חומש ויקרא

 

 

חיים של שבת

 

פרשתנו פותחת בציווי "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'". אח"כ ממשיך הכתוב: "שש שנים תזרע שדך וגו'". והדבר תמוה, הרי קודם מונים שש שנים ורק אח"כ באה השמיטה, ומדוע מתחילה התורה 'ושבתה הארץ'?

 

 

אומר הרבי, בכך שהתורה פותחת דווקא בשנת השמיטה – שבת לה' – היא מורה לנו ששנת השמיטה משפיעה ונותנת כח לכל ששת השנים, ואותו הדבר השבת משפיעה קדושה על כל ששת ימי השבוע.

 

כי לפעמים יכול יהודי לטעון: הרי אני נמצא כל השבוע בסביבה של חולין ואיך יהיה לי את הכח להתגבר ולקיים את ההוראות וההגבלות של התורה, כאשר מסביבי אין אוירה של יהדות וקדושה?

 

– על כך באה התורה ואומרת, שאצל יהודי יש קודם כל שבת! וכאשר הוא סופג בשבת אויר של תורה, תפילה וכו' – זה  נותן לו כח שכל ימות השבוע שלו יהיו 'שַבָּתיים' ויתקיים בו הכתוב (משלי ג, ו) "בכל דרכיך דעהו" כמבואר על זה בשו"ע (סימן רל"א) שגם ענייני החולין של האדם צריכים ליעשות לשם שמים.