פירוט מאמרים לפרשת תזריע

פרשת תזריע: מה מסתתר מאחורי נגע הצרעת?

פרשת תזריע: מה  מסתתר מאחורי נגע הצרעת?

מאמר מאת: אהובה קליין ©

[המאמר לעילוי נשמת אימי ז"ל-חיה בת  בן-ציון]

בפרשת תזריע מסופר על נגע הצרעת:

"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא,טמא יקרא:כל ימי אשר הנגע בו יטמא ,טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו:

והבגד כי- יהיה בו נגע  צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים...והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד,או בעור...וראה הכוהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעה ימים:  וראה את-הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או-בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא:ושרף את הבגד.."

[ויקרא  י"ג,מ"ה- נ"ב]

השאלות הן:

א] מהי מטרת  נגע הצרעת?

ב] מהו הטעם שבגדי הצרוע יהיו פרומים וראשו פרוע ועל שפם יעטה?[יכסה פניו על מקום השפה]

ג] מהו תפקידו של הכוהן במקרה של  צרעת?

התשובה לשאלה א]

כאשר הצרעת פוגעת בבני אדם או,בבתיהם או בגדיהם על כך אומרים רוב המפרשים,כי אין נגע זה בא מסיבה טבעית,אלא בדרך נס:

כעונש על עיסוק בעניין לשון הרע:"מצורע"-מוציא –רע.

בתורה אנו מוצאים הוכחות לכך:

מרים –אחות משה דיברה לשון הרע על אשת משה.

כמו שהכתוב מתאר:"ותדבר מרים ואהרון במשה על-אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח...והנה  מרים מצורעת כשלג ויפן אהרון אל מרים והנה מצורעת"[במדבר  י"ב,א-י"א]

הרמב"ן אומר: כי כל העוסק בחטא לשון הרע-עובר על ביטול מצוות עשה :

"ולפי דעתי היא מצוות עשה ממש כמו  זכור את יום השבת לקדשו"

הרמב"ם אומר:[בהלכות טומאה צרעת פרק ט"ו]: כי התורה מזהירה:

"הישמר לך בנגע הצרעת זכור את אשר עשה למרים".

במקומות רבים מציין הרמב"ם,כי עונש הצרעת בא על עוון לשון הרע.

לכן גם בידודו של המצורע בא  כדי להרחיקו מחטאו:"שלא  יתעסק בשיחת רשעים,שהן  הליצנות ולשון הרע"

החפץ חיים אומר: כי כוונת התורה הייתה להראות לבעל לשון הרע כוחו של דיבור,כי:"החיים והמוות ביד הלשון"

רבינו בחיי  אומר:כי הנגע הוא אות ומופת על חטאים שחטא האדם ומביא את דברי חז"ל:למה הדבר דומה? לעבד שהיה רע ונמכר לאדון,האדון ידע על רוע העבד,לפיכך הכין כבלים שבעזרתם היה רודה בו במידה ולא שמע בקולו,ואם המשיך העבד במעשיו הרעים האדון היה כובלו בעזרת הכבלים.

הנמשל: הקב"ה יודע את נפש האדם כי עלול לחטוא ולכן התקין מראש ייסורים כדי שבאמצעותם  יעניש וירדה בהם כאשר יסורו מדרך התורה.

והיה סדר מסוים לנגעים: אם האדם חטא,תחילה הנגע  היה  פוגע בבתים:

כמו שנאמר:"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"[ויקרא י"ד]

אם עשה תשובה,הוטב לו,אך אם המשיך לחטוא,הקב"ה  פוגע בבגדיו:"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת"[שם י"ג]

אם האדם חזר לדרך הטובה,הוטב לו ואם לא, ה' היה פוגע באמצעות הנגע בגופו.

התשובה לשאלה ב]

על כך עונה הגאון רבי שלמה קלוגר מברודי ומבסס את דבריו על דברי חז"ל:

הקב"ה התקין לאדם שתי מחיצות כדי שלא יעסוק בעניין לשון הרע:השפתיים והשיניים,אולם אם האדם בכל זאת חוטא ואינו נעזר ב"שומרים" אלה, אז מטילים עליו מחיצה שלישית והיא: כיסוי פניו עד  השפם וגם דורשים מהמצורע  שיודיע  לסביבתו כי הוא טמא כדי שהבריות יתרחקו ממנו.

בכך יש עונש-מידה כנגד מידה: כשם  שבעזרת לשונו פגע באנשים וגרם להם שיהיו מנודים מהחברה,כך גם הוא כאשר  מכריז על טומאתו לסביבה,גורם לכך שכולם יתרחקו ממנו.

רבינו בחיי מביא מדרש: על פיו  כל הפעולות הנ"ל: פריעת השיער והבגד וכיסוי  פניו,הם משל: הצרוע זה בית המקדש,אשר בו מתרחש הנגע-עבודה זרה שמטמאה כנגע.

הבגדים הפרומים הם-בגדי הכהונה.

וראשו הפרוע-זוהי השכינה שנסתלקה מבית הבחירה.

וכיסוי הפנים עד השפה-משל לכך שביטלו תורה.

והטמא-משל לחורבן בית ראשון ושני.

התשובה לשאלה ג]

תפקיד הכוהן: ראשית לבדוק ולראות אם אכן  מדובר בנגע הצרעת.

במקרה והנגע פגע בבגד, אם אחרי הכיבוס עדיין לא נעלם יש לקרוע את הנגע מהבגד אם הדבר לא יועיל והנגע מתפשט,הכוהן שורף את הבגד.

אך אם הנגע יעלם באמצעות הכיבוס של הבגד,הכוהן חייב לטבול את הבגד כדי שיהיה טהור.

לסיכום לאור האמור לעיל,ניתן להסיק כי נגע הצרעת מופיע בדרך נס -  בעבור עוון לשון הרע.

ורבנו בחיי מדגיש: כי עונש זה היה קורה ,אך ורק ,בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ- מקום חול ומנגד גם לא בירושלים- שהיא מיועדת לבית הבחירה ולא  חולקה בין השבטים.

יהי רצון ועם ישראל  יקיים את התורה  ככתבה ולשונה ויתרחק מעוון לשון הרע  הגורם גם לשנאת חינם.ומי ייתן וכולנו נתאחד כאיש אחד בלב אחד ונרבה רק באהבת חינם ובע"ה  נזכה לגאולה במהרה.

טהרה/ שיר מאת: אהובה קליין©

טהרה/ שיר מאת: אהובה קליין©
 
עם קדוש נבחר
אז היום מחר
כרחוק מזרח ממערב
ממאכל אסור ירחק.
 
היולדת תביא קורבן
בלב טהור ונאמן
תכפר על נדרים
בשה או ביונים.
 
אדם נגוע בנגעים
ייבדק בעיני כוהנים
למען יטהר גופו
מעתה ינצור לשונו.
 
עם טהור כמקדש
תורתו מתוקה  כדבש
יחסה בצל השכינה
לגויים יפיץ אורה.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת תזריע מצורע[חומש  ויקרא]
 
 
 
.
 

מידה כנגד מידה

מידה כנגד מידה
/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

מידה כנגד מידה
אין היא חידה
מימי בראשית נצפתה
דוגמת דור הפלגה.

בשפה אחת נתאחדו
כנגד אלוקים זממו
איש ורעהו בשפתם נתבלבלו
כזרעים ברוח  בתבל התפזרו.

אשת לוט במלח חטאה
לנציב מלח בשנייה הפכה
אבשלום נתגאה בשערותיו
על האלה הסתבך בתלתליו.

המצורע גרם לפירוד בחברה
הרבה  פטפוטי לשון הרע
לפיכך אותו התורה בודדה
למען יחוש נפשו נורא.

מסקנה  נצחית לפנינו
לא נרע לזולת בחיינו
למען חיים איכותיים ושלבים
אלוקים ישמרנו מכל החולאים.
הערה:
השיר בהשראת : פרשת  תזריע מצורע [חומש ויקרא.]

ביום השמיני/ שיר מאת: אהובה קליין ©

ביום השמיני/ שיר מאת: אהובה קליין ©

 ביום השמיני להולדתו
יקרא התינוק בשמו
יכנס בברית אברהם
יהודי לכל דבר.

עטוף כרים וכסתות
עיניו בורקות מלאכיות
בכיו מתמזג בחוגגים
הזורעים ברכות וחיוכים.

אימו עטורת הילה
נושאת בליבה תפילה
זה הקטן גדול יהיה
לחופה ומעשים טובים יזכה.

הערה: השיר בהשראת פרשת: תזריע מצורע[חומש ויקרא]


 

היום השמיני לילוד

היום השמיני לילוד
/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

היום השמיני להולדת הילוד
השמחה גדלה מתגברת מאד
פני החוגגים זורחות קדושה
מעליהם מרחפת רוח חדשה.

הרך הנולד מעוטר בכסתות
מתוכן פני מלאך מבצבצות
לתוך שערי היהדות פוסע
כולו נרגש מתנועע דומע.

בבריתו של אברהם
נכנס זה הקטן
מעתה- לבן מלך יחשב
בזיעת אפו אישיותו יעצב.

הערה: השיר בהשראת פרשת תזריע. [חומש ויקרא]

פרשת תזריע-ברית המילה

בפרשת תזריע קוראים אנו על מצוות ברית המילה, וכך התורה מתארת את הדבר:
"וביום השמיני ימול בשר ערלתו"

השאלות הנשאלות הן:
א] מה מקור מצווה זו והיכן פוגשים אנו בה לראשונה במקרא?
ב] מה הטעם בברית המילה?
ג]היכן מצאנו נושא זה- במקומות אחרים במקרא?
התשובה לשאלה א]
לראשונה אנו קוראים על כך בחומש בראשית:"ויאמר אלוקים אל אברהם ואתה את- בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך לדורותם זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל—זכר ונמלתם את בשר עורלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת- כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר" [בראשית י"ז- ט"ו] 
ובהמשך התורה מתארת לנו את אברהם ובני ביתו עוברים – הלכה למעשה- ברית מילה:"ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהימולו בשר עורלתו וישמעאל בנו בן שלוש עשרה שנה בהימולו את בשר עורלתו בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נימולו איתו"
[בראשית י"ז כ"ד-כ"ז]
חז"ל שואלים לגבי אברהם אבינו: מדוע לא קיים לפני הציווי האלוקי את - מצוות מילה כשם שקיים את שאר המצוות?
על כך תשובתם היא: היות שבברית ישנם שני שותפים, לכן אברהם חיכה לצווי האלוקי מהסיבה-מצוות המילה בלא כריתת ברית אינה מתקיימת בפועל.
לעומת זאת, ביתר המצוות נאמר:"זריזים מקדימים למצוות"
[פסחים ד',ע"א] מסיבה זו אברהם קיים אותן טרם הציווי מהקב"ה.
התשובה לשאלה ב]
כפי שהתורה מציינת : הטעם למצוות ברית המילה:
אות בן עם ישראל לקב"ה.
והברית נערכת ביום השמיני להיוולדו של הילוד.
חז"ל אומרים: כי מצווה זו היא מיוחדת במינה - היות ובניגוד לשאר המצוות שלפעמים יש בהן נגיעה אישית להשגה חומרית , או רדיפה אחר כבוד, דבר שעשוי לפגום בערך המצווה ,הרי כאן אין שום סיבה להשגת רווח מסוים- לכן מצווה זו נמצאת במדרגה גבוהה מאד, כמו שנאמר:"גדולה מילה, ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה" [נדרים ל"ב, ע"א]
חז"ל מגיעים למסקנה חשובה:"כל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו, כגון שבת ומילה ותלמוד תורה- הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלים"
כלומר- מצוות אלו – מתקיימות לנצח.
הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" אומר: טעם מצוות ברית המילה -כדי שיהיה למאמיני ייחוד ה' אות אחת גשמית שמאחדת אותם ולא יוכל לבוא מישהו מעם אחר ולטעון: שגם הוא שייך לדת היהודית.
ר' אהרון הלוי כותב בספר החינוך: כי היה זה רצונו של ה' לקבוע אות בעם ישראל - כדי להבדילם משאר אומות העולם, וכשם שאדם מביא את גופו לידי שלמות דרך מצווה זו- כך גם יכול להשלים צורת נפשו על ידי מעשיו. לפי רש"י: כל זמן שאדם הולך עם עורלה- נחשב בעל מום לפני ה'
[בראשית י"ז]
התשובה לשאלה ג]
הנה כמה דוגמאות לקיום מצוות ברית המילה:
1] עניין המילה מוזכר, אומנם לא במפורש, כאשר אברהם יושב כחום היום בפתח אוהלו באלוני ממרא[בראשית י"ח,א] כאן רש"י מעיר: כי היה זה היום השלישי למילתו של אברהם והקב"ה בא לבקרו - כדי לדרוש בשלומו. 2] בריתו של יצחק:"וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר ציווה אותו אלוקים" [בראשית כ"א,ד] 3]מילת בנו של משה:"ויהי בדרך במלון, ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ותיקח ציפורה צור ותכרות את עורלת בנה ותיגע לרגליו ותאמר: כי חתן דמים אתה לי וירף ממנו, אז אמרה: חתן דמים למולות" [שמות ד, כ"ד-כ"ו]
4] יהושע מל את עם ישראל מייד לאחר כניסתם לארץ ישראל:
"ויעש לו יהושע חרבות צורים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות" [יהושע ה,ג] 4] פרשת דינה:"וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יוצאי שער עירו וימולו כל זכר כל יוצאי שער עירו" [בראשית ל"ד,כ"ד]
לאור האמור לעיל, רואים אנו כי מצוות ברית המילה היא אחת המצוות החשובות ביותר של עם ישראל- היא משמשת אות בעם היהודי וקושרת אותו לברית עם מלך מלכי המלכים. 
את הברית מקיימים ביום השמיני להולדת הילוד, חז"ל מסבירים את הסיבה לכך:במדרש מכילתא:היא גדולת השבת - שהרי אין התינוק נימול אלא רק לאחר שעברה עליו השבת כמו שנאמר:"ובן שמונה ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם"[בראשית י"ז,י"ב]
התינוק מתקדש על- ידי השבת- שגם היא אות בן ה' לעם ישראל- ואז הוא מגיע למצב שראוי לטבוע עליו ברית- קודש ולהיכנס בקהל ישראל.
בסעודת המצווה בתום הטקס, נוהגים לשיר:"הרחמן הוא יברך את אבי הילד ואימו.. ויזכו לגדלו ולחנכו ולחכמו..." מי ייתן וההורים יצליחו בסייעתא דשמיא להשפיע בדרך חינוכם על בניהם עוד מהיותם קטנים ועד היותם גדולים.
ויתקיים בהם הפסוק:"גיבור בארץ יהיה זרעו ודור ישרים יבורך....."
[דברי רשב"י בזוהר הקדוש]

פרשת תזריע מצורע- קורבן היולדת- מדוע? / אהובה קליין

פרשת תזריע מצורע- קורבן היולדת- מדוע? / אהובה קליין

אחד הנושאים בפרשת תזריע הוא: ציווי לגבי יולדת להביא קורבן ובלשון התורה:"במלאות ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת אל- פתח אוהל מועד אל הכהן" [ויקרא י"ב, ו]
היולדת חייבת להביא שני סוגי קורבן: קורבן עולה- כבש וקורבן חטאת- עוף.

ובהמשך כתוב:
"ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי- תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכיפר עליה הכהן וטהרה"
נשאלת השאלה: מדוע היא חייבת להביא קורבן חטאת? על כך התפלאו גם רבותינו התנאים, אישה אינה מצווה על פריה ורביה[ יבמ' ס"ה] הרי היא הביאה ילד לעולם לאחר שנשאה אותו ברחמה משך תשעה חודשים והתייסרה על כך רבות, כפי שהובטח לה: "בעצב תלדי בנים"
על כך עונים חכמים ב" כריתות" [כ"ו] קורבן חטאת אינו בעבור חטא, לפי ר' שמעון, אכן היא חטאה כפי שנאמר:"שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קורבן? אמר להן: בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזדקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קורבן" [נדה ל"א:]

בזמן שהאישה יולדת היא נמצאת במצוקה ומחליטה לא לשוב ללדת, יש נשים שאומרות זאת בפיהן ויש נשים שחושבות על כך בלב, אך לאחר שהאישה יולדת והזמן עושה את שלו, היא חוזרת לחיי השגרה ואינה מקיימת אותה שבועה, או החלטה, היא יולדת עוד ילדים ועל אי קיום שבועה זו- היא חייבת להביא קורבן חטאת, צירי הלידה שאישה עוברת- הם כואבים מאד ואף בלתי נסבלים הדבר מוזכר גם בפי הנביאים:"ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה..."[ישעיה י"ג, ח]

"שאלו- נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל- פנים לירקון" [ירמיהו ל, ו]

האישה יודעת היטב שכל לידה כרוכה בצירים וכאבים קשים מאד, אך ככל שהיא מתרחקת מזמן הלידה היא רואה את ערך חיי המשפחה- כערך עליון והכאבים הם משהו משני והיא מחליטה להשקיע את מלוא כוחה בגידול ילדיה במסירות רבה ולטפח את חיי משפחתה.

השאלה השנייה היא: מדוע היולדת מביאה גם קורבן עולה [בנוסף לחטאת]? 
על כך עונה האברבנאל שהטעם הוא: כדי שהיולדת תתקרב לקב"ה וכפי שהוא אומר:"אשר עשה עמה להפליא, בהצלתה מצער וסכנת הלידה"
בעצם היא מודה לה' על כך שנתן לה ילד והציל אותה בזמן הלידה שהרי בזמן הלידה היא נמצאת בסכנת חיים.

היולדת אינה מביאה את הקורבן סמוך ללידה, אלא לאחר זמן, אצל לידת בן- לאחר ארבעים יום ולאחר לידת בת תמתין במשך שמונים יום עד שתטהר ויהיה באפשרותה להיכנס למקדש.
אחד הדברים המופלאים במעשה הבריאה הוא בואו של ילד חדש- יציר כפיו של אלוקים.
במהלך הריונה - האישה מייחלת ומתפללת שכל התהליך יעבור בשלום- היינו שהילד יהיה בריא וגם היא תצא בריאה ושלמה ולאחר שעברה את כל הייסורים- היא שמחה שהכל בחסדי ה' עבר בשלום. ועל כך מתחזקת באמונה: "אין עוד מלבדו" והיא נכונה להמשיך לגדל את ילדיה מתוך שמחה ולהשקיע בגידולם וחינוכם. 

ומי ייתן שתצליח כל אם לגדל את ילדיה על פי תורה ודרך ארץ והשכינה תשרה בביתה אמן ואמן.