חומש ויקרא
דבר החסידות – פרשת צו
- פרטים
- קטגוריה: פרשת צו
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:37
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 573
ב"ה
דבר החסידות – פרשת צו
"ותעצר המגפה..."
לעת זקנותו של המגיד ממעזריטש (רבי דובער, תלמידו של הבעש"ט) פרצה מגפה במעזריטש וסביבותיה.
מושל העיירה אניפולי, שעל-יד מעזריטש, חשש שהמגפה תגיע גם אליהם, ולכן גזר שכל אדם זר שיכנס לאניפולי – "ינתחו אותו על רבעים" (יהרגו אותו).
רבי זושא, תלמידו של המגיד, חשש מאוד לשלומו של רבו, שכבר היה זקן וחלש, וביקש מבעל-העגלה שלו להביא אליו את המגיד לאניפולי. אבל ה'בעל-עגלה' פחד מהשומרים שמסביב לעיר. הבטיח לו רבי זושא שלא יארע לו שום נזק מזה.
נסע ה'בעל-עגלה' למעזריטש והחביא את הרב המגיד בעגלתו וכיסה אותו בקש וכך הצליח להביאו לאניפולי.
עד מהרה נודע הדבר מפה לאוזן שהרבי הגיע לעיירה ותוך זמן קצר הלשינו למושל שרבי זושא מארח אצלו 'רבי' ממעזריטש הנגועה.
מיד הובא רבי זושא לבית המושל, והמושל שאל אותו "האם לא שמעת על גזירתי שמי שיכנס מחוץ לאניפולי ינתחו אותו על רבעים?"
השיב לו רבי זושא: "אדרבה, אני הבאתי אותו לכאן להגן על העיר. וזאת אבטיח: שאם ימות מישהו מאניפולי בשנה הקרובה – תעשה כגזרתך!"
המושל פטר אותו לשלום. וכאשר הבטיח רבי זושא כן היה – בכל אותה שנה לא מת אף אדם באניפולי. וכאשר נשלמה השנה, בי"ט כסלו ה'תקל"ג, נסתלק הרב המגיד לגנזי מרומים.
וכנראה מטעם זה טמון הרב המגיד בעיירה אניפולי, לצד תלמידו החביב, ולא בעירו מעזריטש.
(ע"פ כתבי הר"ר יאשיא שו"ב, פרק הר' משולם זושא מהאניפאלי. פורסם ג"כ ע"י רי"י לנדסמן ב'סיפור לשבת' עתון 'משפחה' האחרון (גליון 1451, עמ' 142). והוסיף שרבי ישראל גרוסמן, ראש ישיבת פינסק קרלין, כשסיפר את המעשה אמר שבדק מאות מצבות באניפולי ולא נמצאה שום מצבה מתאריכים שבין י"ט כסלו תקל"ב לתקל"ג, ומיד בתום תקופה זו נמצאו 32 מצבות...)
~~~
דברי חיזוק לתקופת חושך זו:
החושך שלפני האור
בתחילת פרשתנו (פסוק ב) נאמר: "צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה, היא העולה על המזבח כל הלילה עד הבוקר".
כותב על כך בעל אור החיים הק' [ונצטט מלשונו הקדוש]:
"בדרך רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון שאנו בו לנחמנו מעצבון נפשנו, כי כל איש ישראל מאנה הנחם נפשו בראות אורך הגלות . . והן היום אלף ותרע"ב מה אייחל עוד, ולא גלות לבד אלא עינוי מהאומות כי כל גוי וממלכה בבני ישראל יעבודו...".
והוא מבאר את הפסוק כך:
"צו את אהרן" – "קורא הדורות מראש" מודיע למשה לזרז את מנהיגי ישראל, הנקראים "שפתי כהן" אשר "תורה יבקשו מפיהו", להודיעם את הדבר הזה, אשר:
"זאת תורת העולה" – העליה שבני ישראל עולים על ידי ייסורי הגלות היא העליה הכי גדולה ('זאת' מלשון מיעוט; למעט את כל העליות שאינם גבוהים כמוה).
"היא העולה על מוקדה על המזבח" – אלו הייסורים שבני ישראל סובלים, שהם דומים למזבח, כנאמר בגמרא (ברכות ה, ב) שייסורים הם "מזבח כפרה" לאדם. וגם "על מוקדה" הוא רמז לתורה שנמשלה לאש, שבני התורה מיוסרים.
"כל הלילה עד הבוקר" – במשך זמן הגלות שנמשלה ללילה, כנאמר (ישעי' כא, יא) "שומר מה מלילה", עד זמן הגאולה "ואתא בוקר" שאז יגלה לנו הקב"ה את כבודו.
שח כ"ק הרבי הריי"צ [=רבי יוסף יצחק, הרבי הקודם]:
תארו לכם אדם ער כל הלילה ומחכה לאור היום, ואז לקראת סוף הלילה מתגבר החושך ביותר (ראה כלי יקר שמות ו, א: שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה), וממילא גם גוברת תאוות השינה ביותר.
צריכים לדעת, שהכל תלוי ועומד על הרגעים הספורים שבסיום החושך כפול ומכופל של ליל הגלות.
ולכן, אם יחזיקו מעמד שלא להירדם במשך רגעים ספורים אלה – תישאר בשלמות לא רק הפעולה של רגעים ספורים אלה, אלא גם הפעולה שפעלו במשך כל הלילה.
הוסיף על כך הרבי מליובאוויטש:
מכיוון שבכל זאת, יש כמה העלמות והסתרים המונעים מיהודי להחזיק מעמד בסוף הלילה – ניתנה העצה: "שמחה פורצת גדר"*, היינו שהשמחה יש בכוחה לפרוץ את כל הגדרים. בשביל גדר קטן מספיק שמחה קטנה, וככל שיגדל הגדר – יש צורך בשמחה גדולה יותר.
שבת שלום!
מבוסס על: אוה"ח על הפרשה. לקוטי דיבורים (לאדמו"ר הריי"צ) ח"א סח, סע"א. ספר השיחות תרצ"ט עמ' 316 ואילך. משיחת ל"ג בעומר ה'תשי"א (נד' בתורת מנחם ח"ג עמ' 95-6). הרעיון לדרשה קיבלתי מהרה"ח הרב נועם ווגנר, דרום אפריקה.
______________
*) ראה בארוכה סה"מ תרנ"ז (לאדמו"ר הרש"ב) סוף עמוד רכג ואילך.