חומש בראשית
דבר החסידות – פרשת לך
- פרטים
- קטגוריה: פרשת לך לך
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:45
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 595
ב"ה
דבר החסידות – פרשת לך
מעלתו של המזבח השלישי
בפרשתנו מסופר על שלש מזבחות שבנה אברהם אבינו, ורש"י מפרש את סיבת בנייתם:
הראשון: "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (יב, ז) – מפרש רש"י: על בשורת הזרע ועל בשורת א"י.
השני: "בית א-ל מים והעי מקדם, ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" (יב, ח) – כותב רש"י: נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם.
השלישי: "ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבחלה'" (יג, יח).
אולם לפלא, שכאן במזבח השלישי, אין רש"י מפרש כלום מדוע בנה אברם את המזבח? והדבר דורש ביאור*!
מקדים הרבי, שעל תפקידו של מזבח מצינו בגמרא (כתובות י, ב) "מזבח, מזיח ומזין מחבב מכפר", כלומר: מזיח גזרות רעות מעל ישראל, מזין – בזכות הקרבנות העולם ניזון, מחבב את ישראל אל אביהם ומכפר עוונות.
ארבעת הדברים האלה נחלקים באופן כללי לשלשה סוגים: א) מזין – השפעת מזון לעולם. ב) מזיח ומכפר – ביטול עניינים שליליים: גזירות ועוונות. ג) מחבב את ישראל.
חלוקה זו (של 'ארבעה שהן שלשה') אנו מוצאים גם בסוגי הקרבנות, שהרמב"ם מחלק את הקרבנות ל"ארבעה מינין: עולה וחטאת ואשם ושלמים" ומובן שחטאת ואשם תוכנם אחד – שניהם באים לכפרה.
ויש לומר ששלושת המטרות של המזבח הם כנגד שלשת סוגי הקרבנות:
א) שלמים, שיש בהם אכילת בעלים – הם כנגד זה שהמזבח "מזין", כי הם מרמזים על כך שגם העולם כולו ניזון בזכות הקרבנות.
ב) חטאת ואשם שבאו לכפרה – הם כנגד "מזיח" גזירות ועוונות.
ג) והעולה, שהיא כליל לה' – היא כנגד "לחבב את ישראל אל אביהם", שהרי בשלמים ואשם יש גם תועלת כלשהי למקריב (מזון או כפרה) משא"כ עולה היא רק לכבוד הקב"ה.
ועל פי כל זה נוכל להבין שפיר את מעשה המזבחות של אברהם אבינו, שהרי "מעשה אבות סימן לבנים", וא"כ גם אצלו הסדר הוא:
א) המזבח הראשון, שבנה אברם "על בשורת הזרע ועל בשורת א"י" – הרי הוא כנגד זה שהמזבח "מזין", כי בשורות אלה הם בקשר עם 'צרכיו' של אברהם שיהיה לו זרע ונחלה בארץ.
ב) המזבח השני, שבנה על יד העי על עון עכן והתפלל עליהם – הוא כנגד "מזיח" גזירות ועוונות.
ג) אבל המזבח השלישי, לא היתה למטרה כלשהי אלא לשמו יתברך לבד – ונמצא שהיא כנגד "לחבב את ישראל אל אביהם"! וזה מרומז בכך שבנה אותה בחברון – מלשון חיבור [וכפי שאכן מופיע בא' מכת"י רש"י כאן "אשר בחברון – שחיבר את עצמו להקב"ה"].
וזוהי הוראה אלינו, שאמיתית החיבור לקב"ה, היא כשעבודת האדם היא לא לשום תועלת, אפילו לא תועלת נעלית ביותר של כפרת האדם, כי-אם כאשר ה'מזבח' שלו הוא רק לכבודו ית' – כולו כליל לה'!
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ל, לך לך שיחה א (עמ' 36 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד בסיוע "נקודות משיחות קודש" שב'דבר מלכות' השבועי עמ' נח-ט.
______________
*) לכאורה, מה שהכריח את רש"י לפרש סיבת בניית המזבחות, הוא מפני שנאמר "ויבן שם מזבח" משמע שבניית המזבח שייכת למקום שבו נבנה, וע"ז מפרש שהראשון הי' על בשורת הזרע וא"י שנתבשר שם, והשני נבנה "שם" – בסמיכות לעי הוא על עון עכן שאירע בעי.
אבל א"כ, הרי גם במזבח השלישי נאמר "ויבן שם מזבח", וצריך לומר שיש לו גם שייכות ל"שם" – שנבנה דוקא בחברון, וכמשי"ת להלן בפנים.