פירוט מאמרים לפרשת תזריע

דבר החסידות לפרשת כי תישא

למי מגיעה הכרית?

 

הגאון החסיד רבי יצחק הלוי הורוביץ הי"ד, המכונה "רבי איצ'ה המתמיד" היה שד"ר מטעם אדמו"ר הריי"צ לארה"ב לגייס כספים עבור ישיבות תומכי תמימים, ובו בזמן לחזק את המצב הרוחני שם.

[ר' איצ'ה שהיה עובד ה' בהפלאה כתב פעם למשפחתו בזעזוע: "כאן באמריקה אוכלים בשר ממש בכל יום..."]

פעם, אחרי יום מייגע בגיוס כספים כשעלה על יצועו – הבחין בעה"ב שבמקום לשים את הכרית מתחת לראשו – הניח את הכרית מתחת לרגליו.

-         שאל אותו המארח לפשר הדבר.

-         השיב רבי יצחק: בימים שבהם עוסק היהודי בתורה ובתפילה – אז כשמגיע הלילה מגיע לראשו כרית, כי הראש עסק בעבודת ה'. אולם היום הייתי כל כך טרוד בגיוס כספים, שירכתי רגלי וטיפסתי מדרגות – היום הרגליים הם שעבדו, וממילא מגיעה להם הכרית...

(ע"פ ס' "יראת ה' היא אוצרו" עמ' 157. ייש"כ לר' לייביש ליש שליט"א, מחבר "ביים שבת טיש" ועוד, בורו פארק)

 

~~~

מתי צריך לרחוץ את הפנים?

בפרשת הכיור (פרשתנו ל, יט) נאמר "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם".

והנה, הרמב"ם בהלכות תפלה (פ"ד ה"ג) כותב שלפני תפלת שחרית "רוחץ פניו, ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל".

ומבואר באחרונים* שרחיצה זו היא מעין קידוש ידיים ורגליים ע"י הכהנים בבית המקדש.

אבל אם כן, צריך להבין החילוק: מדוע הכהנים בביהמ"ק רחצו רק ידיהם ורגליהם, ואילו לפני התפילה יש לרחוץ גם פניו?

[ואמנם מטעם זה יש מהאחרונים הנ"ל שגורסים ברמב"ם רק "ידיו ורגליו", אבל הגירסה הנפוצה היא "פניו ידיו ורגליו" וכן הוא בכת"י תימן. וטעמא בעי]

 

ויש לבאר על דרך החסידות:

ההבדל בין פנים לידיים ורגליים הוא:

הפנים – הם מקום משכן הכוחות הפנימיים של האדם: כח השכל, חוש הראייה, השמיעה הדיבור ועוד.

ואילו הידיים והרגליים מיועדים רק לכוחות החיצוניים – העשייה, ההליכה וכדו'.

ובעבודת האדם לקונו:

יהודי אמור להתעסק בענייני עולם הזה רק עם הכוחות החיצוניים שלו. ואילו הכוחות הפנימיים צריכים לשמש רק לעבודת ה'. וכידוע תורת אדמו"ר הזקן (לקו"ת שלח מב, ד) על הפסוק "יגיע כפיך כי תאכל" (תהלים קכח, ב) – ולא יגיעת המוח והלב, דהיינו שהעסק בענייני העולם צריך להיות "בלא לב ולב" כי ראשו ולבו צריכים להישאר פנויים לה' לבדו.

וזהו החילוק בין קידוש ידים ורגליים בביהמ"ק לבין הרחיצה והכנה לתפילה בזמן הזה (לדעת הרמב"ם):

בזמן הבית, כשעבודתם של בנ"י היתה כדבעי, והיינו שהפנים – שכל ומדות – היו תמיד מובדלים מעובדין דחול, ובפרט הכהן שהוא מובדל לעמוד לשרת לפני ה' – לא היה צורך לטהרת הפנים, רק הידיים והרגלים בלבד, שהם עסקו בענייני העולם.

משא"כ בזמן הגלות, הוצרכו לתקן עניין של טהרה גם עבור כאלה שהתעסקותם בענייני העולם היא באופן שמכניסים בזה גם את מוחם ולבם, ולכן צריכה להיות גם טהרת הפנים בכל יום לפני תפלת שחרית.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לא, תשא שיחה א סעיף ה (עמ' 188-9 ואילך, השיחה בלה"ק במקור)העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תקמז-ח. וראה בהמשך השיחה שם הביאור בשיטת אדה"ז שגם בזה"ז אין צורך ברחיצת הפנים – ע"ש.

 

______________

*)  שו"ת ושב הכהן ס"א. ש"ך על התורה לעיל פסוק יח. ועוד.