פירוט מאמרים לפרשת תזריע

פרשת תזריע מצורע- מה הקשר בין נגע הצרעת –לשבת ויום טוב ?

פרשת  תזריע מצורע- מה הקשר בין נגע הצרעת –לשבת ויום טוב ?

מאת: אהובה קליין.

"צרעת" היא אחד הנושאים שבפרשה - כאשר היא יכולה להופיע בביתו של אדם, בבגדיו וגם בגופו.

לגבי הצרעת בבגדים נאמר: "וְהַבֶּגֶד, כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת:  בְּבֶגֶד צֶמֶר, אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים.  אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב, לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר; אוֹ בְעוֹר, אוֹ בְּכָל-מְלֶאכֶת עוֹר.  וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן.  וְרָאָה הַכֹּהֵן, אֶת-הַנָּגַע; וְהִסְגִּיר אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים." [ויקרא י"ג, מ"ז-נ"א]

השאלות הן:

א] באילו  סוגי בגדים יתכן הנגע- ומה הסימן לכך?

ב] אימתי הבגד טעון כיבוס ואימתי שרפה?

ג] עבור מה באו נגעים אלה?

תשובות.

נגע הצרעת בבגדים.

רבינו בחיי מסביר: על פי דעת רבותינו - אין בגדי צמר מטמאים בנגעים, אלא מבהמה טהורה, אך לא בצמר בהמה טמאה. ואם היה הבגד מעורב מצמר בהמה טמאה וצמר בהמה טהורה , אז תלוי, אם רובו של הצמר מבהמה טהורה-  במצב זה- הוא מטמא בנגעים, אך אם רובו של הצמר מבהמה טמאה,  אינו מטמא בנגעים.

רש"ר מסביר: שצבע הנגע הוא: ירוק חזק ואדום כהה מאד.

כאשר בגד נגוע של נוכרי בא לרשות ישראל- צריך להראותו לכהן תחילה שיפסוק בדבר.

אין הכוונה רק לבגד של אדם כמלבוש, אלא גם לווילון, או מפרש של  ספינה וכדומה., או חוטי שתי וערב שנטוו ועדיין לא נארגו.

ספורנו  אומר: "וכבר באה הקבלה שלא ידונו בנגעי בגדים זולתי הלבנים בלתי צבועים כלל"

ועוד מוסיף: "וכן קיבלו ז"ל שאין בגדי גויים מטמאים בנגעים".

הטיפול בבגד.

בגד שנראה בו הנגע לאחר הכיבוס - ראוי לקרוע חלק זה מהבגד ואם יראה הנגע בהמשך - סימן שהוא ממשיך לפרוח ובגד זה טעון שרפה. אך אם הנגע יעלם על ידי כיבוס במים לאחר הכיבוס יש לטבול את הבגד במים וכך יהיה טהור.

 

הסיבה לנגעים.

ה"כלי יקר" מסביר: נגעים המופיעים על קירות הבית, או על הבגדים- אין זה דרך הטבע- כי אין בהם גורמים שעלולים להביא לנגעים, אין בהם לחות ולא דם וכיוצא בזה ומכאן שהמסקנה היא: כי כל הנגעים האלה באים בתור עונש והוא הדין גם לגבי נגעי הגוף, רז"ל אמרו שהנגעים בקירות הבית באים על צרות עין אך בנוגע לנגעים בבגדים  לא הביעו דעה.

אך  ה"כלי יקר" סבור: כי הנגעים בבגדים באים מפאת גסות רוח, כי האדם צריך לכבד את עצמו בלבוש מכובד ובמסכת שבת[ קיט, ע"א] אומרים רז"ל: הרי הקב"ה הוא מכובד לכן יש לכבדו בכסות נקייה. ועל כן דין הבגד בשרפה- היות וכל מי שמתגאה - נידון באש כמו שנאמר בפרשת צו: "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה" כי כך דרך האש לעלות כלפי מעלה- כמו זה העולה במעלה. ויש בכך הוכחה כששורפים את החמץ טרם הפסח.

ואילו טהרת הבגד על ידי המים מסמל את גדר הענווה- לפי שתכונת המים לרדת ממקום גבוה למקום נמוך.

לכן הכתוב הזכיר בגד פשתים וצמר וכלי עור, אך לא הזכיר  בגדי  משי העשויים מתולעת שני. וזאת מהטעם: שהתולעת מרמזת על גדר הענווה וטהרת המצורע באזוב ותולעת שני , מכאן ההוכחה: שאין הנגע מצוי בבגדי תולעת שני.

בכל מיני נגעים אין טומאה אלא בפשיון- אם פשה הנגע [אם הנגע התפשט], רמז להרחקת הגסות בכל דרך שהיא.

ספורנו אומר רעיון דומה: שהנגעים בבגדים  ובבתים באים על עבירות שבידי   אותם בעלים כדי להעיר את אוזניהם- על עבירות שעשו – כמו שסיפרו ז"ל שיקרה בענייני שביעית- כאומרם: "בא  וראה כמה קשה אבקה של שביעית: אדם נושא ונותן בפירות שביעית- סוף מוכר את מטלטליו,לא הרגיש - סוף מוכר את שדהו" וכל זה מתוך רחמי ה' על עמו, במילים אחרות- הכוונה: שאם אדם חוטא, הוא נענש בהדרגה- מן הקל אל הכבד. אלא אם כן תפס את עצמו כבר בשלב ראשוני של העונש ומבין שעליו לפשפש במעשיו ולגלות במה חטא ולתקן, אך אם הוא מתעלם מהעונש בהתחלה ועובר לסדר היום- העונש  מבורא עולם- הולך ומחמיר.

עוד מוסיף ספורנו -  שבהיות האדם  נזר הבריאה -עליו להידמות בדרכיו לדרכי הבורא כפי שאלוקים העיד באומרו: "וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ"[בראשית א, כ"ו] האדם שנברא בצלם אלוקים – הוא בעל בחירה ועליו להידמות במידותיו למידות הבורא – העושה חסד ואמת ובהם עושה צדקה ומשפט, כי זו התכלית של בורא עולם, כפי שכתוב: "וצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". [משלי י, כ"ה]

אך כאשר האדם מתפתה לתאוותיו הגשמיות ופועל לפיהן, אלוקים מענישו בעונש נצחי, או  בלתי נצחי -בהתאם למשפט האלוקי- כפי שנאמר: "כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע".[שמות כ"ג, ז]

אך אם האדם חוטא בשגגה, יבואו עליו ייסורים על ממונו, או גופו- על פי החכמה האלוקית- במטרה להעיר את אוזנו לתקן את מעשיו, כפי שנאמר:  "וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וַיֹּאמֶר כִּי יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן". [איוב ל"ו, י]

אך מי שמתעורר- בדרך כלל –הם יחידי סגולה.

מאחר והקב"ה בחר בעם ישראל כבניו- יש לו  מהם-ציפיות לקיים את התורה ככתבה ולשונה- מהכוח אל הפועל- כפי שנאמר: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".[ דברים ז', ו]

לכן ישנה אזהרה לעם ישראל בטרם ייענש על חטאיו: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ. [שמות ט"ו, כ"ו]

על כן הקב"ה מעורר את היחידים בשלבים: תחילה שולח נגעים בבתיהם לא הבינו את המסר, אז הנגע מגיע לבגדיהם ואם לא יבינו את הרמז, הנגע יעבור לבסוף לגופם חלילה.

רש"ר-[הרב שמעון רפאל הירש] מסביר: כי הבגדים הם ביטוי העיקרי לאופיו החברתי של האדם ובמחשבה יהודית- "לבוש" מורה על אופי ו"התלבשות" מורה על אופי שאדם רוכש לעצמו- ואם הקב"ה שולח נגע בבגד  של האדם- הוכחה היא שהוא  כועס עליו בשל עוול חברתי.

מובא בספרים הקדושים: כי המילה: "נגע"- בהיפוכה "ענג"- זוהי מילה המזכירה את שבת קודש ["וקראת לשבת עונג"] והמילה: "צרעת" בהיפוך אותיות- פירושה- "עצרת" מילה הקשורה ליום טוב["עצרת תהיה לכם" ]מכאן : שהשבת ויום טוב הם ההפך לנגע וצרעת- בהיות השבת והחג גורמים לאדם לפקוח את עיניו ולחוש את גדולת הבורא וכך קורעים את "העור" המכסה את פנימיות האדם וחשים את האור הגנוז מתוך הטבע שבבריאה.

 מי ייתן ונשכיל למלא את התורה ככתבה ולשונה ונזכה לחוש את  מירב הטוב והאור מבעד העור הגשמי.

 

צרעת בבגדים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

צרעת בבגדים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

לפתע חשכו עיניו

חשש מצרעת בבגדיו

כתמים אדומים וירוקים

לובן הבגד  מכתימים.

 

 ליבו נושא רגליו

מחיש כאייל צעדיו

בעצת  הכהן לשאול

מנפשו להסיר העול.

 

 בנשמתו חש אשמה

 שמא ברעהו פגע

ממצוות התורה סטה

 בחטא הגאווה חטא.

 

  דעת הכהן מקבל

למעיין בגדיו מטלטל

 תחילה  ישפשף ויכבס

בשנית  יטבילו  ויטהר.

 הערה: השיר בהשראת פרשת : תזריע –מצורע [חומש ויקרא]

היולדת וקורבנותיה.

היולדת וקורבנותיה.

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

היולדת  נרגשת ושמחה

לדור המשך זכתה

מתנת אוצר  עליונים

רגשי אושר אותה מציפים.

 

היא אוחזת בידה

קורבן חטאת ועולה

 כבש צעיר ובן יונה

אותם לכהן מגישה.

 

בפתח המשכן נעצרת

ברגשות מעורבים מתייסרת

מתחרטת על מחשבות ומעשים

באמצעות הקרבנות מתכפרים.

 הערה: השיר בהשראת  פרשת- תזריע- מצורע [חומש ויקרא]

 

 

 

פרשת תזריע מצורע- קורבן יולדת על שום מה ?

פרשת תזריע מצורע- קורבן יולדת על שום מה ?

מאת: אהובה קליין.

פרשת תזריע -בראשיתה מדברת על דיני היולדת וטהרתה  ובהמשך נאמר:"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה', וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקֹר דָּמֶיהָ:  זֹאת תּוֹרַת הַיֹּולֶדֶת, לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.  וְאִם-לֹא תִמְצָא יָדָהּ, דֵּי שֶׂה--וְלָקְחָה שְׁתֵּי-תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה".[ויקרא י"ב, ו-ח]

 השאלות הן:

א] מדוע התורה הקדימה את דיני בהמה לדיני אדם?

ב] לשם מה קורבן היולדת?

תשובות.

הטעם להקדמת דיני הבהמה.

במדרש ויקרא רבה נאמר: "אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה, חיה ועוף [במעשה בראשית] כך תורתו אחר תורת בהמה ,חיה ועוף [השנויה בפרשת "שמיני"]

החת"ם סופר : מסביר: הרי ידוע כי האדם הוא בחיר היצירה ונזר הבריאה כפי שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלוקים"[תהלים ה', ו'] היות והאדם נמצא בדרגה כה גבוהה הוא עלול להגיע לידי גאווה ועשוי להגיד: "אדמה לעליון" לכן התורה הקדימה את דיני הבהמה לדיני האדם.

זאת במטרה ללמד מסר גדול בחיים: אומנם הצדיקים  עולים במדרגתם  אפילו על  המלאכים ואנשים יכולים בכוח התמדתם להגיע למדרגות גבוהות מאד ולהישגים, לעומתם הטמאים, או המצורעים שהושחתו בחטאים שונים מגיעים לתת רמה ,אפילו פחותים מרמת  בהמות וחיות.

למרות זאת , טומאתם גדולה יותר מטומאת  בעלי חיים.

הבהמה אינה מטמאת בחייה. אך אין מצב זה חל על בני אדם, בעוד שנבלת בהמה מטמאת רק במגע ובמשא. הרי אדם מת - מטמא גם באוהל.

לכן ביכולתו של האדם באמצעות כוח הבחירה שלו - לנסוק לגבהים  נפלאים, אך מנגד- הוא יכול ,חלילה, להידרדר באמצעות חטאיו למעמקים  של אין סוף.

סיבת קורבן היולדת.

 רבינו בחיי שם את הדגש על המילים: ו"ְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה"  "אין לשון כפרה נופל כי אם על החטא ,ולפיכך קרבן זה של יולדת מחודש כקרבן הנזיר":

שואל רבינו בחיי בהמשך. מה חטאה היולדת בזמן הלידה שהיא צריכה את תורת הקורבן ?ואם קורבן זה בא על כך שהיא ניצלה מסכנה שהרי כל אישה נמצאת בסיכון בזמן  לידת הוולד, והיא ניצלה ממיתה, מן הראוי היה שהיא תביא קורבן תודה.

אם כן, מה הטעם בהבאת קורבן חטאת?

ועל כך תשובתו: יתכן לפרש שהחטא נובע לא מצד האישה  עצמה, אלא מצד חווה אימנו- שהייתה אם כל חי, כי אם לא הייתה חוטאת באכילת הפרי האסור אז סביר להניח כי האדם היה מוליד עם אשתו שלא בדרך תאווה ,אלא בדרך טבע גמור -  כדוגמת האילן המניב פירות – מידי שנה בשנה.

אך היולדת קשורה לאם כל חי, כשם שהענפים של העץ קשורים לשורשים.    הענפים מקולקלים היות וקשורים לשורשים המקולקלים. ועל זה היולדת חייבת לכפר שהרי בסיבת אותו החטא -מוטל על האישה להביא קרבן -לכפר על החטא הקדום ההוא בגן עדן.

לכן מתוך סיבת חטא קדום זה הוטלו על האישה שלוש מצוות: נידה, חלה והדלקת הנר.

והיות והחטא של חוה והאדם תחילתו היה במחשבה ואחר כך במעשה ,לכן היולדת צריכה להקריב קורבן עולה שמכפר על מחשבה וקורבן חטאת כנגד החטא שבוצע בפועל.

ומשום כך, התורה הקדימה –עולה לחטאת ,לעומת שאר הקורבנות שבהן החטאת קודמת לעולה.

לדעת רז"ל: חטאה של היולדת מתבטא בכך: שהיא עברה על השבועה, בזמן שהיא יולדת נשבעת שלא תזקק עוד לבעלה והיות והיא נשבעת מתוך צער אין  השבועה ראויה שתתקיים -מפני שהיא תלויה לבעלה ,לכן התורה מחייבת אותה להביא קורבן כדי לכפר על חטא המחשבה.

הכלי יקר מפרש: בדומה לרבינו בחיי - בהזכירו את החטא הקדום של חוה אימנו, היולדת מביאה קורבן על כך , כדי לכפר על חטא זה שגרם לה צער בלידה,

אלא שהוא טוען: כי יתכן שבזמן הלידה אולי היולדת הטיחה דברים כלפי מעלהבטענה: למה היא הרה ועוברת ייסורים? ועל כך היא צריכה להביא את הקורבן.

השם משמואל : מזכיר את החטא הקדום, אלא שהוא מפרט את השתלשלות חטאה של חוה, הכול התחיל עם הנחש שפיתה אותה לדבר עבירה והיא אכלה מעץ הדעת וכך נענשה בעונש: "בעצב תלדי בנים" ולכן קורבנה של היולדת בא לכפר על השבועה שנשבעה מרוב סיבלה בלידה וגם  מהווה כפרה ותיקון לחטאה של חוה.

חוה חטאה במחשבה שהרי נהנתה מדברי הנחש השתכנעה והאמינה לו. וחטאה גם במעשה - לפי שאכלה מעץ הדעת , לכן היולדת חייבת להביא קורבן עולה- שתפקידו לכפר על המחשבה - וחטאת על המעשה.

לסיכום לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי התורה דורשת מעם ישראל להיות קדושים, בעוד הפרשה הקודמת דיברה על  דיני בהמה , כאן מדובר על דיני האדם - זאת כדי שידע האדם ,שלמרות שהוא בדרגה גבוהה ומהווה נזר הבריאה ,עליו לנקוט במשנה זהירות שלא יחטא בחטא הגאווה וידמה עצמו לאלוקים, אלא יזכור שהוא נוצר אחרי שבעלי החיים נבראו.

ובאשר ליולדת - היא נדרשת להיות טהורה וקדושה ,על ידי הבאת הקורבנות -מכפרת על חטאה שנשבעה שלא תזדקק עוד לבעלה וכן על החטא הקדום של חווה- אם כל חי.

יהי רצון שעם ישראל יקיים בדבקות את המסר: "והייתם קדושים"- ובכך ישמש אור לגויים. כנאמר: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" [ישעיהו ס, ג]

 

 

 

טקס ברית מילה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

טקס ברית מילה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

ביום השמיני להיוולדו

הרך הנולד בתפארתו

פניו מאירות כלבנה

חבוק עטוף באהבה.

 

הכול נושאים תפילה

שעת רצון ותהילה

עתה יכנס הקטן

בבריתו של אברהם.

 

כיסא אליהו מוזהב

במרכז האולם ניצב

עטור הילה נשגבה

ההורים מוחים דמעה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  תזריע [חומש ויקרא]

 

 

טקס ברית מילה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

טקס ברית מילה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

ביום השמיני להיוולדו

הרך הנולד בתפארתו

פניו מאירות כלבנה

חבוק עטוף באהבה.

 

הכול נושאים תפילה

שעת רצון ותהילה

עתה יכנס הקטן

בבריתו של אברהם.

 

כיסא אליהו מוזהב

במרכז האולם ניצב

עטור הילה נשגבה

ההורים מוחים דמעה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  תזריע [חומש ויקרא]

 

 

פרשת תזריע - מהו הקשר בין ברית מילה והמספר השמיני?

  פרשת תזריע  - מהו הקשר בין ברית מילה והמספר השמיני?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת במצוות ברית המילה: " וביום השמיני ימול בשר עורלתו" [ויקרא י"ב,  ג]  מכאן שביום  השמיני  ללידתו, התינוק -  נכנס בבריתו של אברהם אבינו.

 השאלות הן:

 א] במה חשיבותה של ברית המילה?

ב]  מצוות ברית המילה הוזכרה כבר בפרשת לך- לך, מדוע   מוזכרת שוב?

 ג] מה המיוחד במספר השמיני?

 תשובות

 חשיבותה של ברית המילה.

במשנה במסכת נדרים [דף ל"א, ע"ב]:"רבי אומר: גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים". ובגמרא שם בדף [ל"ב, ע"ב] כתוב: "ואמר רמי בר אבא: כתיב אברם וכתיב אברהם, בתחילה המליכו הקב"ה על מאתיים ארבעים ושלושה אברים [כמניין אברם] ולבסוף המליכו על מאתיים ארבעים ושמונה איברים, אלו הן: שתי עיניים ושתי אוזניים וראש הגויה"

והר"ן מסביר: שבתחילה הקב"ה המליך את אברהם על איבריו שהם ברשותו ויש ביכולתו להיזהר בהם מעשיית עבירה ,אך עיניו ואוזניו של אדם אינן ברשותו שהרי בין אם רוצה ובין אם אינו רוצה , לא תמיד יראה דברים  שהוא חפץ לראותם וגם השמיעה אינה בשליטתו.  אך כאשר אברהם  נימול הקב"ה נתן לו את האפשרות-  לשלוט גם על  איברים אלו וכך הגיע למצב ששמע וראה דברים הקשורים למצוות.

מכאן אנו לומדים מה כוחה של מצוות "המילה" ומה טמון בה.

אברהם נימול בגיל  תשעים ותשע, ועד אז הוא היה עמל על  מידותיו  ומעשיו הטובים ובזכות זה הפך לעמוד העולם בתחום  האמונה והחסד  ושימש  אור לגויים.   המעלה שאליה הגיע אברהם- היא מעלה  כה גדולה- שהוא הצליח להגיע לכוחות על אנושיים ובעזרתם היה  מנתב את כוחותיו לתחום המעשים הטובים והמצוות.

באמצעות מצוות "המילה"-  האדם מקבל כוחות עצומים המרוממים אותו לדרגה שמימית ורוחנית גבוהה  במיוחד.

בעצם, זה קשר עמוק שנקשר על ידי היהודי לקב"ה במסגרת  הברית, כי האדם נעשה בן בריתו של ה' וכך הוא זוכה להגנה גדולה והקב"ה טומן בו כוחות מיוחדים שלא היו לו לפני כן. ה' מגן עליו ומכוון את דרכו בחיים ומסייע לו להתמודד עם ניסיונות שונים במהלך חייו.

בספר "נתיבות שלום" בפרשת לך-לך: ישנו פירוש על סמך מדרש : הערל  נחשב לבעל מום לפני הקב"ה.

ישנו שוני בין אומות העולם – ליהודי  בתחום הנפש,  הנשמה של היהודי מרוממת וקדושה ביחס לאומות העולם, גם מבחינה גופנית ישנו  הבדל: והוא מתבטא ב"מילה" .אדם שלא עבר ברית מילה, נחשב כבעל מום רוחני ואין הוא קדוש על ידי ברית המילה הוא מצטרף  להיות חלק  מעם ישראל וזוכה  לקבל את קדושת ישראל המיוחדת אשר מבדילה אותו  מהגויים.

מצוות המילה המופיעה בפרשה

המפרשים שואלים: מדוע באמצע ביאור דיני טומאה וטהרה של היולדת מופיעה  מצוות ה"מילה"- ובמיוחד כאשר מצווה זו הוזכרה כבר בחומש בראשית- פרשת לך- לך, הרי את הפרטים הנוספים על ה"מילה" ניתן היה להזכיר גם שם?

יש האומרים שכוונת חז"ל לומר: "וביום השמיני.." שאפילו יום השמיני  להולדת התינוק חל בשבת ,מצווה זו דוחה את השבת. וטעם זה לא ניתן היה להזכירו בפרשת לך-לך- היות ועדיין אברהם לא נצטווה על שמירת השבת.

 ניתן להסביר כי אדם שנולד  וחי בקרב בעלי חיים- המחקרים מוכיחים- כי  היה מתנהג בדומה להם. בדומה לכך, אם היה חי בקרב גויים היה לומד ממעשיהם ומתנהג  כמותם. נשאלת השאלה מה עושה את האדם ליהודי אמיתי?

על כך בגמרא- מסכת יבמות [ס"א, ב] נאמר: "אתם קרויים אדם ואין הגויים קרויים אדם" התורה ולימוד התורה- הופכים  את האדם מחיית אדם למצב של צלם אנוש.

התורה משנה את האדם בהתנהגותו ביחס לשאר בעלי החיים.

 אצל האדם רק אחרי שמונה ימים מיום הולדתו- רק אז רואים את השינוי  בינו לשאר היצורים. – כי התינוק בהיותו בן שמונה ימים- נכנס בבריתו של אברהם אבינו ומקיים את מצוות התורה: "וכרות עמו הברית"- מצווה זו שנעשית במסירות נפש ,מהווה חותם אות ברית קודש, בכך האדם שונה מכל בעלי החיים ועופות למיניהם.

 הבהמה נשארת תמיד בהמה, אבל האדם  לאחר ברית המילה נהיה אדם ממש- כי רק התורה , קיום המצוות ולימוד התורה – הלכה למעשה-  גורמים לו להיות שונה מיתר עולם החי. לכן תורתו של האדם מופיעה רק לאחר נושא- הבהמה ,החיה ועוף.

 מכאן ניתן להבין את האמרה  במדרש רבה  בפרשתנו: "זכה אומרים לו אתה קדמת למעשה בראשית, ואם לאו, אומרים לו יתוש קדם לך"

 המיוחד במספר השמיני.

מתברר כי המספר שמונה: הוא  מעל הטבע ,מכיוון שהעולם נברא בשבעה ימים  שזה הטבע ועל כן שמונה הוא מעל הטבע ,גנוז בו  כוח אין סופי  לשרוד באופן  ניסי לאורך כל הדורות ובמהלך כל הגלויות.

 

רבינו בחיי אומר: חינוך הכהונה היה ביום השמיני של המילואים- הטקס של ההכנות להשלמת המשכן ועבודת הכוהנים ורוב ענייני המשכן והמקדש סובבים על מספר  זה. בגדי הכהן הגדול היו שמונה. הם כללו: ציץ, חושן, אפוד, מעיל, כותונת, תשבץ, מצנפת ואבנט ומכנסי בד.

הבשמים- מהם הורכב שמן המשחה- היו גם שמונה.

גם הבדים במשכן היו  שמונה: שני בדי הארון, ושניים לשולחן, ושניים למזבח הזהב, ושניים למזבח העולה,

 הקורבנות  הוכשרו להקריבם רק לאחר שמונה ימים.

 גם השיר שהלווים היו אומרים על הקורבנות- היו  בו שמונה  מיני כלי זמר. ויום הקמת המשכן היה ביום השמיני- שהוא ר"ח ניסן.

על כן אין זה פלא כי גם התינוק נכנס בבריתו של אברהם- ביום השמיני להולדתו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי עצם כניסתו של הרך הנולד ביום השמיני להיוולדו בבריתו של אברהם -  מעניקה לו  דרגה נשגבה בהשוואה ליתר הברואים- הן מבחינה  רוחנית והן מבחינה גופנית. מעתה  הוא משתייך לעם היהודי  כבן בריתו של אלוקים.

וכל הטקס  נערך ביום שמיני דווקא, לסמל את הכוח הנצחי והעל טבעי של העם היהודי  לאורך כל  הדורות- המתבטא במספר מיוחד זה כאמור שהוא מעל הטבע. 

הכוהן המטהר/שיר מאת: אהובה קליין ©

הכוהן  המטהר/שיר מאת: אהובה קליין ©
 
הכוהן עומד ומהרהר
מאחריותו אינו מתנער
מפני טעויות  יישמר
הבגד חיש יבער.
 
הנגעים עולים בלהבות
פירות באושים לעבירות
לשונות האש לוחשות
ייתמו דרכים עקלקלות.
 
כי עם חכם ונבון
ידבק באל עליון
לשונו לעד ינצור
תורת משה ישמור.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת: תזריע,חומש ויקרא]
 
 
 

פרשת תזריע: מה מסתתר מאחורי נגע הצרעת?

 פרשת תזריע: מה  מסתתר מאחורי נגע הצרעת?

מאמר מאת: אהובה קליין ©

[המאמר לעילוי נשמת אימי ז"ל-חיה בת  בן-ציון]

בפרשת תזריע מסופר על נגע הצרעת:

"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא,טמא יקרא:כל ימי אשר הנגע בו יטמא ,טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו:

והבגד כי- יהיה בו נגע  צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים...והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד,או בעור...וראה הכוהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעה ימים:  וראה את-הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או-בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא:ושרף את הבגד.."

[ויקרא  י"ג,מ"ה- נ"ב]

השאלות הן:

א] מהי מטרת  נגע הצרעת?

ב] מהו הטעם שבגדי הצרוע יהיו פרומים וראשו פרוע ועל שפם יעטה?[יכסה פניו על מקום השפה]

ג] מהו תפקידו של הכוהן במקרה של  צרעת?

התשובה לשאלה א]

כאשר הצרעת פוגעת בבני אדם או,בבתיהם או בגדיהם על כך אומרים רוב המפרשים,כי אין נגע זה בא מסיבה טבעית,אלא בדרך נס:

כעונש על עיסוק בעניין לשון הרע:"מצורע"-מוציא –רע.

בתורה אנו מוצאים הוכחות לכך:

מרים –אחות משה דיברה לשון הרע על אשת משה.

כמו שהכתוב מתאר:"ותדבר מרים ואהרון במשה על-אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח...והנה  מרים מצורעת כשלג ויפן אהרון אל מרים והנה מצורעת"[במדבר  י"ב,א-י"א]

הרמב"ן אומר: כי כל העוסק בחטא לשון הרע-עובר על ביטול מצוות עשה :

"ולפי דעתי היא מצוות עשה ממש כמו  זכור את יום השבת לקדשו"

הרמב"ם אומר:[בהלכות טומאה צרעת פרק ט"ו]: כי התורה מזהירה:

"הישמר לך בנגע הצרעת זכור את אשר עשה למרים".

במקומות רבים מציין הרמב"ם,כי עונש הצרעת בא על עוון לשון הרע.

לכן גם בידודו של המצורע בא  כדי להרחיקו מחטאו:"שלא  יתעסק בשיחת רשעים,שהן  הליצנות ולשון הרע"

החפץ חיים אומר: כי כוונת התורה הייתה להראות לבעל לשון הרע כוחו של דיבור,כי:"החיים והמוות ביד הלשון"

רבינו בחיי  אומר:כי הנגע הוא אות ומופת על חטאים שחטא האדם ומביא את דברי חז"ל:למה הדבר דומה? לעבד שהיה רע ונמכר לאדון,האדון ידע על רוע העבד,לפיכך הכין כבלים שבעזרתם היה רודה בו במידה ולא שמע בקולו,ואם המשיך העבד במעשיו הרעים האדון היה כובלו בעזרת הכבלים.

הנמשל: הקב"ה יודע את נפש האדם כי עלול לחטוא ולכן התקין מראש ייסורים כדי שבאמצעותם  יעניש וירדה בהם כאשר יסורו מדרך התורה.

והיה סדר מסוים לנגעים: אם האדם חטא,תחילה הנגע  היה  פוגע בבתים:

כמו שנאמר:"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"[ויקרא י"ד]

אם עשה תשובה,הוטב לו,אך אם המשיך לחטוא,הקב"ה  פוגע בבגדיו:"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת"[שם י"ג]

אם האדם חזר לדרך הטובה,הוטב לו ואם לא, ה' היה פוגע באמצעות הנגע בגופו.

התשובה לשאלה ב]

על כך עונה הגאון רבי שלמה קלוגר מברודי ומבסס את דבריו על דברי חז"ל:

הקב"ה התקין לאדם שתי מחיצות כדי שלא יעסוק בעניין לשון הרע:השפתיים והשיניים,אולם אם האדם בכל זאת חוטא ואינו נעזר ב"שומרים" אלה, אז מטילים עליו מחיצה שלישית והיא: כיסוי פניו עד  השפם וגם דורשים מהמצורע  שיודיע  לסביבתו כי הוא טמא כדי שהבריות יתרחקו ממנו.

בכך יש עונש-מידה כנגד מידה: כשם  שבעזרת לשונו פגע באנשים וגרם להם שיהיו מנודים מהחברה,כך גם הוא כאשר  מכריז על טומאתו לסביבה,גורם לכך שכולם יתרחקו ממנו.

רבינו בחיי מביא מדרש: על פיו  כל הפעולות הנ"ל: פריעת השיער והבגד וכיסוי  פניו,הם משל: הצרוע זה בית המקדש,אשר בו מתרחש הנגע-עבודה זרה שמטמאה כנגע.

הבגדים הפרומים הם-בגדי הכהונה.

וראשו הפרוע-זוהי השכינה שנסתלקה מבית הבחירה.

וכיסוי הפנים עד השפה-משל לכך שביטלו תורה.

והטמא-משל לחורבן בית ראשון ושני.

התשובה לשאלה ג]

תפקיד הכוהן: ראשית לבדוק ולראות אם אכן  מדובר בנגע הצרעת.

במקרה והנגע פגע בבגד, אם אחרי הכיבוס עדיין לא נעלם יש לקרוע את הנגע מהבגד אם הדבר לא יועיל והנגע מתפשט,הכוהן שורף את הבגד.

אך אם הנגע יעלם באמצעות הכיבוס של הבגד,הכוהן חייב לטבול את הבגד כדי שיהיה טהור.

לסיכום לאור האמור לעיל,ניתן להסיק כי נגע הצרעת מופיע בדרך נס -  בעבור עוון לשון הרע.

ורבנו בחיי מדגיש: כי עונש זה היה קורה ,אך ורק ,בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ- מקום חול ומנגד גם לא בירושלים- שהיא מיועדת לבית הבחירה ולא  חולקה בין השבטים.

יהי רצון ועם ישראל  יקיים את התורה  ככתבה ולשונה ויתרחק מעוון לשון הרע  הגורם גם לשנאת חינם.ומי ייתן וכולנו נתאחד כאיש אחד בלב אחד ונרבה רק באהבת חינם ובע"ה  נזכה לגאולה במהרה.

הכוהן המטהר/שיר מאת: אהובה קליין ©

הכוהן  המטהר/שיר מאת: אהובה קליין ©
 
הכוהן עומד ומהרהר
מאחריותו אינו מתנער
מפני טעויות  יישמר
הבגד חיש יבער.
 
הנגעים עולים בלהבות
פירות באושים לעבירות
לשונות האש לוחשות
ייתמו דרכים עקלקלות.
 
כי עם חכם ונבון
ידבק באל עליון
לשונו לעד ינצור
תורת משה ישמור.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת: תזריע,חומש ויקרא]