מאמרים

סיפורו של יובל עובדיה

פרטים
קטגוריה: סיפורים לשבת
פורסם בראשון, 05 יולי 2020 12:31
נכתב על ידי Super User
כניסות: 418

רגע אחרי שלוהק לתפקיד מבטיח שהיה סולל את דרכו לסלבריטאיות, עזב השחקן המתחיל יובל עובדיה את הוליווד, חזר לישראל וגילה את הדת ("הבנתי למה אני בעצם רוצה להיות בארץ, קשור לעם"). היום הוא משתמש בידע שצבר כדי ליצור סרטי יהדות אותנטיים ברשת ("לא רוצה למכור לאנשים לוקשים") - ללא מטרת רווח. ראיון ראשון

לסרט המסע האחרון, כנסו כאן: http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=984
דודו כהן | mako | פורסם 30/07/09 18:12:53

הגיע הזמן שתכירו את האדם שעומד מאחורי סרטי היהדות הבולטים והפופולריים ביותר ברשת, ובכלל בשנים האחרונות: יובל עובדיה שמו, והוא חתום על "סעדה", "גוג ומגוג", "סיאנסים בצבא", "שעת האפס"  ועוד. בשנה האחרונה נוסף לרשימה סרט בולט נוסף - "עופרת יצוקה", שבו הוצגו כל הניסים שאירעו לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום במבצע הגדול בעזה באמצעות קטעי וידיאו שבהם סיפרו חיילים וקצינים על מה שראו, כולל מקרי התגלות של רחל אמנו.

הסרט עורר עניין רב בתקשורת, אבל עובדיה מסרב בדרך כלל להתראיין. זו לא הנקודה היחידה בה הוא מעדיף לקחת צעד אחורה: ברוב סרטיו (להוציא האחרון) הוא כלל לא ציין את שמו בקרדיטים, על אף אחד מהם הוא לא קיבל ולו שקל, הפצתם נעשית לגמרי בחינם ובעידודו, ועד כה הוא דחה לא מעט פניות לראיונות בתקשורת. למעשה, זה הראיון הראשון שלו בכלי תקשורת שאינו דתי למהדרין.

עובדיה (43), איש נשוי ואב לחמישה המתגורר באלעד, מספר ש"גוג ומגוג" הוא הסרט הנפוץ ביותר שלו, אבל מודה שהסרט שיצר את הבאזז הגדול ביותר בתקשורת היה דווקא "עופרת יצוקה", ולו בזכות סיפורי הניסים ממקור ראשון שנשזרו בו.

"במשך המלחמה חשבתי לעצמי 'חייבים לאסוף בצורה מסודרת את כל הסיפורים שמתרחשים כאן'", מספר עובדיה, "כמה חברים שעוזרים לי שימשו כתחקירנים ופרסמו מודעות שקוראות לכל מי שאירע לו נס במלחמה - בעיקר חיילים כמובן - לשלוח אלינו קטעי וידיאו רלוונטיים. היו לנו מספר מקורות לחומרי הגלם: לא הוצאנו צוות צילום אלא קיבלנו סרטונים אותנטיים מהשטח. חלק ממה שמופיע בסרט הם סרטונים רשמיים של דובר צה"ל וחלק הם צילומים שהחיילים עצמם צילמו, אפילו בטלפונים סלולרים, והעלו ליו-טיוב באופן חופשי".
רבים יפקפקו לגבי האמינות של הסיפורים

"אני מבין את הספקנות, לכן אספנו קטעים אותנטיים מהחיילים עצמם והבאנו הכל ממקור ראשון. מה, כולם משקרים ביחד? חוץ מזה שהעדויות לא מגיעות מאותו מקום אלא מיחידות שונות בצבא, שאין קשר ביניהן. גם באופן אישי שמעתי עדויות מחיילים עם ניסים שאירעו להם במלחמה, וגם בתקשורת דיברו על השגחה עליונה. לכן החלטתי לעשות משהו אותנטי, בלי לביים, בדיוק כדי שזה יהיה אמין. זו ההתנהלות אצלי בכל דבר בחיים: אם זה מריח קצת לא אמיתי - אני מתרחק. לא רוצה למכור לוקשים לאנשים. במיוחד אחרי שחזרתי בתשובה, אני משתדל להיות כמה שיותר אמיתי".

אני וליאו - היינו ככה

הסיפור של יובל עובדיה עם עולם הסרטים לא החל רק בעשור האחרון מאז שחזר בתשובה. מגיל 15, כחילוני-מסורתי, הוא ידע שהכיוון שלו בחיים הוא קולנוע. מיד אחרי הצבא טס לניו יורק ולמד משחק במשך שלוש שנים בבית הספר למשחק של לי שטרסברג, ובהמשך עבר גם דרך המורה למשחק האגדי הרברט ברגהוף, ולמד קולנוע באוניברסיטת NYU בניו יורק. הסרטים בהם שיחק, בין השאר: "Orphan Of War" ו"Full Circle" בו כיכב יחד עם הגיטריסט האגדי ריצ'י היבנס, הסמל של פסטיבל וודסטוק.

לאחר 13 שנות שהות בארצות הברית, הגיעו ימיו המוצלחים ביותר בתעשייה בהם הרוויח 3,000 דולר בשבוע, לדבריו. אבל בשלב מסוים, ממש לפני שהיה אמור לככב בסרט "kaleidoscope" עם ווסלי סנייפס, שנתן כבר את הסכמתו לליהוקו של עובדיה בתפקיד המשני, הוא עזב את הכל - ממש בשיא. "הגעתי לקטע של רוויה. אמרתי 'נו, עשיתי סרט ועוד סרט. ואז מה?'. מלכתחילה המטרה שלי הייתה לככב בסרט, ואחרי זה בעוד סרט, וחוזר חלילה, אבל שמתי לב שזו מטרה מלאכותית בחיים. זה לא נתן לי את הסיפוק האולטימטיבי. שמתי גם לב שאני חי בעולם שבו, איך אומרים, כולם חיים בזבל, וכל זוג שני-שלישי מתגרש".
"גרתי בדירת פאר ליד פארק אבניו והייתי יוצא לבלות עם ליאונרדו דיקפריו, הייתי בחבר'ה שלהם. ראיתי שכולם שותים, משתכרים, מעשנים סמים. למזלי לא נפלתי לזה, כי באתי מבית די שמרני. מכיוון שהייתי כותב כל החיים, גם התבוננתי בדברים מהצד. התחלתי להסתכל מסביבי וראיתי שהאנשים לא הכי מאושרים בעולם. אם הם כל הזמן שותים ומשתכרים, זה אומר שלא טוב להם, שהם בורחים מהמציאות".
"קלטתי את זה יותר כשכמה מהחברים הטובים שלי חזרו בתשובה - פתאום הופתעתי לראות שיש להם מן סיפוק שלם גם בלי סנוקר, דיסקוטקים וסקי. ראיתי שהם שמחים ומאושרים גם בלי קשר לתאוות הרגילות. מצד שני כל אלה, ואני בכללם, שהיו בקטע של בילויים, כסף וטיולים - שמתי לב שהם מזויפים, שאין להם שמחת חיים אמיתית. אם יש להם חיי משפחה - חלקם הגדול בוגדים זה בזה, ואם הם רווקים - הם מחפשים שטויות ולא קשר רציני. תמיד הייתי אדם אמיתי ורגיש, לכן שמתי לב שזה לא מתאים לנשמה שלי. אז התחלתי ללכת לשיעורי תורה, קצת הרצאות פה ושם בארה"ב".
מתי שברת את ההגה באופן משמעותי יותר?

"בשנה האחרונה בניו יורק, כשהתחלתי לעבוד על הסרט הנוסף, הרגשתי שזה ריקני. הרגשתי שאני רוצה משפחה טובה, בריאה, עם ילדים ויחסים בריאים. ב-99' החלטתי לחזור לארץ אבל לא ידעתי מה לעשות כאן. לא משך אותי להיות חילוני בארץ. כי אם כבר חילוני - אז באמריקה, בגדול. הרי פה רק משחקים אותה אמריקאים - אז למה לשחק בכאילו? תהיה אמריקאי וזהו. לחזור ארצה בשביל להמשיך בסרטים? באמריקה זה יותר טוב. בילויים? באמריקה יותר טוב. כסף? באמריקה יותר טוב. לא ידעתי למה בעצם אני חוזר, ואז הלכתי לסמינר של הרב יגן בניו ג'רזי, ושם קיבלתי זבנג כשהתחילו להוכיח לנו כל מיני דברים בצורה מדעית. תמיד האמנתי, תמיד הנחתי תפילין וקראתי קריאת שמע לפני השינה. חשבתי שאני יהודי טוב, אבל בסמינר הוסיפו לי את הצלע השלישית במשולש, מעבר לאהבת עם ישראל וארץ ישראל - התורה וההכרה באמיתותה המוחלטת. הבנתי למה אני בעצם רוצה להיות בארץ, קשור לעם".

בקרוב: כשהקבלה פוגשת את המטריקס

אז עובדיה אכן חזר בתשובה והגיע לישראל. הוא התחיל ללמוד בישיבת 'נתיבות עולם' ועבר שנתיים שידוכים עד שמצא את אשתו אסתר, שהיא גרת צדק. "לפני כן קראו לה אירינה", הוא מספר, "היא הייתה דוגמנית באוקראינה ובגיל 17 וחצי חיפשה את האמת מתוך עצמה והגיעה לישראל למדרשיה חרדית, תאמין או לא. היא התגיירה וחזרה בתשובה ממש מעצמה".

איך הסתדרה לך החזרה בתשובה עם האהבה לקולנוע?
"כשחזרתי בתשובה עזבתי את הסרטים. זה היה הכי קשה - לעזוב את חלום חיי. רציתי ללמוד כאן קודם כל את הבסיס בענייני התורה - מה מותר, מה אסור, איך לתקן את המידות, לבנות את עצמי מחדש וכו'. אחרי שנה בארץ הרב שלי אמר לי 'למה שלא תנצל את מה שאתה מכיר מתעשיית הסרטים כדי לעשות דברים בקדושה?'".
"אז ישבתי בבית, לקחתי קטעים מכל מיני מקומות ועשיתי את הסרט 'אינפורמציה אלוקית'. הפצתי אותו בדיסקים ובאינטרנט, בלי זכויות, והמשכתי לעשות סרטים נוספים - 'שעת האפס', 'גוג ומגוג', 'סעדה', 'סיאנסים בצבא', 'המסע האחרון'' שמספר את סיפור חיי - כולם על אותו תקן. לפי חשבון שעשיתי, קרוב לחמש מיליון עותקים של דיסקים שלי הופצו בעולם בעשר השנים האחרונות. חוץ ממה שמופץ בכמויות דרך האינטרנט, כי את זה כבר הרבה יותר קשה למדוד".

 

ולא הרווחת מכל הסרטים האלה שקל?
"כלום. יש לי עוד חסכונות מארה"ב, לפעמים אני נותן הרצאות בארץ ובחו"ל עם הסיפור האישי, לפעמים עושה סרטי תדמית לעסקים שונים ולפעמים גם אנשים תורמים קצת. הם אומרים 'אנחנו רוצים חלק מהזכויות של הסרטים', 'קח תעשה איזה סרט' וכאלה, אבל אני לא מרוויח כלום מההפצה - זה עקרוני אצלי".

 

כיום עובדיה לומד חצי יום כאברך, ואת המחצית השנייה של היום מקדיש לעריכת וידיאו, פיתוח פרויקטים בתחום וכן הלאה. מדי פעם הוא מרצה בפני ארגונים או אנשים פרטיים, מגולל את סיפור חייו ומדבר על יהדות בתור מי שטעם משני העולמות.
מה הפרויקט הבא שלך?

"אנחנו עובדים עכשיו על סרט עלילתי ביחד עם גורמים בהוליווד - משהו בסגנון מטריקס משולב עם קבלה. זה הולך לשגע את העולם. זה סרט ראשון מלא שאני עושה ואפילו משחק בו מאז שחזרתי בתשובה. אני מעריך שהוא יהיה גמור תוך חצי שנה מהיום. יהיו בו שחקנים מוכרים מהארץ, והוא יצולם כאן אבל כנראה יופץ בכל העולם, אם ירצה השם".