלילה, וגם לא להפסיק בשיחה שנראית בטלה, עד לאחר קדושת "כתר" שאומרים בתפילת מוסף, "כי אז עולים כל קישוטי כלה שעשה בלילה".

 

בשער הכוונות להאריז"ל כתב שיש לטבול במקווה טהרה כשיאור היום, קודם עלות השחר, והוא על פי הסוד, והשל"ה הקדוש הפליג בגודל טבילה זו, הפועלת תיקון גדול. וכידוע, רבי נחמן מברסלב זי"ע האריך בגודל הענין בספריו הקדושים.

 

 

 

נטילת ידיים בעלות השחר

 

לאחר עלות השחר נוטלים ידיים ג' פעמים (או ד' פעמים- לדעת הגר"א ז"ל) לסירוגין, כמו בכל בוקר, אך מברכים "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר" רק בשעה שעשה את צרכיו לפני התפילה, ואז יברך בעצמו גם את כל ברכות השחר, חוץ מהברכות המפורטות מיד. ואין צורך לסגור את הגמרא מיד בעלות השחר וליטול ידיים, אלא קודם שיקום ממקומו כדי להתארגן ולהתפלל, יטול ידיו (הגרש"ז אוירבך זצ"ל). ולרוב הדעות גם לגבי ברכות התורה ניתן להמשיך וללמוד עד שיגיע היהודי שיוציא אותנו בברכותיו.

 

ברכות השחר- מנהגי האשכנזים והספרדים

 

לדעת המשנה ברורה ניתן לברך את כל ברכות השחר, גם כשהיינו ערים כל הלילה, ואילו את ברכת "אלקי נשמה", ברכות התורה וברכת "המעביר שינה" יוצאים ידי חובה מיהודי שישן בלילה, המוציא את כולם בברכות אלו. ואלו שישנו בערב חג השבועות שנת קבע (של לפחות שלוש שעות,לפי דעה אחת או גם פחות מכך, לדעות אחרות), יכולים לברך בעצמם ברכת התורה. וכאשר אין בביהכנ"ס יהודי שישן בלילה, מפני שכולם עסקו בס"ד בתורה בהתמדה כל הלילה, לדעת רוב הפוסקים אפשר לברך את ברכות התורה, אך מכיוון שישנם פוסקים הפוטרים מלברך, לכן יכווין לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת "אהבה רבה" או "אהבת עולם", או שיכווין לצאת ידי ברכות התורה הנאמרות על ידי העולים לתורה. ואם לא שמע את ברכות "אלוקי נשמה" ו"המעביר שינה", אם ישן "שיתין נשמין", שהוא חצי שעה או שלוש דקות, יכול לברך אותם בעצמו לפי כל הדעות (הלכות חג בחג להגרמ"מ קארפ).

 

ועד כה עסקנו בנושא לדעת האשכנזים. אולם הספרדים נוהגים שאדם שהיה ער כל הלילה, יכול לברך את כל ברכות השחר, כולל "אלוקי נשמה" ו"המעביר שינה", החל מחצות הלילה ואילך, ואת ברכות התורה מברך לאחר עלות השחר ו"אשר יצר" מברך רק אם עשה את צרכיו. אך ברכת "נטילת ידיים" כלל לא מברכים, אלא אם כן ישן שנת קבע (כף החיים ונהר שלום ואור לציון ח"ב פ"ד ט').

 

עמידה או ישיבה ב"עשרת הדיברות":כבר הבאנו ב"קוראים אלעד" לפני מספר שנים את המנהגים השונים האם עומדים או יושבים ב"עשרת הדברות", שישנם העומדים כבמעמד הר סיני, בו קיבלו את השכינה מעומד כמו בקידוש לבנה, וישנם היושבים מפני תרעומת המינין שיאמרו שרק "עשרת הדברות" כתובים בתורה ויתר התורה אינה חשובה, וכל אחד יעשה כמנהגו

 

אכילת מאכלי חלב ומאכלי בשר: טעמים רבים נאמרו בראשונים, בפוסקים ובספרי המנהגים לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות. מהר"א טירנא כתב שנאמר: "מנחה חדשה לה' בשבועותיכם", ראשי תיבות "מחלב". ה"כלבו" כתב שהתורה נמשלה לחלב ודבש, שנאמר "דבש וחלב תחת לשונך" (ולפי זה יש לאכול גם דבש או מאכלים המטובלים בדבש), הרמ"א הסביר שכאשר אוכלים חצי סעודה חלבית וחצי סעודה בשרית, צריכים לאכול לחם לחלק החלבי ולחם לחלק הבשרי והוא זכר ל"שתי הלחם" (ומשום מה לא הקפידו על טעם זה וברוב המקומות לא מחלקים את הסעודה לשתיים ולא אוכלים בה שני לחמים, וראה במאמרי בביטאון "קול התורה באלעד" בעניין זה). המגן אברהם מטעים את העניין בכך שדם אשה נעכר ונהפך לחלב וכך נהפכת לה מידת הדין של ימי הספירה למידת הרחמים של חג השבועות. ה"נזירות שמשון" מסביר שחלב בגימטריא  40, רמז ל- 40 יום בהם ניתנה התורה וה"משנה ברורה" מביא בשם "גדול אחד" (שיש הטוענים שהוא רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל, בעל ה"אור שמח") שלאחר מתן תורה שבו בני ישראל לביתם ולא יכלו לאכול מאכלי בשר, לפי שכליהם היו טרפים וקשה לשחוט ולמלוח בשר בכלים חדשים ביום אחד, ולכן אכלו מאכלי חלב.

 

וכמובן, חג השבועות מחייב שמחה בבשר ויין, ולכן בל נשכח לאכול גם בשר ולשתות יין. וישנם האוכלים סעודה חלבית בלילה, כמנהג אשכנז, וישנם שאוכלים "קידוש" חלבי בבוקר לאחר התפילה והולכים לישון ואחר כך אוכלים סעודה בשרית, וישנם המחלקים את הסעודה לשתיים ואוכלים בתחילת הסעודה מאכלי חלב במפת שולחן חלבית וכלים חלביים, ומחליפים את המפה והכלים ושוטפים את הפה והידיים ומניחים על השולחן לחם חדש ואוכלים סעודה בשרית, ויש המפסיקים לחלוטין (כדברי הזוהר הקדוש) בין החלק החלבי לחלק הבשרי, הולכים ללמוד, לנוח או לטייל חצי שעה, ואחר כך מתחילים לאכול סעודה בשרית.

 

גבינה צהובה:  אלו שאוכלים סעודה חלבית ולאחר מכן סעודה בשרית, יזהרו שלא לאכול בסעודה החלבית גבינות קשות וגבינה צהובה, כיוון שישנם הסוברים (ראה ט"ז יו"ד פ"ט ד' ובפרמ"ג שם משבצ"ז ז' והלכות חג בחג בשם הגרי"ש אלישיב) שבאכילת גבינה צהובה צריך להמתין 6 שעות בין אכילתה לאכילת בשר. ואמנם אם אכל גבינה קשה או גבינה צהובה ואחר כך הלך לישון (אפילו ביום), אינו צריך להמתין 6 שעות והפסק השינה מספיק כדי לאכול כעת מאכלי בשר. (וזאת מהסיבה שמעיקר הדין לא צריך להמתין 6 שעות בין אכילת גבינה צהובה לאכילת בשר, והוא רק חומרא- מרן הגרי"ש אלישיב).

 

 

לימוד היום

 

נכון, צריך לישון אחרי ליל השימורים הנפלא של עסק התורה. אך לאחר השינה עלינו לשוב ולעסוק בתורה, ביום קבלת התורה, כי כל יום השבועות מסוגל ללימוד התורה. ואדרבה, חמורה היא החובה ללמוד אחר זמן קבלת התורה ביום, מאשר לפני שקיבלנו את התורה בלילה. וישנם הנוהגים לגמור את כל ספר התהילים בחג השבועות, בו נפטר דוד המלך ע"ה, ויש הקוראים אז "שתיים מקרא ואחד תרגום" או לומדים בספר המצוות להרמב"ם, ותלמידי חכמים הוגים בתורה, בש"ס ובפוסקים, ויראה לחדש ביום נשגב זה חידוש בדבר תורה או הלכה, (סדר היום, מועד לכל חי, עבודת הקודש להחיד"א והלכות חג בחג).

 

נזכה לקבל את התורה באהבה ובשלמות, לרכוש קנייני תורה בנפשותינו ובמעשינו ולהיות בני תורה וטהרה אמיתיים, שהתורה ואורחותיה, מצוותיה ומידותיההיא עיקר חיותינו, אהבתנו ושיחתנו.

פורסם בקוראים אלעד והועלה לאתר באדיבות הרה"ג גנוט שליט"א.

 

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17842842

אתר השבת