movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home

שביעי של פסח בהלכה ובאגדה - הרה"ג ש. ב. גנוט שליט"א

שביעי של פסח בהלכה ובאגדה

 

הרהורים, מנהגים והליכות לשביעי של פסח ומוצאי החג, בתוספת סיפורי מופת ותזכורות לחג הקרב ובא * הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א **

 

ראיתם פעם יהודי שעומד בתור לשלם קנס שהעיריה קנסה אותו על השלכת פסולת בנייה, והוא חוגר גארטל על חליפתו, כדי לקיים את צו החוק בהידור?

ראיתם פעם אדם שעומד בדחילו וברחימו ברמזור, ממתין שהאדום יתחלף לירוק, והוא ממלמל "לשם יחוד" על כך שהוא כעת מקיים את רצון חוקי מדינת ישראל?

לא, לא ראיתם, וגם לא תראו בעתיד...

*******

חז"ל אומרים כי ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי בחזיונות המופלאים של "מעשה המרכבה", כאשר כל אחד ואחד שיצא ממצרים ועבר את ים סוף, היה יכול להצביע באצבע באופן חושי ולומר כביכול "זה א-לי ואנווהו"

חז"ל (ב"ק ט, ב) דרשו שמכאן, מ"זה א-לי ואנוהו", למדו להידור מצוה מן התורה. מכאן לומדים אנו שצריך להדר במצוות, לעשות ספר תורה נאה, טלית נאה, מזוזה נאה, וכבר עמדו המפרשים על ההקשר שבין המראות האלוקיים שבקריעת ים סוף, לקבלת "הידור מצוה" על עצמם. כאשר השאלה עולה מאליה, האם מעשים כה מופלאים וגילויים כה נוראים של גילוי שכינה בעצמותה, אינם מחייבים "קבלות" עצומות הרבה יותר, מאשר "הידור מצווה"? האם מה שיצא מה"זה א-לי ואנווהו" הוא רק לעשות את המצוות באופן יותר נאה ומהודר.

חשבתי להסביר את הדבר, שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים, סברו הם שכעת עברו הם ממלכות אחת למלכות שניה. מעבדים לשלטון מצרים ופרעה, להיות עבדים תחת שלטון הקב"ה. הם חשבו כי כשם שלכל מלך ושלטון יש את חוקיו את חוקי השלטון החדש על כל הבדלי החוקים המחוייבים בכל מקום משום "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", כאשר מקיימים את חוקי כל מדינה ומקום בגלל ההכרח. כך הוא גם כאן בהיותם עבדים לקב"ה. אדם שמתגורר בישראל, נוהג בצד אחד של הכביש, כי אלו החוקים. ואילו באנגליה נוהגים ברכב בצד השני. בישראל נוהגים כחוקי ישראל ובאנגליה נוהגים כחוקי אנגליה.

עם ישראל חשב בתחילה שכך הוא גם במלכות הקב"ה, ויציאתם מעבדות לפרעה לרשות הקב"ה, כמוה כמעבר ממדינה למדינה וממלכות למלכות. אך אז ראו בני ישראל חזיונות נוראי-הוד, מראות קדושים ודרגות רוחניות נעלות. אפילו שפחה פחותה התרוממה וראתה מחזות מרוממים ונאדרים, ששכל אנוש לא יכול לתפסם. מראות אלוקים שמימיים, אשר לא היו בכל ההיסטריה העולמית. אז הבינו בני ישראל, בחוש, בלב ובמח, כי שלטון הקב"ה אינו ככל השלטונות הארציים. שלטון אחר הוא, מרומם ונעלה עד אין קץ, שלטון וחוקי הקב"ה יתברך ויתעלה! עולם חדש, עולם אחר, רוחני ומופלא בו מקיימים את חוקי וציוויי הקב"ה מתוך שמחה והתעלות פנימית. כאשר קיום חוקי ה' עצמם מרוממים את האדם בעשייתם והופכים אותו לאדם השלם.

מטבע הדברים, קיום חוקי כל מדינה וענינייה, אינו מחייב להדר בחוקים וליפותם. מעולם לא ראינו אדם המשלם מיסיו למדינה בשטרות מהודרים. מעולם לא נמצא שומר חוק אמריקאי שיעטר את תשלום מס-ההכנסה שלו בכתר מוזהב. לא שייך להדר בשמירה על חוקים, שכל תכליתם הם לדאוג לסדר ומניעת "איש את רעהו חיים בלעו". רק בחוקים רוחניים, מצוות ומעשים שהקב"ה רוצה שנקיים, שייך להדר ולפאר, לשכלל ולעטר.

מכיון שראתה שפחה על הים מראות כה נשגבים, הבינו בני ישראל שחוקי הקב"ה ומצוותיו נעלים המה, מופלאים ונפלאים, מרוממים ונאדרים. לכן, בחרו בני ישראל לאחר שראו את ה"זה אלי" לקיים את המצוות ב"ואנווהו" ליפות את חוקי המצוות והתורות בעצמם, להדר בהם וליפותם גם מבחינה חיצונית. לעטרם במיני עיטורים ולדייק ולדקדק בעשייתם. להוכיח ולהראות שהתורה ואלוקיה גבוהים ומרוממים עד אין קץ ושההידור בחוקי התורה הוא ההוכחה שהחוקים עצמם הם "חפצא" להתרוממות ועליה.

----- ה' יעזרנו שנזכה להשלים את עצמינו על ידי קיום התורה והמצוות.

שביעי של פסח- קריעת ים סוף וניסיו

שביעי של פסח אינו חג בפני עצמו, כשמיני עצרת של חג הסוכות, אלא סיומו של חג הפסח הוא, ולכן אין אומרים בו 'שהחיָנו' בקידוש. יום זה הוא יום שנעשו בו נסים לאבותינו על הים, והתורה צוְתה עליו (שמות יב) "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם".

ברוב המקומות שנזכר בתורה הציווי על יום טוב ראשון של פסח, נסמך לו גם זכר ליציאת מצרים; ואולם לציווי לחוג בקדושה את שביעי של פסח, לא נסמך בשום מקום זכר לנס שהיה באותו היום, נס הים. וכן כשהתורה מספרת על הנס עצמו, בסדר 'בשלח', אין שם שום זכר ליום שבו היה הנס, וגם אין שם זכר לחג זה:

אכן, כבר נזכר במקום אחר שלא נִתן חג לישראל לזכר מפלת אויבינו אלא על הישועה שנעשתה לישראל בלבד. שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתם של רשעים, ואף ישראל אין עושים להם שמחה על כך. לפיכך נאמרה להם לישראל מצוַת יום טוב אחרון של פסח לפני שידעו שביום זה עתידים המצרים לטבוע בים. ולפיכך מעלימה התורה גם אחרי כן את הקשר שבין קדושת חג זה עם קריעת ים סוף:

ועיקר השמחה שישראל שמחים ביום זה, הוא על השירה שמשה ובני ישראל אמרו באותו היום ברוח הקֹּדש, וזכו ששירתם נקבעה בתורה לעולמי עד, והקדוש ברוך הוא וכל פמליותיו הקשיבו לשירתם:

בספר התודעה מסביר שדבר זה, שקריעת ים סוף היתה בשביעי של פסח, לא נתן להכתב בתורה מן הטעם האמור לעיל; אבל ידענוהו במסורת שכך היה, ולאחר שהתירו לתורה שבעל פה שתכתב גם היא, כבר ידענו גם מן הספר הכתוב:

חז"ל הקדושים במכילתא סידרו לנו את סדר המאורעות בימים שבין ראשון לשביעי של פסח:

בבקרו של יום ט"ו בניסן יצאו כל צבאות ה' מרעמסס ובאותו היום באו לסוכות, שם הקיפם ה' שבעה ענני כבוד. היה זה יום חמישי. למחרת בט"ז בניסן, ביום שישי, נסעו מסוכות וחנו באיתם בקצה המדבר: בי"ז בניסן, הוא יום השבת, ישבו תחתם ולא נסעו.

בי"ח בניסן, הוא אחד בשבת, התחילו ישראל מתקנים כליהם ומציעים בהמתם לצאת. אמרו להם האיקטורין (אלו שליחי פרעה שהצטרפו עם בני ישראל בצאתם ממצרים, כדי לפקח על חזרתם למצרים): "תמו ימי שחרורכם והעת לכם עתה לחזור למצרים, שאמרתם: "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ!". אמרו להם ישראל: כשיצאנו - וכי ברשות פרעה יצאנו? ביד רמה יצאנו! אמרו להם האיקטורין: רוצים, לא רוצים - סופכם לקיֵּם דבר מלכות! עמדו עליהם ישראל, הכו מהם, הרגו מהם, פצעו מהם, הלכו הנשארים והגידו לפרעה.

לאחר שהלכו השליחים של פרעה בחצי היום של י"ח בניסן, הוא אחד בשבת, אמר להם משה לישראל: חזרו לאחוריכם, לצד מצרים, שלא יאמר פרעה שאתם בורחים, אלא ישיג אתכם קרוב לארצו, ואם יש בידו למחות, יבוא וימחה. תקע משה בקרן השופר, עד שחזרו לפני פי החירות, מהלך יום וחצי ממצרים. ביום י"ט בניסן הודיעו שליחי פרעה למלך שבני ישראל אינם מתכוונים לשוב למצרים. למחרת "ויאסור פרעה את רכבו ואת עמו לקח עמו וירדוף אחרי בני ישראל, וישיגו אותם חונים על הים על פי החירות, ופרעה הקריב"...

ובליל שביעי של פסח, אור ליום כ"א בניסן, ביום רביעי, ירדו בני ישראל לים, ובשחרית עלו מן הים ויראו את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים - אז ישיר משה ובני ישראל את השירה:

81 שנה קודם לכן, ביום זה, בכ"א בניסן, הושלך משה ליאור מפני גזרת פרעה. וכדברי ר' חנינא בר פפא: 'אותו היום - כ"א בניסן היה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה, ילקה ביום זה'?

שנה קודם לכן, בכ"א ניסן, הלך משה בשליחותו של הקב"ה ממדין למצרים להוציא את ישראל משם. שהרי בט"ו בניסן נגלה אליו הקב"ה בסנה ושידלו לקבל עליו שליחות זו, במשך שבעה ימים. שבעה ימים אלה, הם ימי הפסח.

 

עם ישראל השתוקקו להקב"ה

רבי שמעון בר יוחאי זי"ע מספר לנו בזוהר הקדוש, דברים מופלאים, נפלאים, גבוהים ורמים: בשעה שהיו ישראל עומדים על הים ואמרו שירה, נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא עם צבאותיו ופמליותיו, בשביל שידעו את מלכם שעשה להם כל הנסים האלה והגבורות. וכל אחד ואחד ידע וראה מה שלא ידעו ולא ראו שאר נביאי העולם:

שמא תאמר שלא ידעו ולא נתדבקו בחכמה העליונה? - מן השירה הזאת תראה שכולם בחכמה עליונה ראו וידעו דברים ואמרו. שאם לא כן היאך אמרו כולם דברים אחדים, שלא שִׁנו אלה מאלה בכל דברי השירה הזאת, ומה שאמר זה אמר זה, ולא הקדים תבה זו לפני תבה זו; אלא כולם במשקל אחד, ורוח הקֹּדש בפיו של כל אחד ואחד, ודברי שירתם נאמרו כולם כאילו יצאו מפה אחד. ואפילו עוברים שבמעי אמם אמרו שירה כולם כאחד וראו מה שלא ראה יחזקאל הנביא. על כרחך אתה אומר שהיו כולם רואים כאילו ראו עין בעין:

וכשסיְּמו שירתם, נתבשמו נפשותיהם של כולם והשתוקקו לראות ולהביט עוד ולא היו רוצים לנסוע משם מרוב שהשתוקקו. באותה שעה אמר משה לקב"ה: בניך, מרוב שהם משתוקקים (לחזות באור פניך) אינם רוצים לנסוע מן הים!:

מה עשה הקב"ה - כיסה את כבודו והיה שם נגלה ואינו נגלה. אמר להם משה לישראל כמה פעמים לנסוע משם - ולא רצו (שעדיִן מציצים שם באספקלריא שאינה מאירה), עד שנראה להם זיו כבודו של הקב"ה (שהוא שוכן) במדבר. אותה שעה, מרוב שהיו חפצים ומתאוים לראות, הסיע אותם משה. הדא הוא דכתיב (שמות טו): וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר, מאי מדבר שור? - מדבר שהיו רוצים לחזות בו את הדר כבודו של המלך הקדוש. ולכך נקרא 'מדבר שור' - מדבר החזיון.

נכון, לא הבנו מה בדיוק ראו אבותינו על היםבשביעי של פסח. אך אל דאגה, בקרוב יבוא משיח צדקנו וגם אנחנו נזכה לחזות בנועם ה' ומלוא גדולת שכינתו!!

 

 

שירת הים אצל רבי יעקב משה חרל"פ

 

ישנם הנוהגים להתאסף בחצות ליל שביעי של פסח ולומר שירת הים, לפי שאז נקרע ים סוף, ואמרו חכמים (סנהדרין קא, א): "כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר (משלי טו, כג): 'ודבר בעתו מה טוב'" (כה"ח סימן תכט אות ו, וסימן תצ אות סב, ילקוט מנהגים עמוד 63). המנהג היה נודע בשכונת שערי חסד, כאשר הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל נהג לערוך מעמד מיוחד של "שירת הים", במנגינה כובשת לבבות. במעמד זה השתתפו במרוצת השנים גדולי ישראל לצד חניכי תנועות נוער דתיות שונות, אישים מרכזיים ופשוטי עם, והניגון שלמדו אז, מתנגן במקומות שונים ברחבי הארץ ואף מחוצה לה גם כיום.

סבתא שלי, מרת ציפורה מאיר תחי', לבית לרנר, יסודותיה ובניינה בשערי חסד. היא מספרת לי על מאות מבני ירושלים, שנהרו לביתו של ר' יעקב משה חרל"פ. "לא היה לה בית גדול, אך כולם הצליחו להיכנס. כל בני ישיבת 'מרכז הרב' הגיעו, יחד עם המונים מבני ירושלים.

זיידה שלי, הגה"צ רבי אפרים שמואל לרנר זצ"ל, שהיה ידידו הטוב של רבי יעקב משה, היה משתתף כמובן בשירת הים, וגם אבי רבי מרדכי לרנר זצ"ל.  השירה עלתה עד לב השמים ו'שערי חסד' התעוררה לחיים באמצע הלילה. אנחנו, כבנות, לא נכנסנו, אך עמדנו בחוץ, מקנאות"...

[ואגב, סיפור מעניין שקראתי לאחרונה, מסופר בספר הביוגרפי 'שירת הים', שחובר על הגרי"מ חרל"פ זצ"ל. סיפור מרתק, אפוף מיסתורין. סיפרה הרבנית חוה דינה בארי-שלזינגר ע"ה, בתו הצעירה של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שבהיותה ילדה קטנה, נשמעו ערב אחד בשער הבית דפיקות נמרצות. בדלת עמדה חבורת מקובלים, שהיו בקשר מתמיד עם הגרי"מ חרל"פ. הם נראו נרגשים מאד, ובקשו לדבר בדחיפות עם הרב. המקובלים דרשו שכל בני הבית יצאו מהחדר, אך לה כילדה קטנה שאינה מבינה התירו להישאר. כשננעלה הדלת, סיפר ראש החבורה, שכתוב בספר קבלה קדוש וישן שיחידי סגולה הראויים לכך יכולים למצוא שרידים מהמן, ומי שזוכה לאכול ממנו, יזכה להשגות גדולות ומיוחדות בתורה. גילוי שרידי המן יהיה רמז לקירוב של הגאולה השלמה במהרה. בני החבורה יצאו לחפשו במדבר סיני, ולאחר תפילות בכוונה וחיפושים מרובים, זכו למצוא את מבוקשם. באחד מנקיקי הסלעים, מצאו שכבת מן נסתרת, ומיד מיהרו ורצו לבית הרב , לספר לו על התגלית המרעישה. הרב חרל"פ התרגש מאד, ובקש לראות את המן. ראש החבורה פתח את תרמילו המאובק, והוציא ממנו צנצנת עם מעט אוכל בצבע לבן. הם חילקו את המן ביניהם, וכל אחד מהסובבים בירך ואכל מעט בכוונה עצומה. (איזו ברכה בירכו היא לא זכרה, אך הרמ"ע מפאנו כותב שלעתיד לבא נאכל מהמן, ונברך "המוציא לחם מן השמים". אולם דעת ה"תורה לשמה" שבמדבר בני ישראל ברכו "הממטיר לחם מן השמים", והבני יששכר סובר שלא היו מברכים על המן כלל)].

המנהג התפשט גם כיום ורבים מתכנסים בחצות לאמירת 'שירת הים' ברוב עם.

מקובל הוא שאנו חוגגים את שביעי של פסח כיו"ט, מפני שביום זה נקרע הים וניצלו ישראל באופן מוחלט מהמצרים. וכן משמעות ד' הירושלמי בפ"י דפסחים. ואמנם דבר נפלא מצאתי בדברי  רש"י, וכדלהלן:

במגילה (לא,א) מובאים סדרי פרשיות המועדים וטעמיהם, ונאמר שם שבשביעי של פסח קוראים פרשת בשלח, ובפשטות קוראים בשלח, כי בו מובא נס קריעת ים סוף וכל השתלשלות הענינים. אך רש"י נטה מזה ופירש: "ויהי בשלח פרעה - לפי שביום שביעי של פסח אמרו שירה על הים". וכך כתבגם הר"ן על הרי"ף שם.

הרי לנו שענינו של יום ז' של פסח הוא זכר לכך שישראל אמרו שירה על הים. וכן מצאתי בספורנו (ראה טז, ח), על הפסוק 'שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה', שפירש: "וביום השביעי עצרת. נעצרו בו ישראל יחדיו לעבודת האל יתעלה ושרו לו שירה בשביעי של חג המצות, לפיכך נקדש אותו היום ולא תעשה מלאכה כי לולא זה לא היה השביעי קדוש כלל כמו שהוא הענין בחג הסכות שאין השביעי שלו מקרא קדש".

ונמצא ששמחת שביעי של פסח היא אינה על הצלת ישראל או על מפלת הרשעים,(כי על מפלת הרשעים כלל לא עושים חג, כמש"כ המשך חכמה בפרשת בא), אלא על כך שזכו ישראל להתעלות ולהתרומם לדרגה של לשורר שירה להקב"ה, ממ"ט שערי טומאה אל 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי'.וזה זה תכלית שמחת היום, להודות על הקירבת אלוקים, שבגינה עלתה מחשבה לפניהם לשורר שירה. והדברים משמחים.

ולפי זה  יש לחדש אולי חידוש נוסף ולומר שכשאנו קוראים את שירת הים בפרשת בשלח, אנו עושים זאת גם מדין זכר ל'שירת הים' וכדין שירה, ולא כקריאת ענין היום בעלמא. ולזה יבואר טעם הקהילות שקוראים את שירת הים טעמים מיוחדים של השירה ולא בטעמי המקרא הרגילים, מפני שבקריאה זו גם ישנו ענין של 'זכר לשירה'. ובזה יומתק הענין שכאמור, קהילות חסידיות, ומנהג הגרי"מ חרל"פ זצ"ל אשר נכנס והשתרש גם בקרב קהילות ישיבתיות לא מעטות, לומר שירה גם בליל שביעי של פסח ולא אומרים את פסוקי קריעת הים, אע"פ ששירה הרי אמרו רק ביום ואילו בלילה, לפנות בוקר, נקרע הים. ולדברינו הרי עצם מהות יום שביעי של פסח היא אמירת השירה.

 

הסיבות לשיר שירה

ישנם 3 סיבות  לשורר להקב"ה ולברכו: א) על הצלת ישראל. ב) על מפלת השונאים והאויבים. ג) על עצם הנס שעשה הית"ש. והיינו שאין השירה על הנס שנעשה לנו או על מפלת הרשעים, אלא שאנו משבחים ומברכים את גבורות ה', שבאו לידי ביטוי בניסיו.

שלושת  עניני הודאה ושירה אלו כתובים בסדר תפילת ערבית: 'הַפּוֹדֵנוּ מִיַּד מְלָכִים. מַלְכֵּנוּ הַגּוֹאֲלֵנוּ מִכַּף כָּל הֶעָרִיצִים'- שהיא הודאה על הצלת ישראל. 'הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ'- הודאה על מפלת השונאים. 'הָעוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר. נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר'- שירה על גדלות ה' וגבורות ניסיו.

וכן מצינו שם חלוקה זאת בשירת קריעת ים סוף בשביעי של פסח: הָעוֹשֶׂה לָּנוּ נִסִּים וּנְקָמָה בְּפַרְעֹה- הודאה על מפלת השונאים.  אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם- שבח להקב"ה על עצם ניסיו. הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף- הודאה על הצלת ישראל. 'אֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע'-הודאה על מפלת השונאים. 'וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתוֹ. שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ'- שבח והודאה על עצם ראיית גבורות ה', שבאו לידי ביטוי בניסי קריעת ים סוף, ולכן- 'וּמַלְכוּתוֹ בְּרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה'.

מבדילים על... בירה

הרמ"א (סימן רצו סעיף ב) כותב שבמוצאי שביעי של פסח יש שנוהגים להבדיל על בירה (שכר), ולא על יין (הואיל ובמשך ימי החג לא שתו בירה, שהיא חמץ, הרי שכעת היא חביבה יותר מן היין, ויש לברך על החביב יותר .

וטעם נוסף, על שם שנאמר (שמות יב, יח): "עד יום האחד ועשרים לחודש בערב", ותרגם יונתן בן עוזיאל: "עד יומא דעשרין וחד לירחא, ברמשא דעשרין ותרין תיכלון חמיע" (תורה תמימה שם אות קסח).

 

ה'מימונה'

בקרב יהודי מרוקו, לוב וצפון אפריקה, נהוג לערוך "מימונה" במוצאי שביעי של פסח: עורכים שולחן במאכלים מיוחדים, מבקרים בבתי ידידים, מברכים ומתברכים בברכת "תרבחו ותסעדו" (ילקוט מנהגים: עמוד 235 ממנהגי יהדות מרוקו, ועמוד 264 ממנהגי יהדות לוב).

רבי יוסף בן נאים זצ"ל מסביר בספרו 'נוהג בחכמה'  ש"מימונה" - מלשון מאמינים. שמכיון שחודש ניסן הוא חודש הגאולה, כפי שאמרו חכמים (ר"ה יא, א): "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל", ומאחר ויצא רוב חודש ניסן וטרם נגאלנו, לכן עורכים את ה"מימונה" ומביעים בזה את אמונתנו שנגאל נוהג בחכמה

ישנם שהסבירו שמכיון שבפסח דנים את העולם על התבואה (משנה ר"ה פ"א מ"ב), לכן עורכים את המימונה, בה מביאים זמורות ושבלים ומברכים עליהם כדי שיתברכו . טעם נוסף: שמחת הרגל אינה שלמה בפסח מכיון שבחול המועד ובשביעי של פסח אין גומרים את ההלל, לכן עורכים את המימונה כדי להשלים את שמחת החג. ויש שהסבירו, כמובא ב'ילקוט מנהגים', שבאסרו חג נפטר רבי מימון, אביו של הרמב"ם, ומאחר שאין עושים הילולא לכבוד המת בחודש ניסן, לכן עורכים את המימונה כתחליף להילולא.

(פורסם בעיתון קוראים אלעד, גליון חג הפסח התשע"ה).

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, שולמית בת בת שבע לבשורות טובות, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17954918

אתר השבת