חומש בראשית
דבר תורה לפרשת וירא
- פרטים
- קטגוריה: פרשת וירא
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:54
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 708
דבר תורה לפרשת וירא
שלום וברכה,
בשבת הקרובה יקראו את פרשת "וירא" (בראשית יח' - כג')
תקציר הפרשה:
- ביקור המלאכים בבית אברהם והבשורה שיוולד להם בן לעת זִקְנתם.
- הפכת סדום ועמורה בגלל רשעת תושביהן.
- אשתו של לוט, שלא נשמעה לאזהרת המלאכים שלא להביט אחורנית, הפכה לנציב מלח.
- אירועי אברהם ושרה בִגְרָר, בדומה למה שקרה להם במצרים.
- לידתו של יצחק וברית מילה בגיל 8 ימים.
- גירוש הגר וישמעאל. הם תעו במדבר באר-שבע, שם הגיעה הגר לייאוש עד שנגלה אליה מלאך אלקים, עודדה ובישר טובות לזרע ישמעאל.
- עקידת יצחק.
"וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא יושב פתח האוהל כחום היום" (יח', א')
כותב כאן רש"י בפירושו: "פתח האוהל" - לראות אם יש עובר ושב, ויכניסם לביתו.
בכך מדגיש רש"י, שאברהם אבינו לא הסתפק בקבלת פני אורחים, שהגיעו לאהלו מעצמם; אלא ישב
"פתח האוהל" כדי למשוך לביתו את העוברים ושבים סמוך לאהלו.
בעניין זה היה אומר הצדיק רבי אברהם יעקב ברבי ישראל מסאדיגורה (1884 - 1961):
בכל מקום מצויים עניים, המורגלים לְחַזֵר על הפתחים ואינם בושים כלל להיזדקק לחסדי הבריות.
טבעי איפא, שאין אדם צריך לעמוד בפתח ביתו ולהמתין לעניים אלה, הבאים מעצמם ונוקשים על הדלתות, כשהם זקוקים לפרנסתם ולפרנסת בני ביתם.
אך יש גם עני ואביון, שהוא בבחינת "עובר ושב"; מי שהתפרנס בעבר מיגיע כפיו וירד, לא עלינו, מנכסיו
ואינו מסוגל עוד לכלכל את בני משפחתו בלא עזרת הבריות - חש בלבו בושה, כשהוא נאלץ להקיש על דלתות נדיבים ולבקש מהם פרנסה ותמיכה.
כיוון שכך, הוא "עובר ושב" - עובר ופוסע לעבר הדלת, שמאחוריה דָר הנדיב התומך; אך נרתע לאחוריו פעם אחר פעם ושב על עקבותיו מחמת בושה.
כלפי עני כזה - אומר האדמו"ר ומסאדיגורה - העובר "שפיכות דמים" ממש, עד שמֵעז להקיש על הדלת כדי לזכות בנדבה כלשהי, ראוי לעמוד "בפתח האוהל" ולקדם את בואו בסבר פנים יפות; זו מדרגה גבוהה במצוות הכנסת אורחים ובגמילות חסדים.
בפרקי אבות נאמר: "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות"; ועל כך שנינו באבות דרבי נתן, סוף פרק יג'
"בסבר פנים יפות" כיצד?
מלמד, שאם נתן לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו זעומות וכבושות בארץ - מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן כלום.
אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום - מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם.
"ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנוכי עפר ואפר" (יח', כז')
כשהתחנן אברהם אבינו לפני הקדוש ברוך הוא שיסלח לאנשי סדום ועמורה, התבטא במילים "ואנוכי עפר ואפר".
עפר אין לו כל חשיבות מצד העבר, אך יש לו עתיד, שהוא עשוי הוא להוציא פירות וצמחים לאחר חרישה וזריעה.
אפר אין לו כל עתיד אך היה לו עבר, שמתחילה היה חפץ מועיל. אברהם אבינו היה כל כך עניו ושפל בעיני עצמו, עד שדימה את עצמו לעפר ואפר, כלומר, שאין לו שום מעלה לא מצד העבר,
ולא מצד העתיד, ולכן זכה לשתי מצוות, "עפר סוטה" ו"אפר פרה אדומה". "עפר סוטה" מברר את העבר של האישה, כך נתנה התורה חשיבות לעפר גם לעבר. "אפר פרה אדומה" מטהר את האדם לעתיד,
כך נתנה חשיבות לאפר גם לעתיד. להודיע לאברהם, שיש לו גם עבר וגם עתיד
אומרים על כך חז"ל: בשכר שאמר אברהם אבינו "ואנוכי עפר ואפר", זכו בניו לשתי מצוות
# אפר פרה אדומה;
# עפר סוטה.
מצוות אלו הן שכר על ענוותנותו של אברהם והן מורות לנו לנהוג כמידתו:
לסייע ליהודי שני אף במחיר ויתור על צרכינו הגשמיים והרוחניים, ועד כדי מסירות נפש!
שבת שלום
נאוה
לע"נ אבי-מורי
ר' מנחם-מנדל ב"ר משה הכהן שלוסברג ז"ל