מאמרים
דבר החסידות – פרשת שופטים – חודש אלול
- פרטים
- קטגוריה: פרשת שופטים
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:46
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 444
ב"ה
דבר החסידות – פרשת שופטים – חודש אלול
היכן הוא המלך בשדה?
מספר הרב יעקב הרצוג, קראון הייטס:
בשנת תשל"ד, לפני הבר מצוה שלי, נכנסתי לרבי ליחידות.
הרבי בחן אותי על המשנה הראשונה במסכת שבת.
- אח"כ הרבי שאל אם לומדים גם חסידות?
- עניתי שלומדים ליקוטי תורה.
- הרבי הגיב: ליקוטי תורה פאר בר מצוה [=לפני הבר מצוה]?
והרבי שאל איזה מאמר למדנו?
- עניתי שלמדנו את המאמר "אני לדודי".
- הרבי המשיך ושאל באם למדתי את המשל על "המלך בשדה"?
- עניתי כן.
- הרבי המשיך ושאל "האסטו זיך גיטראפען מיט דעם מלך בשדה" [האם פגשת את המלך בשדה]?
- שתקתי ולא ידעתי מה לענות.
- הרבי המשיך בעצמו וענה: "יעדער מאל וואס דו זאגסט ברוך אתה ה' האסטו זיך געטראפען מיט דעם מלך בשדה" [=בכל פעם שאתה אומר "ברוך אתה ה'" אתה נפגש עם המלך בשדה].
(מבעל המעשה)
~~~
בין שדה למדבר
ידועים דברי אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה (דברים לב, א) על ימי חודש אלול:
"משל למלך, שקודם בואו לעיר, יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים פניו בשדה. והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם. אבל אח"כ, בבואו להיכל מלכותו, אין נכנסים כי אם ברשות – ואף גם זאת המובחרים בעם ויחידי סגולה".
והנמשל: ש"בחודש אלול יוצאים להקביל אור פניו ית' בשדה" כי מאירים בו י"ג מדות הרחמים, והמלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ואפשר לבקש ממנו בקשות וכו'.
והוא ממשיך ומבאר שיש שלשה סוגי מקומות: עיר מושב, שדה ומדבר:
עיר – היא מקום מושב המלך (במשל), וגם באופן כללי עיר הוא מקום יישוב בני אדם. וברוחניות: הוא מקום מושב "אדם העליון" היינו מקום השראת השכינה.
שדה – לא גרים בו בני אדם, אבל יש בו תועלת לאדם, שהוא מקום הראוי לזריעה.
מדבר – בנוסף לכך שהוא מקום שומם, אשר "לא ישב אדם שם" (ירמי' ב, ו) הרי היא ג"כ "ארץ לא זרועה" (שם, א). וברוחניות הוא מקום הקליפות והסטרא אחרא.
ולכן, כשמגיע חודש אלול, ויהודי רואה שהוא נמצא במדבר, כאשר הוא מתבונן בכל המחשבות והדיבורים והמעשים אשר לא לה' המה – אזי יתמרמר לבו בקרבו ויחפש את הקב"ה*, כמו שנאמר (ואתחנן ד, כט) "ובקשתם משם", ואז הוא יוצא מהמדבר והמלך מקבל את פניו בשדה [ומאריך במאמר על פרטי עבודת חודש אלול].
באחד ממאמרי "אני לדודי" של הרבי שלנו, מדייק הרבי: מהו החידוש והמעלה של השדה, שהמלך יוצא דווקא לשם?
ומבאר:
השדה הוא מקום שזורעים בו חיטים ויוצא מהם לחם, "ולחם לבב אנוש יסעד" (תהלים קד, טו).
והנה כתיב (עקב ח, ג) "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". ומבאר האריז"ל: שהאדם חי לא מהגשמיות של הלחם אלא מהניצוץ האלוקי שבתוך הלחם, וכך פירוש הפסוק: על מוצא פי הוי' שבלחם יחיה האדם (לקו"ת להאריז"ל עה"פ).
ונמצא, שכאשר זורעים את השדה ומוציאים ממנה לחם ואוכלים אותו בברכה לשם שמים – מעלים את השדה (וניצוצות האלקות שבה) לקדושה.
ואם כן יוצא: שהעיר הם הבתים שבתוך תחום הקדושה, והמדבר הוא שטח שמחוץ לתחום הקדושה (לא ישב אדם שם). אבל השדה הוא לקחת את העניינים שמחוץ לעיר ולהכניס אותם לקדושה. לכן 'שדה' מבטא את העבודה הכללית של יהודי – לקחת את ענייני העולם ולהעלות אותם לאלקות.
[כלומר: לא רק לעבוד את ה' כאשר נמצאים בשטח הקדושה בביהכנ"ס ובביהמ"ד, כי אם להביא את האור האלוקי גם באכילה ושתיה ובשאר עסקי העולם ובכך להעלות את ה'חוץ' לקדושה]
חודש טוב ושבת שלום!
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!
מבוסס על: מאמר "אני לדודי" בלקוטי תורה פ' ראה. נקודה ממאמר "אני לדודי" תשמ"ו אות ה', נד' בסה"מ מלוקט ח"א עמ' תסט (ובהוצאה החדשה: תמוז-אלול עמ' רלב). בהמשך מבאר השייכות לפ' שופטים שקוראים בתחילת חודש אלול – ע"ש.
______________
*) להעיר מהמובא בספה"ק שאלול הוא מל' חיפוש, וכמו שתרגם אונקלוס את הפסוק (שלח יג, ב) "ויתורו את הארץ" – "ויאללון ית ארעא". דהיינו שבחודש זה אנו מחפשים דרכינו לחזור בתשובה כמ"ש (איכה ג, מ): "נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה'" (נאות הדשא ח"ב עמ' קכו בשם האבני נזר. ויש המצטטים בשם מהרח"ו ז"ל) – הוספה שלי. לא מצאתי במאמרים.