מאמרים
תקיעה משמים
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בחמישי, 09 יולי 2020 13:43
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 699
תקיעה משמים
אחד האישים המכובדים בארצנו סיפר לרה"ג ר' יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של שכונת "רמת אלחנן" בב"ב, דבר מופלא שהתרחש בארצות הברית, ואפשר ללמוד מכך שהקב"ה אינו שוכח מאף יהודי, יהיה מי שיהיה, וגם אם מדובר באדם שהתרחק מאוד משמירת מצוות, עדיין לא סר חינו מאלוקיו, והוא משגר לו שליחים שונים שיחזירו אותו בתשובה.
באמצע הקיץ של שנת תשע"א נסעתי לאמריקה, לצורך עיסוקיי, ועיקר חנייתי היתה בעיר מיאמי השוכנת כידוע לחוף הים. בעיר זו, מספר האיש, מתגורר בן-דוד שלי, שלא ראיתיו מזה שנים רבות, ובהיותי שם התעורר אצלי החשק לפוגשו. למרות שידעתי שהקרוב שלי התרחק מאוד מהקב"ה, רציתי להיפגש עימו ולהתוודע למצבו פנים-אל-פנים.
התקשרתי אליו ושאלתי האם הוא מעונין שאבוא לביתו, והוא ניאות לכך בחפץ לב. והנה, מיד בהיכנסי למעונו המפואר, הבחנתי במזוזה מהודרת הניצבת בפתח, דבר שלא היה אצלו לפני שנים רבות. כשנכנסתי לחדר הסלון נתקלו עיניי בפמוטות-שבת, בסידורים ובחומשים, בספרי קודש ובעוד 'פריטים יהודיים' שלא היו אמורים להיות אצלו...
גם ממראה-פניו של בן-הדוד אפשר היה לראות, על- אתר, שחל אצלו שיוני בהנהגת-החיים. אמנם הוא עוד לא היה חבוש-כיפה, אבל הניצוץ היהודי ניבט ממנו בגלוי.
הוא הבין לפליאתי, וכדי לחסוך ממני את השאלה, החל לספר מה עבר עליו.
כידוע לך, אמר הבן-הדוד, מעודי לא נכנסתי לבית הכנסת כלשהו, ולמרות שממש מול ביתי יש בית כנסת וקהילה מפוארת של יהודים אורתודוקסים, רגליי לא דרכו שם מעולם. עד ל...ראש השנה האחרון.
ביום ראש השנה ישבתי בביתי, וצפיתי באפס-מעשה במרחבי הים הגדול הנראים מול הווילה שלי. לפתע, והיה זה בשעות אחר הצהריים, ראיתי נחיל גדול של אנשים יוצא מבית הכנסת, והולך לכיוון הים... לא ידעתי מה פשר היציאה הזו, וכמובן שעד הרגע ההוא לא ידעתי כלל שיש דבר כזה שקוראים לו 'תשליך'. המראה המפליא של נחיל-היהודים הדתיים הצועד לעבר הים, משך אותי משום-מה, ובהחלטה של רגע אמרתי לעצמי שגם אם אינני נכנס לבית הכנסת, אבל מותר לי ללכת אחרי האנשים הללו, לכיוון הים...
והלכתי. והנה אני נמצא בתוך היהודים האוחזים בידיהם סידורים ומתפללים. מאן-דהוא ניגש אליי ומוסר לי סידור ומצביע על הקטעים הנאמרים. גם אני, שכל כך הרבה התרחקתי מאלוקיי, הבנתי שמדובר במנהג שבו משליכים היהודים את חטאיהם לים, ומבקשים סליחה מהקב"ה.
הדבר הזה ריגש אותי, והתחלתי גם אני להתוודות על חטאיי... ואז אני מרגיש לפתע דפיקה חזקה על גבי. הסתובבתי, ולנגד עיניי עומד יהודי מכובד, הדור-פנים, השואל אותי בהארת-פנים מיוחדת במינה, 'תגיד לי יהודי, תקיעת שופר כבר שמעת היום'? - - - כשהשבתי לו בשלילה, הוציא מכיס בגדו, שופר קטן, ותקע בו כמה תקיעות. מיותר יהיה לציין שלאחר ההתרגשות הראשונה שאחזה בי מעצם המעמד של ה'תשליך', התקיעות הללו חדרו כבר אל תוך ליבי. התוקע ההוא לא היה מוכר לי מהאזור שבו התגוררתי. כשסיים לתקוע פנה אליי ואמר, 'קוראים לי משה כץ', והלך לדרכו.
חזרתי לביתי, וכולי נפעם, ושיתפתי את אשתי בחוויות שהיו לי ב'תשליך', ובמיוחד בעת שהיהודי ההוא בא ותקע בפניי את התקיעות.
'איך קראו לבעל-התוקע'? - התעניינה אשתו. 'הוא אמר שקוראים לו משה כץ', השיב הבעל. כששמעה זאת האשה, צנחה על הארץ והתעלפה.
כשהתעוררה מעלפונה, ביקשה מבעלה שיאמר לה כיצד היה נראה היהודי ההוא שתקע בשופר, וכשהבעל תיאר את צורתו וקלסתר-פניו, התעלפה האשה שוב.
'הרי זה היה אבא שלי שנרצח בשואה', צרחה באוזני בעלה בקול לא-לה. 'זה אבא שלי שלא הכרת מעודך'! בני הזוג הללו נישאו לאחר השואה, והבעל לא הכיר מעולם את חמיו, וכיון שהאשה שינתה את שם משפחתה, לא זכר ששמה הקודם היה 'כץ'.
'זה היה אבא שלי, שהיה הבעל-התוקע בבית הכנסת שלנו, וכנראה שהוא התגלה אלינו ותקע לך בשופר, כדי לרמוז לנו על חובתנו להתקרב אל האלוקים שכל כך התרחקנו ממנו', אמרה האשה.
ואכן, מאותו רגע השתנו החיים שלנו מן הקצה אל הקצה, סיפר לי בן-הדוד, "וזו הסיבה שאתה רואה כאן את כל השינויים שחלו בביתי. אני התחלתי כמובן לפקוד את בית הכנסת, והפכתי לאחד ממתפלליו הקבועים".
הקב"ה שילח לי שליח מיוחד כדי שאחזור בתשובה שלימה, סיים את סיפרו.
כשהביא את הסיפור המופלא הגר"י זילברשטיין שליט"א בפני גיסו מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א, אמר ש'יש דברים כאלה בחז"ל', ויתכן בהחלט שהיה זה גילוי מיוחד מן השמים לבני הזוג כדי שיפשפשו במעשיהם. ברם, הוסיף בפני גיסו ואמר שצריך לציין שהסיעתא דשמיא מלעילא באה רק לאחר שהיהודי החליט להתקרב, ונקט מצידו במעשה מסוים על מנת לחזור בו ממעשיו הרעים. בכך שהחליט ללכת אחרי היהודים לכיוון הים, זכה והושפע עליו שפע רב מן שמיא. (ברכי נפשי).