מאמרים
הערות והארות על סדר פרשת נח
- פרטים
- קטגוריה: פרשת נח
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:19
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 634
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
הערות והארות על סדר פרשת נח
'מצווה ועושה' ביציאה מתיבת נח// קיום מלאכות בשבת ע"י האבות //
מאבד עצמו לדעת בבן נח // ניב – האם נקרא שפה ולשון // כיבוד הורים בבני נח
'מצווה ועושה' ביציאה מתיבת נח
צֵא מִן הַתֵּבָה (ח, טז).
הקשו המפרשים שאם נח הוצרך לצאת ע"פ צו ה' ית"ש, א"כ לשם מה שלח את העורב לבדוק האם ניתן לצאת, והלא בלאו הכי לא ייצא ללא ציווי.
ונראה לדמות זה לדברי הש"ס בב"ק ל"ח א' דגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, ופירשו המפרשים דבדבר שאינו מצווה אין יצרו תוקפו וה"ה הכא דאם נח היה נשאר בתיבה משום שאינו יכול לצאת ממנה מפני שהמים מכסים ארץ, אזי לא היה יצרו תוקפו בזה. אך אם המציאות מאפשרת לו לצאת מהתיבה ורק צו ה' הוא זה שמונע ממנו לעשות זאת, שכרו הרבה מאד דכה"ג יצרו תוקפו, ולכן שלח את העופות לראות האם קלו המים.
קיום מלאכות בשבת ע"י האבות
וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ (ח, כב)
בסנהדרין נ"ח ע"א לומדים מפסוק זה שעכו"ם ששבת חייב מיתה, והקשה הפנים יפות על הא דקי"ל שהאבות קיימו כל התורה האיך שמרו שבת והא בן נח ששבת חייב מיתה.
ונראה דהנה רש"י פירש שם האיסור וז"ל: מנוחה בעלמא נאסר להן שלא יבטלו ממלאכה, עכ"ל. הרי שנאסר על הגויים לשבות ממלאכה ולהתבטל מישוב העולם, אך אם יעבדו בכל עבודה שהיא, לא נחשב ששבתו, למרות ששבת מל"ט מלאכות שבת. ולפי"ז י"ל דהאבות עשו בשבת מלאכות שאינם אסורות מדיני שבת, וכגון שנשאו משאות ברה"י או הדיחו כלים וכיוצ"ב ביתר המלאכות המותרות בשבת מדיני ל"ט מלאכות, ולכן לא נחשבו לב"ג ששבת, אך נזהרו מל"ט המלאכות ככל שומרי שבת. שוב שמחתי באומרים לי שכ"כ בשו"ת בנין ציון סימן קכ"ו.
מאבד עצמו לדעת בבן נח
וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם (ט, ה).
בירושלמי קדושין פ"א ה"א ילפינן מהכא דבן נח נהרג אפילו על פי עצמו.
ונראה בפי' בדרך אפשר דהנה הרמב"ם (סנהדרין יח, ו) כתב וז"ל: אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה, שמא מן העמלין מרי הנפש המחכים למות וכו', כך זה יבוא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג. וכ' הרדב"ז וז"ל: וכי היכי דאין אדם רשאי להרוג את עצמו כדכתב הרמב"ם (רוצח ב,ב), כן אין אדם רשאי להודות על עצמו שעשה עבירה שחייב עליה מיתה, לפי שאין נפשו קניינו, עכ"ל.
והנה המנ"ח מצוה לד כתב והנה מאבד עצמו לדעת אינו בכלל לאו דלא תרצח, רק חייב מיתה בידי שמים. גם נר"ל דב"נ אינו מצווה דנלמד מ"אך את דמכם לנפשותיכם" ולא נשנית בסיני א"כ לישראל נאמרה ולא לב"נ. נמצא שלדעת הרמב"ם טעמא דקרא דאין אדם מחייב עצמו להריגה הוא משום שלא רשאי לאבד עצמו לדעת אך בן נח שיכול מדינא להרוג את עצמו אכן נהרג ע"פ עצמו.
ניב – האם נקרא שפה ולשון
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים (יא, א).
בירושלמי במגילה (פ"א ה"ט) נאמר ר"א ור' יוחנן, חד אמר שהיו מדברים בשבעים לשון וחד אמר שהיו מדברים בלשון יחידו של עולם בלשון הקודש. והקשה בתורה תמימה הכיצד אפ"ל שעד מעשה בניית המגדל ע"י דור הפלגה דיברו רק בלשה"ק, והרי כתיב לעיל (י ,כ) "אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם" וכן (י, לא) "אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם", הרי שכבר היו לשונות קבועות לכל העולם.
והנראה בזה דר' יוחנן לשיטתו, דבנדרים (י, א) אמר דכינויי נדרים היינו לשונות נכרים הם ופירש הר"ן (שם ב, א) דלר' יוחנן בכלל לשונות הנכרים הם לשונות מלשון הקודש שנשתבשו וכגון קונם קונח שמאחר וכך מדברים העם נחשב ללשון הקודש.
ועפ"ז הכל שריר וקיים דאה"נ ואכן העולם כולו דיבר בלשון הקודש בלבד, אך לכל אומה היה ניב מסוים ושיבושי לשון משלה ללשון הקודש, ומאחר ולר' יוחנן שיבוש לשון נחשב ללשון לכן נאמר שלבני חם ושם היו לשונות משלהם, ונפלא.
כיבוד הורים בבני נח
וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (יא, לב).
כתב רש"י ז"ל: הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו.
ושמעתי מידידי מהרא"א יזדי שיחי' להקשות בשם הגרי"ד סולוביצייק זצ"ל אמאי התחייב אברהם בכבוד אביו, והרי התגייר וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, עכד"ק.
והנה בקידושין (לא, א) ובנזיר (מא, א) מבואר שבן נח אינו חייב בכבוד אביו, א"כ גם בהיותו בן נח, לא נתחייב אברהם בכבודו. אולם הגרעק"א ז"ל בהגהותיו לשו"ע יו"ד רמ"א ט' ועוד פוסקים, כתבו שהגוים מקיימים מצוה זו בנימוסיהם, והוא עפ"ד הרמב"ם ממרים (פ"ה הי"א), שכתב וז"ל: "הגר אסור לקלל אביו הגוי ולהכותו ולבזהו כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי"ז מבזה אביו ונוהג בו מקצת כבוד ונראה שהשארת אב זקן בלא שמירה וכיבוד נחשבת לביזוי ואי כבוד, וא"ש.
שו"ר בספר המפתח להרמב"ם בהוצאת הר"ש פרנקל שהביא מספר שני המטות סי' רמ"א ט' ומס' מטה נפתלי אות יא שיש סמך לדין הרמב"ם מאברהם ותרח,וכנראה כוונתו לדברינו אגו ואין הספר תח"י ועי' שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' ק"ל) שכתב שגיורת חייבת לבקר אצל אמה הנכרית בחולייה, דאם לא תבוא תתבזה האם ותצטער מאד והוא כעין ביזוי וקללה, וכדברינו בס"ד.