חומש שמות

דבר החסידות – פרשת בשלח

פרטים: קטגוריה: פרשת בשלח; פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:52; נכתב על ידי Super User; כניסות: 466

ב"ה

דבר החסידות – פרשת בשלח

מעלת המן ומעלת השבת

הרה"ק ה'חוזה' מלובלין דרש פעם על הפסוק (טז, טו) "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא, כי לא ידעו מה הוא" – שכל אחד דרש כן עלחברו "מן הוא", כי ע"י אכילת המן נתעלו מידי יום עד כדי כך – שלמחרת לא היה מכיר איש את חברו והיה שואל עליו "מן הוא", כי לא ידע מי הוא...

והמשיך ה'חוזה' ואמר: "הנה מסתובב שם אברך בין העצים הלוך ושוב, ואין אף אחד מכיר במעלתו, ולמחר ישאלו עליו מי הוא".

וכשחזר תלמידו הרה"ק רבי דוד מלעלוב על התורה, גילה שאותו אברך היה הרה"ק רבי בונם מפשיסחא.

(ע"פ סיפורי חסידים (הרש"י זוין) פרשתנו סיפור 176)

~~~

ב"ספר העיתים"* הובא בשם הרס"ג: "אם יהיה שבת שאין לו עניין ידוע מה שראוי לקרות בו – קורין בו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים".

כלומר, אם ציבור נמצאים בשבת בדרך רחוקה ואינם יודעים מהי פרשת השבוע – יקראו את פרשת המן. והטעם: כי פרשת המן נאמרה בשבת (או מפני שבה נצטוו על השבת).

וצריך להבין:

הרי ישנם כמה פרשיות בתורה שנאמרו בשבת, ויתרה מזו: הגמרא אומרת (שבת פו, ב) "ודכולי עלמא [=לכל הדעות] בשבת נתנה תורה", ואם כן אפשר הרי לקרוא את עשרת הדיברות שניתנו בשבת, ומדוע יש לקרוא את פרשת המן דווקא?

ויש לומר הביאור בזה:

המן נקרא בפרשה (טז, ד) "לחם מן השמים" ובתהלים )עח, כד): "דגן שמים" [שלכן יש דעות בראשונים שבני ישראל היו מברכים על המן "המוציא לחם מן השמים"]. ומכיון שכן, מצינו בו שתי תכונות נפלאות:

א) לא היה בו שום פסולת (יומא עה, ב).

ב) מעלתו והשפעתו היתה לא רק אצל צדיקים אלא גם על בינונים ורשעים, כלומר, אפילו רשעים (ואפילו נושאי פסל מיכה**) כשאכלו את המן – לא נשתנה מקדושתו גם לאחר שנאכל, ויתרה מזו: המן פעל בהם זיכוך כמאמר (מכילתא פרשתנו טז, ד) "לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן".

שתי תכונות דומות אנו מוצאים גם בנוגע לשבת:

א) אין בה "פסולת", כי גם הדברים הגשמיים כמו אכילה ושתייה הם מצווה בשבת. כלומר, בעוד שבימי החול תאוות האכילה מגשמת את האדם – הרי בשבת לא זו בלבד שאינו מגשם [כדברי הזהר (ח"ב פח, ב) "פרש חגיכם קאמר ולא פרש שבתכם", שמאכל השבת אין בו פסולת] – אלא אדרבה, התענוג עצמו הוא המצווה!

ב) השפעתה של יום השבת היא על כל בני ישראל, גם הרשעים, כמאמר רז"ל*** שאפילו רשע גמור אינו משקר בשבת.

ומובן מדוע דווקא "פרשת המן" נקראת בכל שבת "שאין לו עניין ידוע".

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ד, בהעלותך (עמ' 1036 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 17 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רעג-ד. וראה בשיחה (הערה 19) ביאור ארוך ע"פ קבלה וחסידות – מדוע אם כן לא ירד המן בשבת.

______________

*) הלכות ברכת ועונג שבת סקפ"ד*.

**) שעבר עמהם עוד בים סוף (סנהדרין קג, ב. ועיין פסחים קיז, א).

***) ירושלמי דמאי רפ"ד – אף שבחול משקר וכו' דהיינו שהוא רשע גמור. – ומה שנראה במוחש שלפעמים משקר בשבת הוא מפני שיש לו כח הבחירה יכול לבחור גם היפך טבעו וחזקה שלו (וכלשון הירושלמי (דמאי רפ"ד) והמפרשים "אומר אמת" "ירא מלשקר" וכיו"ב, ולא "אינו יכול לשקר"), אבל מצד טבע כלאיש ישראלי, אפילו מצד טבע נפשו הבהמית דעם הארץ, אינו משקר בשבת.

– וכן הוא גם בנוגע למן, דאף שהמזון שלהם אז, מצד טבעם, היה לחם מן השמים שאין בו פסולת, מ"מ מצד כח בחירתם היו יכולים לקנות מתגרי אומות העולם מזון שיש בו פסולת (יומא שם) ולהיות ניזונים ממנו.

_______________________

*) "ספר העיתים" חובר ע"י רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני, ועוסק בהלכות התלויות בזמן (דבריו הובאו בתוס' ברכות יז, ב, ד"ה תרי זימני). רובו של הספר אבד ונשתייר ממנו רק חלקו השני – הלכות שבת ועירובין. הספר היה מצוי רק בכתבי יד למשך כ-800 שנה ונדפס לראשונה בשנת תרס"ג ("המכלול" – האנציקלופדיה היהודית).