יהדות

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם ברביעי, 09 דצמבר 2020 03:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 343

שנה אחרי הטרגדיה הפתאומית - אמו של חיים אהרן כותבת 

לפני שנה בדיוק הבחור הצעיר חיים אהרן זק"ש ז"ל, מהתלמידים החשובים בישיבת 'תפארת מרדכי' בבני ברק, נפטר באופן פתאומי כשהוא שוהה בישיבתו ברחוב הרב עוזיאל בבני ברק • אמו כותבת במלאת השנה הראשונה גם על השכן איציק וייס ז"ל שנפטר גם הוא פתאומי 

כתוב בתהילים "אודך השם כי עניתני ותהי לי לישועה"

אחד המפרשים מפרשים את המילה "עניתני" – "עיניתני"

אני מודה לך השם על כך ש"עינית" אותי, על כך שגרמת לי סבל, על שהקשת עלי...

"ותהי לי לישועה" – וזה הישועה שלי. העינוי, הסבל, הקושי – זה הישועה שלי.

אף אחד מאיתנו לא מבקש ניסיונות, לא מבקש סבל או קשיים, וכן אנו מתפללים "ואל תביאני לא לידי ניסיון"...

אבל אחרי שהקב"ה הביא את הניסיון, את הקושי והסבל...מודים לו על זה, כי זה הישועה שלנו!

אותו יום, יום חמישי בערב, היה יום השבעה החמישי של שכננו היקרים משפחת ויס,

שישבו שבעה על בנם איציק ע"ה שנקטף לבית עולמו, ביום השלישי לשבעה על בנו התינוק, ישראל ע"ה.

בתוך שבוע, עלו השמיימה שלש נשמות גבוהות, כשכולם נפטרו בפתאומיות, בלי שום הסבר, ללא סיבה טבעית כלשהיא הנראית לעין.

צירוף המקרים הכה אותי ואת כל השומעים, בתדהמה.

ברור שכל מקרה לחוד, וכל מקרה שקורה, הוא יד השם; אבל יש משהוא בצירוף המקרים ובחוסר הטבעיות של מה שקרה, שפשוט זועק "אני השם!", "אני פה!", "תתקרבו אלי!"

יש כאלה שאמרו על הבניין שלנו שצריך לעשות משהוא "נגד עין הרע"...

אני לא הרגשתי כך. אני לא הרגשתי סטירת לחי מהקב"ה.

אני הרגשתי חיבוק, הרגשתי אהבה, הרגשתי קירוב. הרגשתי שהקב"ה מתגלה לפנינו!

העלייה הרוחנית ותחושת הקרבה האלוקית הזאת, ליוותה אותי במשך כל השבעה,

וביום האחרון החדד הגדול שלי היה "איך חוזרים לעולם כ"כ גשמי? איך ממשיכים לחיות חיי עולם אחרי גילוי כ"כ ברור?"

זכיתי, וגם לאחר השבעה, במשך תקופה, הרגשת את הליווי הרוחני שמלווה אותי כל יום,

עד שמכורח המציאות וההתעסקות בגשמי, חזרתי לעולם הזה.

"אודך השם כי עניתני... ותהי לי לישועה"

אני מודה לך השם שדרך הסבל והניסיון הקשה, זכיתי להרגיש אותך כ"כ קרוב,

זכיתי לראות את האמת כפי שבחיים לא ראיתי,

זכיתי להרגיש ולרצות באמת בביאת המשיח ובתחיית המתים.

והזיכרון הזה מלווה אותי יום יום...מחזק אותי בזמנים שההסתרה גדולה וההתעסקות היומיומית בגשמי משכיחה ממני את הרוחני.

ובעצם, זה תפקידינו בעולם...

הקב"ה שם אותנו בעולם גשמי, שנעלה, ונתעלה מתוכו..."והייתם קדושים"...

רגעי ההתעלות הרוחני שיש לכל אחד, צריך ללוות אותנו בחיי היום יום הגשמי.

ובעצם, "אודך השם כי עניתני, ותהי לי לישועה",

כל המשפט הזה אפשר לתרגם למילה אחת; "אמונה".

אמונה וידיעה הברורה שהקב"ה עשה את מה שעשה, בזמן שעשה, במקום שעשה, למי שעשה,

ויש לו סיבות לכך (מעבר לכך שרצה שנתעלה ושנראה יד השם),

ויום אחד נגלה ונבין את כל מהלך האירועים המדהים שהיה...

זאת הישועה שלנו, ועל זה אנחנו מודים,

ועם זה אנחנו חיים ומתמודדים יום יום:

היו לי תקופות לא קלות במהלך השנה האחרונה (וגם בלי קשר לפטירתו של אהרל'ה ע"ה)

ולפעמים הייתי נזכרת במילים שאמרו לנו בשבעה "עכשיו הכל יסתדר, אהרל'ה יסדר את הכל!", ושאלתי את עצמי ותהיתי, "אחרי מה שקרה לנו, ואחרי שחווינו כזו ניסיון, למה מגיע לנו את זה??"

ושוב...התשובה הנצחית..."אמונה!"

אהרל'ה, לא זה שמסדר את הכל! הקב"ה מנהל את העולם, והקב"ה מחליט מה טוב לנו!

"למה מגיע לנו??" – למה, אם קרה למישהוא איזה קושי, גם אם מדובר בקושי גדול, האם קיבל כרטיס כניסה חופשית לחיי שלוה בעולם הזה??

מי קבע??

ובכלל, האם יש מושג בכלל של "מגיע לנו"???

בעידן של היום, שכל היום מדברים על "זכויות אדם", "זכויות יוצרים", "זכויות החיות", קל מאוד לשכוח שאין לנו זכויות! דבר אחד יש לנו...יש לנו חובות!

לא כתוב במסילת ישרים "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה זכותו בעולמו"

כתוב במסילת ישרים "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו"

גם אחרי נסיונות, גם אחרי ייסורים, יש לנו חובות בעולמנו!

וזה האמונה הגדולה שצריך להוביל אותנו.

יש מי שמסדר את העולם, יש עולם הבא,

וכשאנחנו נעשה את חובתנו בעולמו, זה בעזרת השם יביא אותנו ל2 העיקרים האחרונים:

"אני מאמין...בביאת המשיח".

"אני מאמין...שתהיה תחיית המתים"

אהרלה היקר שלנו

בלכתך, נתת לנו כל כך הרבה!

פתחת לנו צוהר לעולם של אמונה שלמה, ואנחנו ממשיכים ללמוד בעקבות לכתך,

וגם מתכונות האופי שלך והאמונה שהיתה לך, מה חובתנו בעולם...איך לחיות בעולם הזה.

בפתק שכתבת ומצאנו, וקיבלנו אישור הלכתי לקרוא רק לפני שבוע (היה כתוב על הפתק חרם דרבינו גרשום),

קראתי פעם ראשונה אתמול בלילה:

כך כתבת,

"אנא השם, בבקשה ממך..

תן לי יד שלא אפול...

אלא אצליח בלימוד תורתך הקדושה

ושאני אצליח המבחנים ולהקשיב בשיעורים וללמוד בסדרים בהתמדה ובשקידה...

אנא השם, תעזור לי שאני אנצל את הזמן...

אנא השם תעזור לי שהדברים הטובים יעברו לאט ושהדברים הרעים יעברו מהר"

אודך השם

תודה לך השם על 15.5 השנים שנתת לנו לחיות עם אהרל'ה

"אודך השם כי עניתני"

תודה לך השם על כל הגלום בלכתו

ואמנם, אהרל'ה לא מסדר הכל...

אבל אהרל'ה, היית כל כך תמים, כ"כ טהור, כ"כ צדיק, בטוח אתה קרוב מאוד להקב"ה...

תהיה מליץ יושר עלינו, על כל המשפחה הקרובה והמורחבת, על כל החברים שלך והמכירים אותך,

שהקב"ה ישפיע עלינו שפע של רוחניות ויוציא אותנו מאפילה לאורה,

ונזכה במהרה בביאת המשיח ובתחיית המתים!

אוהבת ומתגעגת,

אמא