שו"ת ומאמרים בנושאי הקורונה

הכי אמיתי שלי.... / מיטל גלאור

הכי אמיתי שלי....   / מיטל גלאור

היום הייתי במחלקת קורונה לבקר את אבי. עם המיגון והחליפה והכל... כן. כשאבא שלי מאושפז הלב שלי מאושפז איתו אז מה משנה כבר הגוף.
לא חששתי, התפללתי, התמגנתי ובאתי לבקרו בבית החולים.

2 דברים מצמררים מבחינתי... שאני פשוט לא מסוגלת שלא לכתוב:
1. כשלבשתי את חליפת המגן והתמגנתי, כמעט שנחנקתי. בקושי היה לי אויר. הרגשתי כלואה בתוך כובע ועוד כובע וסרבל ונעלים ומסיכות ומשקף מגן..... ממש נלחצתי. היה לי חם וקשה...
המטרה היתה לי כ"כ חשובה שהתגברתי, רק לראות את אבא לכמה דקות, להיות איתו הכי קרובה שאפשר,
אך לרגע חשבתי כמה תודה אני צריכה לחוש כלפי הצוות הרפואי, רופאים, אחיות, כוח עזר, ניקיון, מטבח... של בתי החולים. שמתמגנים כך במסירות נפש הרבה יותר מכמה רגעים.... שעות על גבי שעות.... ומטפלים בחולי הקורונה. וגם הבנתי כמה אני צריכה יותר להתפלל בעבור הצוות, שיהיה להם כוח בריאות והמשך גבורה לחסד המדהים הזה והיומיומי הזה.

2. בהמתנה להתמגנות... היו 2 חרדים. גבר ואישה. ממתינים לידי עם מסיכות. אודה ולא אבוש שלרגע עברה בי מחשבה לא טובה... (וסליחה על הכנות אבל זו האמת...): יופי, רקדו בחתונות והיו בהלוויות המוניות ועכשיו הם חולים... נו מה הפלא..... 					<ul class=

  • כיבוד הורים
  • קורונה
  • חרדים