חומש דברים

דבר החסידות – פרשת ואתחנן (עיוני)

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ואתחנן  (עיוני)

 

שתי סיבות לשבת

בפרשתנו, בעשרת הדיברות בפעם השניה, נאמר בסוף הדיברה של "שמור את יום השבת" (ה, טו): "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת". ותמוה! הרי הטעם לשמירת השבת מפורש כבר בפרשת תשא (לא, יז) "ושמרו בנ"י את השבת . . כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש", ומהו אומר כאן טעם חדש – כי עבד היית בארץ מצרים?

ואכן, הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פל"א) עומד על קושיה זו, ואף מוסיף שבעשרת הדיברות עצמם כתובים שתי סיבות לשבת:  א) בפ' יתרו נאמר "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ . . על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" ב) ובפרשתנו נאמר "כי עבד היית . . על כן צוך ה"א לעשות את יום השבת".

ומבאר, שה"מאמר הראשון" מסביר את גודלו וכבודו של יוםהשבת – כי הקב"ה שבת בו, וה"מאמר השני" מסביר מדוע נתן אותו הקב"ה לבני ישראל דווקא – מפני היותם עבדים במצרים ("אשר לא היינו עובדים ברצוננו . . ולא היינו יכולים לשבות").

על פי זה יוצא, שמצוות שבת שונה מכל המצוות, בכך שהיא היתה קיימת כבר מבריאת העולם, אלא (בלשון הישיבתית:) שהיתה רק מצד ה"חפצא" של השבת (יום השבת) ולא מצד ה"גברא" (בני ישראל), אבל המציאות של שבת כבר היתה [ועל יסוד זה מבאר הרבי את מאמר רז"ל "ששמר יוסף את השבת קודם שלא תינתן" ועוד*]

באופן דומה מבאר גם סב סבו של הרבי, הרב אברהם דוד לאוואוט (בספרו "שער הכולל" על סידור הרב, פי"ז סכ"ט), מדוע בליל שבת מזכירים בתפילה "זכר למעשה בראשית", משא"כ בשחרית מסיימים "ובשביעי רצית בו וקידשתו חמדת ימים אותו קראת" ומשמיטים "זכר למעשה בראשית" (לנוסח הרב)

– כי השבת שניתנה במרה היא זכר למעשה בראשית, והשבת של מתן תורה היא זכר ליציאת מצרים, ולכן בערבית שמדובר עלשביתת הקב"ה "ויכולו השמים גו'" מתאים להוסיף "זכר למעשה בראשית", אבל בשחרית, אחרי שאמרנו "ישמח משה במתנת חלקו כו' ושני לוחות אבנים הוריד בידו כו'" – הענין דמ"ת – שוב לא מתאים להוסיף "זכר למעשה בראשית"! ודפח"ח.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כ, מקץ שיחה ב (עמ' 203 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ'  - השיחה עוסקת בשמירת השבת של יוסף הצדיק). ההוספה משער הכולל מלקו"ש חלק יב, בהר שיחה א (עמ' 111 בהערה). הרעיון לעיבוד מקונ' 'דבר מלכות' לשבוע זה עמ' נב.

______________

*)  כגון, שזה ששבת אינה שייכת לבני נח למדים מ"ויום ולילה לא ישבותו" שנאמר גבי נח (סנהדרין נח, ב), כיון שה"חפצא" של שבת כבר היתה קיימת אז.

וי"ל שמטעם זה תקן להם משה לישראל (במצרים) את יום השבת לנוח – שמו"ר פ"א, כח. פ"ה, יח. וש"נ.