movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home

מה זאת היתה לנו

מה זאת היתה לנו. מה קורה כאן בעצם. פחד ואימה בלב כולנו. כולנו באותה סירה וגלים סואנים מאיימים עליה. ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

מאז רצח זכריה לא אירע דבר שכזה, שבו נרצח צדיק וקדוש בישראל, על ידי פושע שהיה ידוע כמלמד, כמוסר שיעורי תורה בעצמו. אי אפשר להסביר זאת. אי אפשר להבין כלום.

עקבתא דמשיחא היא תקופה קשה. מבלבלת. בת קמה באימה. כלה בחמותה. נערים פני זקנים ילבינו. חכמת הסופרים תסרח. היוקר יאמיר.... הכל כבר ראינו. על הכל אפשר לעשות כבר "וי".

אבל מה שקרה עכשיו, מזעזע פי מליארד. מזעזע פי אינסוף.

וגם אם מדובר על משיח בן יוסף, הרי חשבנו שהוא יהרג במלחמה, על ידי גוי רשע, וכל הדורות התפללנו שלא יהרג, ועכשיו מה היה לנו? ואיך דבר כזה קרה?

רצח, כל רצח, אפילו רצח בשגגה, הוא סיבה לסלק את השכינה בישראל. וכאן מדובר על רצח של אחד מעמודי התווך שלנו שעליו עומד העולם. עמוד של טהרה וצניעות, תורה וחסד, עבודת ה' בדבקות... וכעת איבדנו אותו, בדרך כה מזעזעת.

אלעד היא עיר יפה. רחובות רחבים, מרכזים מסחריים שבימי חמישי ושישי הם הומי אדם. אנשים ממהרים לקניות, לארגונים אחרונים לכבוד שבת קודש. וביום שישי האחרון, תדהמה ניבטה מעיני כולם. חבורות חבורות של אנשים היו מתגודדים ומספרים ביניהם על מה שאירע, ובעיניהם אימה וזעזוע. וגם בושה. איך יצא מהעיר שלנו דבר נורא כזה.

אלעד היא עיר מלאת תורה. אברכים רבים שתורתם אומנותם. בעלי בתים שסוגרים את עסקיהם והולכים לשיעורי התורה בבוקר, בערב, איש איש על פי דרכו. בתי כנסת מפוארים והכנסות ספר תורה עם שמחה וריקודים מכל הלב. נשים צדקניות שמכינות מאכלים כל שבוע ושבוע עבור משפחות שזקוקות לכך. הרבה צדקה. הרבה חסד. הרבה תורה ותפילה ומעשים טובים. ואיך זה קרה דוקא אצלינו.

לא יודעת. אין לי תשובה. אני מביטה לשמיים ושואלת. ורואה עננים ורואה כוכבים ותשובה – אין.

נחפשה דרכנו ונחקורה. ונשובה אל ה'.

אל נא נגלגל את עינינו לצדדים ונאמר, נו נו, משוגע, מה זה נוגע אלינו. זה כן נוגע אלינו. כל דבר שקורה בעולם נוגע גם אלינו, אל כל אחד ואחד מאיתנו. כי המידות הרעות שהתגלו במעשה זה שאירע, נבטו על קרקע שאיפשרה להן לנבוט, וכל אחד ואחד מאיתנו צריך להביט ולראות מה הוא באופן אישי יכול לתקן. כדי שהאסון הנורא והמזעזע הזה יגרום לנו להקיא את הרוע שלנו מתוכנו, ולהגיע לעולם טהור יותר, נקי יותר.

אחד מעמודי התווך שלנו חסר. ואנחנו כולנו מוכרחים להתחזק.

וכל מה שאכתוב מכאן והלאה, אולי אין בו אלא דו"ח עצמי. אולי רק כלפי עצמי הוא נוגע. ואולי יהיה עוד אי מי שיקרא את הדברים ויקח לתשומת ליבו. ואולי באמת הזעזוע הנורא יביא אותנו להתעורר. להישבר. להתחזק. לחזק את הקשר שלנו עם אבא שבשמים, שמחכה לנו שנחזור אליו. שרוצה לראות איך נגיב ואיך נתנהג בשעה קשה זו.

מי את שתכתבי כאן משהו בכלל. סתם אישה אלעדית טיפוסית. ואולי זו סתם חוצפה שאת בכלל מתערבת. בסדר. לעצמי אני כותבת. לעצמי. ומי שירצה ויקרא בכל זאת, זו אחריותו האישית.

יש מספר נקודות שנוגעות לנו, אולי נקודות שנראות דקות מאוד, אבל אולי על הקרקע הזו צמח האירוע הנורא שקרה לנו, לכולנו.

א. מידת הכרת הטוב.

כולנו נופלים בזה. מקבלים עצות, פועלים לא בדיוק על פי העצות, או לא מתייעצים על כל עניין – ואחר כך יש לנו טענות וטרוניות כלפי המייעצים. אנחנו מקבלים טובות מאנשים שונים – ואחר כך מתרחקים מהם, או מתלוננים עליהם, או חלילה מחזירים רעה תחת טובה. זהירות! כפיות טובה היא אחת המידות הגרועות ביותר שיש.

באופן אישי קיבלתי מחברה את הספר "שעריו בתודה" של הרב ארוש שליט"א, כבר לפני מספר חודשים. בזמנו עיינתי בו, אבל לא קראתי פרק אחר פרק. עכשיו הבנתי שהנושא הזה צריך חיזוק אצל כולנו, ברור לכולם גם למה.

ב. האמונה והדבקות בריבונו של עולם.

אחרי האסון הנורא בבורו פארק, אמר הילד מוישלה את המשפט הבא: "אנשים תורמים כסף לרבנים כדי לבנות ישיבות, בתי כנסת וקהילות, אבל הם רוצים שהרבנים יבטיחו להם הצלחה בעסקים שלהם, ואם זה לא עובד להם לפי התוכנית, הם מאשימים את הרב או הרבי או המנהיג, אבל הם לא פונים להקב"ה, כאילו שהקב"ה הוא לא שותף כאן ח"ו, רק הרבי הוא היחיד שאפשר לפעול דרכו, ולא דרך הקב"ה ח"ו." קראתי. (מופיע ב"דניאל מסרים מעולם האמת") ולא כל כך הבנתי על מה זה מדבר, ולמה זה קשור לאותו מקרה של רצח. ועכשיו באו הדברים לחלוננו. וכל מילה נוספת מיותרת.

ג. אמונת חכמים.

אולי זוהי הנקודה החלשה ביותר אצלנו. לכל אחד יש את הרבנים שלו, שהוא מכבד ומעריץ, וכל האחרים – טוב. עדיף שלא לדבר. האם כששומעים על מחלה של רב שאינו מ"החצר" שלנו, האם גם אז אנו זועקים בתפילה? האם מכבדים אנו את כל גדולי ישראל, מכל חוג שהוא? האם מצטערים אנו כאשר הולך לעולמו רב מחוג אחר? האם נזהרים אנו שלא לדבר, חס ושלום, ולא להרהר חס ושלום אחר גדולי עולם, מכל חוג וסוג וצבע?

כולנו מחויבים, פשוט מחויבים, לפשפש במעשינו ולהתחזק בנקודות חשובות אלו. כל גדולי ישראל הם גדולי ישראל. ומורא כולם הוא כמורא שמים. ומכולם אנו לומדים ואת מימי כולם אנחנו שותים ואת כולם עלינו לכבד ולהעריץ.

ד. צניעות.

באסון הנורא, איבדנו את אחד מעמודי התווך שלנו. צדיק שכל מהותו היא קדושה וטהרה. צדיק שהיה הולך במנהרה מביתו לבית הכנסת, כדי שלא להיכשל חלילה במראות אסורים. הבה נלמד מדרכיו. הבה נזהר ונקפיד יותר בנקודה חשובה זו. לא להתרועע יתר על המידה, לא לדבר יותר ממה שהכרחי, ללכת על פי הנחיית הרמב"ן: "עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לַלֶּכֶת בָּהּ תָּמִיד: כֹּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף, וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ וְלִבְּךָ לְמַעְלָה, וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדַם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ".

איש או אישה שהולכים ברחוב ועיניהם למטה, ומדברים מה שצריך ועיניהם למטה, לא "משוגעים" הם, אלא תלמידיהם של הרמב"ן! והנהגה זו טובה היא לכולנו. לא רק לצדיקים ומקובלים, אלא גם לכל איש שקונה בסופר, ולכל מנהל ומנהלת ופקיד ופקידה, ולכל אחד ואחת מאיתנו.

בפרקי אבות כולנו קוראים את דבריו של יוסי בן יוחנן איש ירושלים: "יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים: כל המרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנם". בפרקי אבות זה כתוב, במשנה, כולנו אומרים, משננים, לומדים, קוראים: הבה ניקח את זה על עצמנו. לא לדבר מה שלא צריך! לא לפטפט, לא להאריך במילים. גם בקניות, גם בסידורים, גם בעבודה. המינימום שהוא באמת הכרחי – ובדרך כלל אנחנו יודעים מה באמת הכרחי, ומה אינו אלא תוספת מיותרת ומסוכנת.

הסכנה בשיחות המיותרות ובאי שמירה על צניעות ובאי שמירת העיניים היא גדולה מאוד מאוד, ואולי היא הסיבה לבעיות שיש בימינו, של שלום בית. אם כל אחד מאיתנו ידע שבן/בת הזוג שלו הוא הוא החיבור שלו משורש נשמתו, ואותו יעד לו בורא העולם, ואין שום דבר אחר שהוא בר השוואה או בר הבטה הוא בר פטפוט, הרי בעזרת ה' גם בעיות ה"שלום בית" יצטמצמו ואף יעלמו כליל. וכולנו מבינים למה, וכל מילה נוספת מיותרת.

ה. צביעות.

הם אומרים הוא היה לבוש כאחד מן השורה. בתלבושת האחידה. חליפה. מגבעת. אי אפשר היה בכלל לחשוד....

הלבוש האחיד הזה. ההסתכלות החיצונית. די! כבר בימי התנאים הצביע אליהו הנביא דוקא על אדם ששרוכים "לא קונבנציונליים" לרגליו, כאל בן העולם הבא. הלבוש אין לו משמעות. די לנו לבחון אנשים על פי קריטריונים של לבוש. די לנו לקטלג לפי לבוש. די לנו לחשוב כביכול מי שאינו לבוש כמונו ואינו שייך ל"זרם" שלנו, כאילו אין לו חלק ונחלה עימנו. זה שקר. זו טומאה. זה עוול נוראי.

בשמים לא שואלים אדם איזו כיפה לבשת ואילו בגדים לבשת. בשמים שואלים האם נשאת ונתת באמונה. האם קבעת עיתים לתורה. האם ציפית לישועה. ומי שמשאו ומתנו לא באמונה. מי שאין תוכו כברו. מי שלובש תלבושת אחידה אך במעשיו אינו פועל על פי הטוב והישר – גורם לתוהו ובוהו בעולם, תוהו ובוהו שאת תוצאותיו ראינו בשבוע שעבר.

את מעשינו עלינו לתקן, ראשית כל. את התנהגותנו, את דיבורינו, את התמדתנו ואת דבקותנו בבורא יתברך. ומוכרחים אנו לדעת שישנם אלפים, ואולי רבבות, ואולי מאות אלפי, יהודים, שאולי אינם לובשים את ה"תלבושת" שלנו, אבל בשמים חשיבותם עליונה מאוד מאוד. כי הטיפש יראה לבגדים, והאדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב. ואסור לשכוח זאת.

ו. שמירת הלשון:

ידוע שלשון הרע הורגת שלושה. שבכוח הדיבור שלנו אפשר לבנות ואפשר להרוס. ואנחנו אנא אנו באים. דווקא בימים אלו, ימי החורבן, ימים של צער וכאב, ועתה נוסף הכאב הנורא והאיום הזה, הבה נתחזק במילה זו. נמנע מלדבר, לא על אנשים מוכרים ולא על אנשים בלתי מוכרים. לא על אנשים פשוטים ולא על אנשים חשובים. לא על פלוני ואלמוני ולא על קהילה פלונית ולא על קהילה אלמונית. פשוט לא לדבר בכלל. נלמד שתי הלכות ביום מספר החפץ חיים, ונקפיד ונתפלל ונשאף ליישם את הדברים. ולהיזהר ולהיזהר ולהיזהר. כי כל מילה יש לה משקל, וה' תולה ארץ על בלימה, ולפעמים הימנעות של אדם אחד מדיבורים רעים יכולה להכריע את העולם כולו לכף זכות: כמה חשוב לזכור זאת, דוקא בשעה קשה זו, שבה אנו משוועים לזכויות, ומשוועים לרחמי שמים.

ז. זעקה לריבונו של עולם.

מה קרה פה אין אנחנו מבינים. איך צמח דבר כזה אין אנחנו מבינים. אבל מוכרחים אנחנו, מוכרחים אנחנו, להתאבל ולבכות ולמחות למחות על הפשע הנורא והנתעב. על חילול השם הנורא שקרה פה. למחות על הלכלוך הנורא, שיצא אל מעל לפני השטח. למחות על דבר שלא קרה מאז רצח זכריהו בבית המקדש הראשון. דבר שלא נמחל עד זמן החורבן!!!! והיה אחד מסיבות החורבן הראשון.

ואנחנו מוכרחים למחות ולזעוק ולבכות מכאב. ללבוש שק ואפר, ולהתחנן לפני בורא עולם שימחל לנו, שישיב את שכינתו אלינו, שיכוון אותנו לעבודתו ולרצונו. להראות לבורא עולם עד כמה ליבנו שבור ועד כמה אנו אבלים על האסון הנורא, ועד כמה רוצים אנו לחזור אליו באמת, לחזור אליו בלב ובמעשה ובמחשבות ובדיבורים. לחזור אליו ולדבוק בו ובדרכיו.

מחר ערב ראש חודש אב. ברחבי הארץ בעשרות מוקדים, בשעה שבע בערב (ברוב המקומות), נערכים כינוסים עם שק ואפר, וקבלת עול מלכות שמים, ודברי התעוררות. הכינוסים בהסכמתם ובברכתם של חכמי ישראל שליט"א שלאורם אנחנו הולכים. (פרטים נוספים בטלפון 052-7120948).

יתכן והאסון שקרה עכשיו הגיע כתוצאה של דברים שקרו בעבר, דברים מזעזעים שאירעו ולא מספיק זעקנו, ולא מספיק שמעו אותנו. ואם בעבר ראינו דברים קשים ושתקנו, עכשיו אסור לנו לשתוק. מוכרחים אנו למחות, לצעוק, לזעוק, להשתתף בזעקה, לא רק כשמגיעים לרצח אכזרי ונתעב, אלא גם על כל פגיעה בכבוד תלמידי חכמים. על כל פגיעה בכבוד התורה. על כל מעשה שפוגע בהיררכיה שמוכרחת להיות, בין גדולי עולם, לבין כולנו, ששותים בצמא את דבריהם.

מוכרחים אנו לזעוק על כל פגיעה בחכמים, ועל אחת כמה וכמה על הדבר המחריד שקרה עכשיו. מוכרחים אנו להראות ולהחצין ולהביע בפרהסיה את הזעקה שלנו. את הצעקה. את הזעזוע. את שאט הנפש. אנשים לבד ונשים לבד. אספות לגברים ואספות לנשים. מקומות לגברים ומקומות לנשים. בכל הצניעות האפשרית. לזעוק אל ה'. לקרוא עליו ולהתחנן אליו שיסלח לנו. שימחל לנו. שיחפור לנו מחילה, מנהרה, של רחמים, מבתינו, מהמקום בו אנו נמצאים, ישר אל בית הכנסת, בית המקדש, שאנו מצפים לו כל כך.

לרחמי שמים אנו משוועים וזועקים. לחן ותחנונים והארת פנים. לשערי חן וחסד. לשערי רחמים. לשערי מחילה.



מלך רחמן, רחם עלינו.
 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17846200

אתר השבת