פרשת במדבר- הקשר בין היהודי- לתורה והמדבר.

פרטים

קטגוריה: פרשת במדבר

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:25

נכתב על ידי Super User

כניסות: 517

פרשת במדבר- הקשר בין היהודי- לתורה והמדבר.

מאת: אהובה קליין

חומש במדבר נקרא גם בשם: "חומש הפקודים"- מהטעם: שבראשיתו ולקראת סופו קוראים אנו - על מפקד מקיף שנערך לעם ישראל בצווי ה' וכך התורה מתארת את המפקד הראשון במדבר:  "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר.  שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.  מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה--אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו, הוּא". [במדבר א, א-ה]

השאלות הן:

א] מדוע  מופיע הציווי  למשה ואהרון למנות את  ישראל?

ב] מה הקשר  בין –היהודי לתורה והמדבר?

תשובות.

הציווי למנות את עם ישראל:

על פי רש"י: מרוב  שהקב"ה מחבב את בניו – הוא מונה אותם בכל שעה, כשיצאו ממצרים- ספר אותם וגם לאחר שנפלו רבים בעונש בעקבות חטא העגל- זאת כדי לדעת כמה נותרו בחיים. וכן כשבא ה' להשרות שכינתו על ישראל , באחד  בניסן כשהוקם המשכן ובאחד באייר- ספר אותם.

רש"ר-[הרב  שמשון רפאל הירש] סובר: מטרת הספירה: אינה נובעת ממניעים כלכליים, מדיניים, אלא למען התורה אשר עם ישראל קיבל בסיני ועול המצוות הם מקבלים באוהל מועד. התורה  ניתנה לישראל כהוכחה שנטהרו מחטא העגל ובחודש אייר ימנו כל השבטים והמשפחות והאנשים למען התורה ומפה יצעדו קדימה , יקבלו את התורה במטרה לשמור ולקיים את מצוותיה הלכה – למעשה.

נאמר [שמות ,ל, י"ב]: "כל העובר על הפקודים ייתן מחצית השקל, וכל הסכום של הכסף שייאסף יינתן לצורך אחזקת המקדש- "על עבודת אוהל מועד" מכאן שכל אדם מישראל  נמנה ונחשב רק על פי מחויבותו  לתורה - לכן כל מפקד   מתבצע לצורך המקדש ומטרותיו.

ה"חיזקוני" סובר: כי הספירה הייתה למטרה צבאית: כי באותה תקופה הם ראויים לצאת  ולבוא בצבא המלחמה.

על פי של"ה הקדוש: המפקד גרם לכך- שהשכינה תשרה על עם ישראל ,היות ובתוך העם ישנו חשבון מדויק ויש חשיבות לכל אחד ואחד, לפי שהיחיד עלול להכריע את גורל העולם כולו, כדברי חז"ל: "לעולם יהא אדם רואה את עצמו ואת העולם חציו זכאי וחציו חייב,  עשה מצוה אחת- אשריו- שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו- לכף זכות, עבר  עבירה אחת-  אוי לו  שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה"

חשבון זה שכל יהודי ויהודי הוא אחד מתוך רבים- מביא לשני דברים:

 א] לתשובה.

 ב] להשראת השכינה.

החיד"א  מסביר רעיון דומה, נאמר: "מחצית השקל בשקל"[שמות ל- י"ג]- חייב אדם מתוך ישראל לדעת שעל ידי קדושתו מכריע את כל העולם אשר משקלו תמיד במחצה- והרמז במילים : "מחצית השקל"

"חידושי- הרי"ם- מעלה רעיון מעניין:

"דבר שבמניין אפילו באלף לא בטל" הקב"ה- לא מעוניין שבניו יהיו בטלים בתוך אומות העולם לכן ציווה למנות אותם וכך עשאם ל"דבר שבמניין" שאינו בטל בתוך הרוב. ומוסיף ומדגיש: "כי אף שדין זה אינו אלא מדרבנן, הרי מניין שהתורה גופה ציוותה- עליו , אינו בטל אפילו  מן התורה.

 ה"שפת אמת" מסביר: עצם הספירה של עם ישראל מוכיחה  שלתבונת הקב"ה אין מספר, לכל אדם יש ידיעה ובינה מיוחדת האופיינית רק לו – ובכך מתגלה גדולתו של בורא עולם. ולמרות שכולם נטבעו בחותמו  של האדם הראשון,  אף על פי כן-לכל אחד פנים שונות וגם הדעות משתנות מאדם לאדם וכל אחד יש לו כישרון שונה מחברו- ומכאן שאין מספר לתבונת אלוקים. ולכן הם נמנו לגולגלותם לבית אבותם- היות והאבות כוללים את דעות הבנים- באופן כללי ואחר כך - זה מתפשט לפרטים.

התורה והמדבר.

החיד"א מבהיר: ש"במדבר סיני"- הוא בגימטריא: "בשלום" [378] וחז"ל אמרו כאשר עם ישראל התאחדו במעמד הר סיני- כאיש אחד שהרי נאמר: "ויחן שם ישראל" [שמות י"ט, ב] התאחדו כאיש אחד בלב אחד וכך זכו אבותינו למעמד  קבלת התורה  מפי הגבורה , ומהטעם שברוב השנים נוהגים לקרוא את  פרשת במדבר בשבת -טרם חג השבועות מן הראוי להרבות שלום בין אדם לחברו -עוד טרם  חג מתן  תורה ,כפי שנהוג סמוך לימים הנוראים.

מדרש רבה, שואל: מדוע "במדבר סיני" ?  לומר לך: כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר [ במילים אחרות: מי שאינו מוכן  לוותר על הונו ורכושו למען התורה] אינו יכול לקנות את התורה והחכמה.

רבי  מנחם מנדיל העיר על מדרש זה: רק אדם השם עצמו כמדבר, השמח בחלקו ואינו דורש למענו דבר מהזולת -מן הראוי שהשכינה תשרה עליו וראוי להתבשם מאור התורה ,למה הדבר דומה? לאדם הנודד לבדו במדבר וחייב להישען על כוחות עצמו ואינו יכול להסתמך על עזרתם של אחרים- באופן  זה האדם חייב לעמול בתורה –וכך יגלה את צפונות התורה ורזיה.

גם ההוגה בתורה ביום ובלילה - חייב לדעת שעדיין לא נגע ממש בתורה הקדושה וזאת בדומה למדבר שלא נגע בו יד האדם- לא נחרש ולא נזרע. ועל כן הוא  לא שלם.

לסיכום, פרשת במדבר נקראת תמיד  סמוך לחג  השבועות- חג מתן תורה וגם בסמיכות ליום ירושלים- והדבר המשותף לשני האירועים החשובים: אחדות העם וכך ישנו קשר אדוק בין היהודי- המדבר והתורה.

יהי רצון, שעם ישראל יזכה תמיד לעסוק בתורה ולהיות מאוחדי – כאיש אחד בלב אחד ומעוצמה זו נזכה לכך שהשכינה תשרה על עם ישראל ונזכה במהרה  לבוא הגאולה  ולדברי ה' – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

מניין ישראל במדבר

פרטים

קטגוריה: פרשת במדבר

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:24

נכתב על ידי Super User

כניסות: 732

מניין ישראל במדבר

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 ויהי היום ציווי משמים

למשה ואהרון השניים

חיש לפקוד כל יוצא צבא

מבן עשרים שנה ומעלה.

אלוקים אוהב בניו

באהבה מונה אוהביו

כאיש הסופר מעותיו

מחשיבם כמאור עיניו.

משה ואהרון  כאיילים

בחולות המדבר  מהלכים

נעצרים על אחד הסלעים

 יחדיו עדת ישראל מונים.

ענני שכינה מחוללים

אורות גנוזים מתגלים

ברקיע חוגגים שרעפים

ברכות כמים מרעיפים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת במדבר [חומש במדבר]

שבט יששכר.

פרטים

קטגוריה: פרשת במדבר

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:45

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1390

שבט יששכר.

שיר מאת: אהובה קליין ©

שבט יששכר בני לאה

 פניהם עטורות הילה

בתורה הוגים יומם וליל

 ראויים לשבח והלל.

ממזרח למשכן שוכנים

בשבט  זבולון מסתייעים

משורשי אבות צומחים

עטרת  קדושה  זוכים.

לחמור גרם משולים

משא כבד   סוחבים

התורה בעיניהם כיהלום

 אותה  יישאו לכל מקום.

 עריבה היא כפרי מגדים

דבש וחלב נופת צופים

דעה וחכמה ממנה  שואבים

בינתם כמים לים מכסים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת במדבר [חומש במדבר]

פרשת במדבר - מיהו שבט יששכר ובמה ייחודו?

פרטים

קטגוריה: פרשת במדבר

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:44

נכתב על ידי Super User

כניסות: 531

פרשת במדבר -  מיהו שבט יששכר ובמה ייחודו?

מאת: אהובה קליין .

חומש במדבר- הרביעי מבין חמשת חומשי התורה - פותח בקורות עם ישראל במדבר.

על פי תקנת עזרא הסופר, אומרים חז"ל- פרשת במדבר נקראת סמוך לחג השבועות וזאת על מנת לבצע הפסקה בין פרשת בחוקותיי המכילה דברי תוכחה לבין חג מתן תורה - על פי חז"ל חג זה משמש ראש השנה לפירות האילן כפי  שצוין  במסכת ראש השנה [א, ב]

חומש במדבר נקרא בפי חז"ל בשם: "חומש הפקודים", משום: שבתחילתו  ובסמוך לסופו [פרק כ"ו] - נערך מפקד עם ישראל.

בני ישראל היו חונים במדבר על פי סדר מיוחד כשלכל שבט- דגל משלו עם סמל השבט  וכך התורה מתארת את  דגל מחנה  יהודה:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.  וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב.  וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.  וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר.  וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת מַטֵּה, זְבוּלֻן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן.  וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת.  כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת--לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ".... [במדבר ב', א-י]

השאלות הן:

א] על סמך מה נקבע: מי יהיה ראש דגל?

ב] מי היה שבט יששכר ומה מאפיין אותו?

 תשובות.

הבחירה בראש הדגל.

"בעל הטורים" מסביר: יעקב אבינו רמז בדבריו מי ראוי להיות ראש הדגל: כל מי שדיבר עימו בברכתו טרם מותו[בראשית מ"ט] בלשון נוכח היה  עתיד להיות ראש דגל.

 ואלו הם השבטים:

א] שבט ראובן:  "ראוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי"[בראשית מ"ט, ג]             

ב] שבט יהודה: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ—יָדְךָ" [בראשית מ"ט, ח]

ג] יוסף: "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ" [שם מ"ט,  כ"ה]

ד] דן: " לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי יְהוָה". [שם מ"ט, י"ח]

רבי זלמן סורוצקין בספרו: "אוזנים לתורה" כותב: על מנת להבטיח את השלום המוחלט בתוך שבטי ישראל היו חייבים לבצע סדר באופן הבא:

כל מחנה במדבר יכלול שלושה שבטים המשתייכים לאם אחת - שבדרך כלל אוהבים זה את זה יותר מבני אב אחד.

ללאה היו שישה בנים והם: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון.- להם נועדו שני מחנות .

בראש מחנה ראשון- היה עומד יהודה אשר זכה במלוכה כפי שנאמר עליו: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ-- יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ.  גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ.  לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. [שם מ"ט, ח- י"א]

בראש המחנה השני עמד ראובן - לפי שהיה בכור והצטרף אליו- לדגלו- גד שהיה בכור שפחת לאה - במקום שבט לוי. שלא היה כלול במחנות ישראל מהטעם שהיו לו תפקידים מכובדים אחרים.

במחנה השלישי: היו בני רחל כשבראשם עמד אפרים לפי שיעקב הקדימו למנשה [בראשית מ"ז, כ]

המחנה הרביעי:כלל את בני השפחות: דן, אשר, נפתלי, ששרר ביניהם שלום ושלווה  בדומה לילדים מאם אחת . בראש המחנה עמד דן –שהיה בכור שפחת רחל-הבכור לבני  השפחות [בראשית כ"ט, י"ג]

ה"שפת אמת" אומר על המילים: "אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם"- ממשפט זה ניתן ללמוד: שכל יהודי  יפעל  במעשיו, יום, יום בדומה  למעשיהם של האבות וזאת כדי שחס ושלום לא יינתק משורשי אבותיו אשר הם משמשים מקור  קיום לכל האומה כולה.

לכן דגל הבנים חייב להתאים לדרכם של אבותינו.

שבט יששכר.

מקור השם  יששכר  בדברי לאה - אימו : " וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר-נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר":[ בראשית ל, י"ח]

שבט יששכר היה ממוקם בצד המזרחי למשכן - יחד עם יהודה וזבולון. וכללו יחדיו: 186,400 איש.

הכלי יקר מציין: כי מעלת החכמה חופפת את שלושת השבטים הראשונים: יהודה, יששכר וזבולון.

ביהודה נאמר:" לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו".

עליהם אמרו חז"ל: שהיו ראשי גלויות בבבל ונשיאים בארץ ישראל.

אצל יששכר נאמר: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם".  [דברי הימים א, י"ב, ל"ג]

על זבולון נאמר:" וּמִזְּבוּלֻן, מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט  סֹפֵר".  [שופטים ה, י"ד] שבט זה היה מכלכל גם את יששכר.

ברכת יעקב ליששכר הייתה:" יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם--רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם.  וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד:"

על פי מדרש רבה: "כשם שהחמור טוען את המשא- כך יששכר טוען את התורה" [בראשית מ"ט, י"ד]   ומה שנאמר: "רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם"  פירושו לפי רש"י: כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בביתו כשהוא רוצה לנוח- רובץ לו בין תחומי העיירות  שמוליך שם חבילות של פרקמטייא =[מסחר.]

ברכת משה הייתה ליששכר וזבולון יחדיו:

"וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ.  עַמִּים, הַר-יִקְרָאוּ--שָׁם, יִזְבְּחוּ זִבְחֵי-צֶדֶק:" [דברים ל"ג, י"ח- י"ט ]

על פי רש"י: זבולון ויששכר התברכו יחדיו בפי משה- לפי ששניהם עשו שותפות ביניהם-זבולון לחוף ישכון ויוצא לדרך של מסחר בספינות ,מרוויח כסף ונותן לתוך פיו של יששכר, היות והם יושבים ועוסקים בתורה לכן משה הקדים את זבולון ליששכר- שתורתו  של יששכר תלויה בזבולון.

הסבר זה של רש"י מבוסס על דברי מדרש רבה: "...שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולון בא ומאכילו ,לפיכך קדמו וכו' וכן משה אומר: שמח זבולון בצאתך למה? שיששכר באהלך- שלך הן- שאתה מסייעו לישב בהן".

לפי גודלם- קדם שבט יששכר שהיה בן חמישי ללאה וזבולון היה השישי, אך משה ויעקב ברכו את זבולון תחילה היות ותורתו של יששכר הייתה תלויה בעבודת זבולון.

נחלת שבט יששכר הייתה באזור מזרח עמק יזרעאל של ימינו וכללה ערים כמו: יזרעאל , שונם, אבץ, עין חדה ודברת . וכן ערים שנועדו לחצי שבט מנשה כגון: יבלעם ובית שאן.

בארץ ישראל- השבט השתתף במלחמת סיסרא ומהשבט יצא השופט: תולע בן פואה.

וכמו כן יצא מהשבט : בעשא מלך ישראל [מלכים-א', י"ט, כ"ז]

בימי חזקיהו היו בני יששכר בין אלה הבאים מאפריים לעשות פסח בירושלים [דברי הימים-ב, ל', י"ח]

בגלות עשרת השבטים גלה שבט יששכר ומאז לא ידועים עקבותיו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק שאופן התנחלותם של השבטים סביב אוהל מועד היה באופן מופתי, כשאוהל מועד  נמצא במרכז ומסמל את הנקודה הרוחנית בתוך שבטי ישראל ויפה הייתה שותפותם של יששכר וזבולון כאשר זבולון תומך כלכלית ביששכר שעסק בתורה- ימים כלילות.

מי ייתן  ובמהרה נזכה לראות את דברי נבואתו של ישעיהו הנביא- רוקמים עור וגידים:

" כִי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים" [ישעיהו י"א, ט]

במדבר- מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?

פרטים

קטגוריה: פרשת במדבר

פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 14:41

נכתב על ידי Super User

כניסות: 592

במדבר- מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת במדבר הפותחת את חומש במדבר: נקראת גם בשם: חומש הפקודים

על פי דברי חז"ל , הטעם לכך: לפי שהחומש בתחילתו וגם לקראת סופו מתאר את מפקד בני ישראל.

הפרשה פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל — זכר לגולגולתם: מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא..." [במדבר  א, א-ג]

השאלות הן:

א] פרשה זו נקראת בין יום ירושלים לחג השבועות- האם במקרה?

ב] מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?

ג] מדוע ה' ציווה למנות את עם ישראל?

תשובות.

התקופה בה נקראת פרשת במדבר.

מעניין כי פרשת במדבר נקראת בין יום ירושלים לבין  חג השבועות.

מתברר שאין מקרה בעולם.

מקרה = קרה מה'. היום הראשון שהותרה הכניסה לראשונה לכותל המערבי בתום  מלחמת ששת הימים  , היה ביום מתן תורה שבועות  תשכ"ז.

חג השבועות- מתאפיין באיחוד עם ישראל, לפי שהתורה ניתנה על הר סיני ביום: ו' בסיון כאשר כל עם ישראל התאחדו יחדיו כאיש אחד בלב אחד, כפי שנאמר:"ויחן  שם ישראל נגד ההר", כאיש אחד בלב אחד.

 על כך אמר רש"י: כי על סמך המילה:"ויחן" הנאמרת בלשון יחיד-ניתן ללמוד כי עם ישראל, התאחד ברגע היסטורי זה- כאיש אחד בלב אחד.

וכאן הקשר אל חג השבועות- חג מתן  תורה.

הדבר היחיד שמסוגל לחבר עם ללא מדינה וארץ, הרי זו תורת ישראל.

כך גם לגבי העיר ירושלים, ככתוב : "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" [תהלים]

ואמרו ע"כ  חז"ל: "עיר שמחברת את ישראל- זה לזה" [ירושלמי ב"ק  פ"ז, ה"ז]

ובנוסף יש בכוחה של ירושלים לחבר ולאחד  גם את תפילותיהם של עם ישראל, כפי שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה  לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר בנית לשמך"

והגמרא מתארת: "היה עומד בחוץ לארץ יכווין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר:" והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בארץ ישראל, יכווין את לבו כנגד ירושלים שנאמר: "והתפללו אל ה'  דרך העיר אשר בחרת" [שם מ"ד]

היה עומד בירושלים יכוון את לבו כנגד בית המקדש שנאמר: והתפללו אל הבית הזה" [דברי הימים-ב ו, ל"ב]

היה עומד בבית המקדש יכוון את לבו כנגד בית קדשי- הקודשים, שנאמר: והתפללו אל המקום הזה" [מלכים-א, פ"ח- פל"ב].

נמצא, עומד במזרח מחזיר פניו למערב. במערב, מחזיר פניו למזרח . בדרום, מחזיר פניו לצפון. בצפון, מחזיר פניו לדרום, נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד.

את המשותף להליכה במדבר, יום ירושלים ומתן תורה, ניתן למצוא בגמרא: "לך ה' הגדולה- זו קריעת ים סוף, והגבורה- זו מכת בכורות. והתפארת - זו מתן תורה. והנצח - זו ירושלים .. וההוד-זה בית המקדש".

כל האירועים: מתן  תורה במדבר, יום ירושלים, חג השבועות- הם גורם מאחד את עם ישראל וכאשר כולם מאוחדים אז השכינה שוכנת על כולם.

מסירות נפש ומדבר.

רבי מאיר שפירא מלובלין: אומר התורה ניתנה לעם ישראל  כדי שיקיימוה בכל תנאי ומצב. עד כדי מסירות נפש למען האמונה בה' לאורך כל החיים, מסירות נפש זו  מופיע בתורה כבר מהופעתו ומעשיו של אברהם אבינו, על כך ישנו מדרש:  "בשלושה דברים ניתנה תורה  : באש ,במים ובמדבר...מה אלו חינם לבאי העולם. כך דברי תורה חינם הם" [מדרש  רבה [א'-ז']

 א] "באש"- רמז לאברהם אבינו שקפץ לכבשן- האש -למען אמונתו, זו מסירות נפש של יחיד.

ב] "במים" רמז למעשה נחשון בן עמינדב, שקפץ לים- סוף –בראש עם ישראל וזו הייתה מסירות נפש של רבים.

ג] "במדבר"- רמז למעשי אבותינו, שהלכו במשך ארבעים שנה במדבר- זוהי מסירות נפש  מתמדת של כל העם-וזוהי המדרגה הגבוהה ביותר.

הציווי למנות את עם ישראל במדבר.

על פי רש"י: הקב"ה אוהב את עם ישראל ומתוך חיבתו אליהם סופר אותם מידי פעם.

כשיצאו ממצרים מנה אותם ,[שמות י"ב, ל"ז]

 כשחטאו בחטא העגל ונענשו [שמות ל"ב, ל"ה] מנאם ,כדי לבחון כמה נשארו.

 וכשה' בא להשרות את שכינתו עליהם. שוב מונה אותם.

: כי הספירה באה מהטעם של ארגון וסדר: "לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו. .שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"

הרשב"ם מפרש רעיון דומה: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה. לכך ציווה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי ההליכה במדבר הייתה בעלת משמעות רוחנית גדולה- מקום בה עם ישראל נאלץ להסתפק במועט  עד כדי מסירות נפש, שם זכה לקבל את התורה כשהוא מאוחד כאיש אחד בלב אחד.

זכות זאת שמורה לעם ישראל  לנצח, כפי שנאמר: "...זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי  במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו, ב, ב]