- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:23
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1138
פנינים והארות על סדר פרשת לך לך
/// הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א ///
הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ (יב, יא).
וברש"י: עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם ועכשיו הכיר בה ע"י מעשה.
וצ"ע דאם לא הכיר בה, כל שכן שלא הכיר שום אשה אחרת, (ועיין ב"ב י"ז א'),
א"כ אף אם ראה כעת שאשתו יפת מראה, מ"מ שמא שאר נשות העולם יפות יותר
וצ"ע. ויש להוסיף ולהקשות דהא בבבא בתרא (נח, א) נאמר דשרה בפני חוה כקוף
בפני בני אדם, נמצא שאם אברהם היה רואה את שרה עומדת לפני חוה היתה שרה
כמכוערת עד מאד וצ"ע.
ומו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי בזה ואלו דבריו: בלי כוונה קרה שראה
נשים, כך פירשתי, עיין עבודה זרה כ' ב'.
ויש להוסיף דהמצרים ראו את שרה בתור אשה יפה מאד (יב, סו), אך אברהם לא
אמר לה שהיא יפה מאד, וכאמור שאכן לא ראה שום נשים ולא ידע מהי דרגת יופיה
יחסית לשאר נשות העולם.
ומו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי בזה כך: באמת לא ידע שהיא מאד.
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ (יב, יג).
וברש"י: יתנו לי מתנות. וצ"ע שהא שונא מתנות יחיה, עי' קידושין נט א ועוד
דאברהם עצמו לא רצה ליקח מתנות ממלך מדום שלא יאמר אנכי העשרתי את
אברהם, וכבר עמדו בזה המפרשים.
ונראה דהנה בסנהדרין נ"ט וברמב"ם (מלכים ט, ט) כ' שבן נח חייב על גזל אשה
מבעלה וכשכם שלקח את דינה. ועפ"ז אולי י"ל שאברהם לא רצה שהמצרים יכשלו
באיסור זה של גזל ולכן רצה לקבל מהם מתנות והוא יחשיב המתנות לתורת
התשלום וכה"ג לא יעברו באיסור גזל.
הערת מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א על הנ"ל: כתבתי בספר טעמא דקרא עיי"ש.
וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ (יב, טז)
ביבמות (סב, ב): כל אדם שאין לו אשה וכו' שרוי בלא ברכה, דכתיב "להניח ברכה
אל ביתך". ויש לידע היאך מוכח מהאי שאשה גורמת לברכה. ורש"י (ד"ה ביתך)
כתב דבית זו אשה, ועדיין יש להבין דא"כ הלשון מורה שהברכה תבוא אל האשה ולא
אל בית האיש.
וי"ל שהנה בב"מ (נט, א) כתיב: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה
מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר "ולאברהם היטיב בעבורה",
הרי שב' דברי חז"ל אלו משלימים זא"ז דמחד מצינו שאשה גורמת לברכה בבית
ומאידך מצינו דלפיכך השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה.
וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים (יב, טז).
דקדק אמו"ר שליט"א אמאי לא כתב העבדים והשפחות לחוד והביאם בינות לבעלי
החיים וצ"ב. והשבתי עפ"ד בב"ק (לח, א) עה"פ "שבו לכם פה עם החמור" עם הדומה לחמור
א"כ רצתה התורה להקישם ולדמותם זל"ז.
הערת הגר"ח קניבסקי שליט"א על הנ"ל: כתבתי בספר טעמא דקרא עיי"ש.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:13
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 879
הרב שמואל ברוך גנוט
אלעד
שחרור לוט מדין "כיבוש מלחמה"
וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם (יד, טז).
הנה לשון הפסוק צריך דקדוק רב, שהרי מטרת אברהם בכל מלחמה זו היתה להציל את לוט, וא"כ מדוע פתח הכתוב בכך ש'וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ', ורק לאחר מכן 'וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב', דלכאו' פתח בטפל וסיים בעיקר.
והנראה בזה דהנה כתב הרמב"ם (עבדים פ"ט ה"ד): "מלך עכו"ם שעשה מלחמה והביא שביה ומכרה וכן אם הרשה לכל מי שירצה שילך ויגנוב מאומה שהיא עושה עמו מלחמה שיביא וימכור לעצמו, וכן אם היו דיניו שכל מי שלא יתן המס ימכר, או מי שעשה כך וכך או לא יעשה ימכר, הרי דיניו דין ועבד הנלקח בדינין אלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר", עכ"ל. וכן הוא בשו"ע (יו"ד רסז, יח).
נמצא דמלך נכרי שעשה מלחמה והביא שבויים ומכרם, דיניו דין וקונה אותו ב"כיבוש מלחמה". וא"כ שורת הדין נותנת שלוט היה שייך למלכים ששבו אותו בכיבוש המלחמה, ועל כן נלחם אברהם עימם וכבש בעצמו את כל רכושם בכיבוש מלחמה, ולכן יכול היה לשחרר את לוט. ונמצא שהשבת כל הרכוש, מדין כיבוש מלחמה, היא זאת שאיפשרה לאברהם להשיב גם את לוט, שהיה חלק מרכוש המלכים שכבשוהו בכיבוש מלחמה.
********
ההשתדלות אינה כוללת התחברות לרשעים
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם (יד, כג).
וברש"י: "ולא תאמר אני העשרתי את אברם - שהקב"ה הבטיחני לעשרני, שנאמר לעיל (יב ב) ואברכך וגו' ".
ויש להבין, שהרי הקב"ה הבטיח להעשיר אותו, אך לא פירט מהיכן יגיע עושרו ומי יהיה השליח לכך, וא"כ מנין לאברהם שמלך סדום לא יהיה השליח להתעשרותו?
ומכאן רואים שחובת ההשתדלות אינה כוללת להתחבר לאנשים שאינם הגונים, ואם נגזר עושר על האדם, והאדם הולך בדרך הישר ואינו מסכים להתחבר עימם, אזי יזכה לעשירות ממקום אחר, כשר יותר. (ובזוה"ק פרשת וישלח נאמר עה"פ ויפגע בכף ירך יעקב, שפגע בתמכין דאורייתא, ובפשטות הכוונה שבעוד שכל דברי החולין זוכים לתמיכה הגונה, כולל האוניברסיטאות וכיוצ"ב, ודוקא מנהלי מוסדות התורה והישיבות צריכים למאמצים רבים כדי לזכות לתרומות ותמיכה. ואולם מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל ביאר בזה שהכוונה גם לכך שבעוה"ר חלק מהתמכין דאורייתא הם הס"מ וחיילותיו, תקציבי המדינה וכו', שאע"פ שהוראת רבותינו זי"ע ויבלחט"א היא ליטול תקציבים מהם, מ"מ סו"ס חלק מתמיכת התורה מגיע מאנשים רשעים אלו, וזהו פגיעת שרו של עשו בתמכין דאורייתא).
********
שליחות במילת עבדים
וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה (יז, כג)
איתא בפרקי דר"א (פכ"ט): "ר"ג אומר שלח וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו ובשר ערלת ישמעאל בנו". ויש לדקדק מדוע נתן לשם למול דווקא אותו וישמעאל בנו ולא את בני ביתו אשר נימולו ג"כ.
והנה בקידושין (מא, א) אמרינן דמצוה בו יותר מבשלוחו, והמפרשים שם כתבו דהיינו כשהפעולה פועלת את גוף המצוה, אך בהכשר מצוה בעלמא ליכא ענין שיעשאה האדם בעצמו ויכול ליתנה לשלוחו.
והנה כ' בשו"ת כנסת יחזקאל (סימן מב) שבמילה ביום השמיני איכא מצוה בעצם מעשה המילה, אך כשמל לאחר מכן ענינה הסרת הערלה גרידא, נמצא שהמילה לאחר ח' ימים אינה אלא הכשר מצוה. ועי' שו"ת מהר"ח או"ז סימן י"א.
ונראה דעפ"ז א"ש דמאחר ואברהם וישמעאל לא מלו ביום השמיני, נמצא דהסרת ערלתם הוא כהכשר מצוה בעלמא וכה"ג לית ענינא למולו בעצמם ומשו"כ נתנום לשם בן נח. אולם במילת עבדי אברהם ומקנת כספו, אין כל מצוה לעבדים עצמם כי אם לאדונם וכדפירשו רבותי בס' משאת המלך וברכת כהן עה"פ "שים נא ידך תחת ירכי" דאברהם השביע לאליעזר במילתו ולא במילת אליעזר, משום דלאליעזר ליכא מצוה במילתו דהיא מצוה שנצטווה בה אברהם, עיי"ש. א"כ עצם מעשה מילת העבדים הוא מצוה דאברהם ובזה איירי דמצוה בו יותר מבשלוחו, ודו"ק והבן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:57
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 610
פרשת לך-לך – מדוע נקרא אברהם - אבי האומה?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת את תחילת דרכו של אברהם והניסיונות הקשים שעמד בהם:"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה". [בראשית י"ב, א-י]
השאלות הן:
א] מה משמעות הציווי: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וממולדתך... אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. .."
ב] "וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה".- לאיזו מטרה?
תשובות.
"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ ...."
הניסיון הראשון של אברהם היה , באור כשדים ששם הפיל נמרוד את אברהם לתוך כבשן האש וניצל, איננו מפורש בתורה, אלא בקבלה, אך הדבר רמוז בסוף פרשת נח, שם נאמר פעמיים: "אור כשדים" [בראשית י"א, כ"ח-ל"א] ובעבור אותו ניסיון שאברהם עמד בו- הבטיח לו ה' להביאו אל הארץ כפי שהכתוב מציין:
"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. .."
רבי פינחס הורביץ [מפרנקפורט]מסביר: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ.." מדובר בניסיון הראשון מתוך עשרה ניסיונות שאברהם עבר, הכתוב מתאר: שאברהם קיים את ציווי ה' במילים הבאות: "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה", לא חיפש כאן אברהם- טובת- הנאה למענו. אלא למען קיום המצווה שה' הטיל עליו, הניסיון היה לבחון את אברהם האם הוא - לאחר שהובטח לו - כי ילך לטובתו והנאתו- ילך במחשבה להפיק מעצם הליכתו טובת הנאה? או שהוא יתעלם מהבטחת ה' וילך מתוך רצון אמיתי לקיים אך ורק את מצוות ה'? והנה התורה מדגישה לנו את כוונתו הטהורה- אך ורק לציית למצוות אלוקים ,וניתן לראות עד כמה הצליח להתמודד יפה ועמד בניסיון האלוקי ומכאן שהוא ראוי לשליחות האלוקית שהבורא הטיל עליו.
הדבר המעניין הוא: כל עוד אברהם שהה בחוץ לארץ לא נראה אליו ה' ,אלא אברהם רק שמע את ציווי ה' האומר לו: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ..." אך לאחר שהגיע אברהם לארץ היעודה -נתגלה אליו ה' ובישר לו את ההבטחה :
"לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת.." ומתוך התבוננות עמוקה בחומש בראשית, ניתן להסיק שאלוקים התגלה לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב- בארץ ישראל בלבד!
על כך אמרו חז"ל: [במסכת כתובות [ק"י, ע"ב] "לעולם ידור אדם בארץ ישראל... שכל הגר בארץ ישראל, דומה כמי שיש לו אלוה: וכל הדר מחוצה לארץ, דומה כמי שאין לו אלוה"
חכמי המדרש מספרים: מעשה, בו הביע רבי שמעון בר יוחאי מורת רוח כלפי בחורים שחפצו לצאת לחוץ לארץ, במטרה להיטיב את מצבם הכלכלי. רצון זה גבר אצל תלמידי רבי שמעון בר יוחאי, כאשר ראו שאחד מתלמידיו שיצא מעבר לגבולות הארץ, חזר עשיר. התחילו מקנאים בעושרו, והתאוו גם הם לצאת לחוץ לארץ.
משנודע הדבר לרבי שמעון -הוציא אותם לבקעה סמוך למירון , התפלל ואמר: "בקעה, בקעה, הימלאי דינרי זהב ! מיד התמלאה הבקעה בדינרי זהב , אמר להם:" אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב טלו לכם! אלא הוו יודעים: כל מי שהוא נוטל עכשיו [זהב] - חלקו של עולם הבא הוא נוטל: שאין מתן שכרה של תורה בעולם הזה, אלא לעולם הבא..."!
הסבר יפה ראיתי בספר "מטה שמעון" על הציווי של ה' לאברהם: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ..": אמר רבי יצחק: ארבעה דברים קורעים גזר דינו של אדם והם:
צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה:
א] צדקה: לפי שנאמר: "....וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". [משלי י, ב]
ב] צעקה: שנאמר: "וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל ־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצ֥וּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם"׃ [תהלים ק"ז ,ו]
ג] שינוי שם: כמו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" [בראשית י"ז, ט"ו-ט"ז] בעקבות שינוי השם שרה זוכה לבן ולברכה...
ד] שינוי מעשה: לפי שנאמר: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה".[יונה, ג,] הכוונה לאנשי נינווה שעשו תשובה וה' סלח להם על חטאיהם.
יש אומרים: אף שינוי מקום: שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה" . [בראשית י"ב]
יש הסוברים : למה לא גילה ה' מיד לאברהם לאיזו ארץ שולח אותו? אלא, כדי לתת לו שכר פסיעות, לפי שאם ה' היה מגלה לאברהם מיד- היה עושה אברהם אבינו קפיצת הדרך ומגיע לשם במהרה ולא היה הולך ברגליו, כמו שקרה לאליעזר- עבד אברהם, שקפצה לו הדרך- כאשר התבקש למצוא בת זוג לרבקה. ובוודאי שאברהם היה יכול לעשות שתקפוץ לו הדרך מתוך גודל אהבתו לה' לקיים דברי ה' שעה אחת קודם, אז לא היה זוכה לשכר פסיעות, אלא רק שכר הליכה לאותו מקום, לכן לא גילה ה' לאברהם תחילה את שם הארץ.
"וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה".
האגדה מספרת על אברהם:" ויהי בכל המקומות אשר עבר אברהם ויתן ה' טל ומטר לברכה על פני האדמה ויבורכו כל השדות, ויהי כאשר נודע אברם ליושבי המקומות אשר עבר בהם ותבואנה אליו נשים עקרות ותשאלנה מאתו לאמור: התפלל נא בעדנו אל ה' ונתן לנו פרי בטן, ויעש אברהם את בקשותיהן ויתפלל אל ה' ותלדנה. וחולים רבים מאד באו אליו ויביטו את האבן הטובה התלויה בצוואריו ויתרפאו, וגם יורדי הים באוניות ילכו אל אברהם לאמור: התפלל נא בעדנו אל ה' ועברו אניותינו את הים הגדול בשלום וייתן אברהם להם את שאלתם ויתפלל בעדם אל ה' ויעש ככול אשר שאל מאתו, ויוודע אברהם בכל הארץ ויהי לברכה, לשם ולתהילה".
רשי"י מסביר: "וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה".- אברהם אינו הולך ישירות לדרום הארץ, אלא עובר תחנות, תחנות ,בכל אחת מהן נוטה אוהלו וכל מסעיו לנגב בצד הדרומי של ארצנו הקדושה - לכיוון ירושלים שבנחלת יהודה שנטל אותה בדרום ארץ ישראל- להר המוריה שהיא נחלתו.
הרמב"ן הולך בדרכו של רש"י ומוסיף: וכן לעתיד לבוא נאמר :בבניו של אברהם
לפי שכתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, יְהוּדָה יַעֲלֶה: הִנֵּה נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, בְּיָדוֹ". [ שופטים א, כ]
ה"כלי יקר" סובר: כי אברהם הלך לדרום הארץ אולי מהטעם: שרצה להיות חכם יותר באלוקות כפי שנאמר:" הרוצה להחכים ידרים" [מסכת בבא בתרא כ"ה, ע"ב], אבל אברהם לא חיפש עושר, לפי שכתוב:
"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם" [בראשית, י"ד, כ"ג]
אך אותן מתנות שקיבל עבור שרה בזמן שהיו במצרים ,היה מוכרח לקבלם כדי שלא יהרגוהו וידוע שהוא לא רצה ליהנות מאותן מתנות ונתנם לבני הפילגשים לפי שנאמר: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם". [בראשית כ"ה, ו] המתנות ניתנו לאברהם במצרים - מאת פרעה ואברהם השיבם ונתן אותן לבני הגר המצרית.
רש"ר מסביר: אברהם נמנע לשבת בתוך ערים וכרכים ,היות וביקש לבנות בסיס מוצק לעצמו ולבני ביתו ועל כן הוא חש שנחוצה לו בדידות. ידוע שדרום הארץ הוא לא גן פורח כפי שנאמר בספר זכריה[ י"ד, י]: "יִסּוֹב כָּל-הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן, נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם"; כל האזור מדרומה של ירושלים מכונה בשם: "ערבה"- "מדבר שממה" וכך הדבר עולה עם כל הבחינות של צמיחת העם היהודי כמו שהתורה ניתנה במדבר, המזבח נבנה בהר עיבל, וישראל היה "עם קשה עורף" -כך גם הבירה הנצחית קבועה בדרום היבש והצחיח והצלחת עם ישראל והתורה אינה תלויה בתנאים גשמיים, אברהם נמשך לנגב- מקום בו קרני השמש פוגעות באופן ישיר, כאשר אברהם ממלא אחר ציווי ה' והולך לבדו בבדידות ,הוא מכריע את הכף לטובת גאולת העולם.
אברהם המפיץ את האמונה באל אחד בלכתו ממקום למקום ,מעביר זאת גם לצאצאיו אשר יהפכו לעם רק על ידי האמונה בה' ,ועל בסיס יסוד מוצק רוחני זה- תיווצר האומה של ישראל. ולכן עד היום בתפילתנו אומרים: אלוקי אברהם.." והמשמעות שהאל שהתגלה לאברהם- פורסם ברבים
לא רק אברהם נעשה מרכבה לשכינה, אלא גם בנו ונכדו: כפי שאומרים אנו בתפילה: "אלוקי אברהם אלוקי, יצחק ואלוקי יעקב ".
מדגיש רש"ר: תפקידו של אברהם היה להתבודד, להתהלך לבדו עם ה' ובשלב הבא מטרתו הייתה :ליצר אומה על בסיס האמונה בה'.
לסיכום, לאור האמור לעיל: אברהם אבינו אשר עמד בכל הניסיונות ראוי להיקראאבי האומה - לפי שהוא הפיץ את האמונה בה' בעולם ובעתיד בניו ובני בניו וכל הדורות אחריו מחויבים להיות קדושים ולשמש אור לגויים.
כפי שנאמר:" דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא י"ט, ב]
יפים דברי הנביא ישעיהו: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ"