מאמרים
דבר החסידות – פרשת וירא - סדום ועמורה
- פרטים
- קטגוריה: פרשת וירא
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 16:22
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 412
דבר החסידות – פרשת וירא
מה נשתנו סדום ועמורה?
בפרשתנו מצינו דבר פלא: במקום אחד נאמר (יט, כד) "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש", משמע שהגפרית ואש הומטרו על סדום ועמורה בלבד, ואילו בפ' נצבים נאמר "כמהפכת סדום ועמורהאדמה וצבויים", הרי מפורש שגם אדמה וצבויים נהפכו וכן פירש רש"י כאן: "ארבעתם יושבות בסלע אחד והפכו מלמעלה למטה".
ואכן, הגאון הרוגוצ'ובי (ב'צפנת פענח' כאן) מחלק בין סדום ועמורה שנשרפו, לבין אדמה וצבויים שרקנהפכו, ומבאר זאת מדין עיר הנידחת (שאין עושין יותר משני עיירות), אבל זה מתאים על דרךהדרוש, אבל ע"פ הפשט טעם הפיכת סדום הוא כמפורש ביחזקאל (טז, מט): "יד עני ואביון לא החזיקה" ולא מצד ע"ז, וכל דין עיר הנידחת אינו שייך בבני נח. וצריך להבין מה נשתנו סדום ועמורה שנידונו לשריפה?
אלא הענין יובן ע"פ מה שכתב רש"י בפרשה הקודמת (יד, ב) בביאור שמות מלכי סדום ועמורה: ברע – רע לשמים ורע לבריות,ברשע – שנתעלה ברשעו, שנאב – שונא אביו שבשמים, שמאבר – שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה. הרי רואים כאן הבדל עיקרי: שאצל סדום ועמורה היה רע כפול, הן לשמים והן לבריות וכמרומז בשמם: ב' רע, ב' רשע, משא"כ באדמה וצבויים מצינו רק רע לשמים.
והרי כבר למדנו מסיפור המבול, שכאשר מלאה הארץ חמס – בין אדם לחברו – אז דינם 'וימח את כל היקום' וכדברי רש"י עה"פ "והנני משחיתם את הארץ" שאף ג' טפחים של עומק המחרשה נימוחו, ועפ"ז מובן למה דוקא סדום ועמורה נידונו לשריפה, שהיא השחתה גמורה של הארץ כי היו רעים לבריות, כמפורט באריכות במדרשים, ולא די להם בהפיכה בלבד כאדמה וצבויים.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לה, וירא שיחה ב. העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת ומועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' יח. ועיין בגוף השיחה שמביא פי' הרד"ק עה"פ 'זעקת סדום ועמורה כי רבה' - "כי הם ראשי הממלכות" (והערים האחרות היו טפלות להן), אבל צ"ע דאי משום הא הול"ל רקסדום, כל' הרד"ק עצמו "סדום היתה אם לכולם", וכפירש"י עה"פ 'אם אמצא בסדום (דוקא) חמישים צדיקים' – "לפי שסדום היתה מטרפולין וחשובה מכולם" וכן מצינו שהמלאכים הלכו רק לסדום, ולמה כאן הזכיר גם עמורה? ומשמע מזה שעיקר החוטאים היו סדום ועמורה, כי הם היו רשעים זל"ז ולכן דוקא עליהם המטיר גפרית ואש, כבפנים.