יהדות

עשות ספרים אין קץ

עשות ספרים אין קץ

הרב ש. ב. גנוט שליט"א

השבוע מציינים בישראל את "שבוע הספר העברי", ולהבדיל, גם את "שבוע הספר התורני". בעוד שרוב רוכשי 'הספרות העברית' מתמקדים ברכישת ספרי בישול, הרי שכל נער חרדי, החל מבר המצוה שלו ועוד קודם לכן, מתהדר בארון ספרים תורני פרטי, עמוס לעייפה בספרים, בהם יהגה במהלך השנים וירכוש לעצמו עוד ועוד ספרים כלבבו.

מפיצי הספרים בעלי השם, המבינים הגדולים בתחום ההפצה, אומרים שוב ושוב בשנים האחרונות כי שוק הספרים התורני רווי ואין כמעט סיכוי להדפיס ספר 'רב מכר'. לדבריהם, "חבל על עצי היערות, מהם מדפיסים ספרים, אותם מאכסנים לאחר מכן במחסנים שכוחים". מפיצי הספרים מספרים שבכל חודש ממוצע מדפיסים עמלי התורה כמאה ספרים חדשים (!!), שאינם מצליחים, ברובם הגדול, למכור ספרים רבים.

---אך האמת היא, תלמידי חכמים יקרים, עלינו לכתוב עוד ועוד ספרים!!

מפיצי הספרים צודקים, כאשר ההסתכלות שלהם ממוקדת אך ורק בהפצת ספרים. אך האמת היא שכדאי מאד להוציא ספרים, והרבה.

כאשר מחבר הספר רוצה להתעשר מספרו, לרכוש דירה לילדיו ממכירת הספרים, אכן לא כדאי ליטול את הסיכון הכרוך בכך, כאשר שוק הספרים כיום עמוס באלפי ספרים חדשים, ומי ערב שדוקא הספר שלנו, הוא זה שיימכר באלפי עותקים. אך כאשר מחבר ספר רוצה להדפיס ספר כדי להתרומם, לעשות "שטייגען" ולצמוח לממדים של תלמיד חכם ו"מחבר ספר", כדאי לו עד מאד לכתוב, לעיין, לחדש, לדון, להתעמק, לאסוף ולאגור ידע, לכתוב, למחוק, להגיה, לעבור שוב ושוב ולהדפיס ספר.

"כותב הספר תלה, כביכול, שלט על מפתחו והכריז: "מחבר ספר אני", ומטבע הדברים כל הנהגתו והלך רוחו אחרים המה", כתב מנהלה הרוחני של ישיבת 'קול תורה', הגה"צ רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, בהסכמתו לספר על הלכות קטנים, שיצא לאור לפני כעשרים שנה. ספר אינו רק מוצר שנועד לקהל הרחב, אלא גם, אולי בעיקר, לכותב עצמו, לעצם אישיותו, ללבבו וגם לבני ביתו. יהודי שישב, שחידש, שעמל והתיגע, שבירר נושא מורכב, ארוך או קצר, והעלה אותו על הכתב, הרי הוא אדם אחר, מרומם יותר, נעלה יותר. אולי רבים אחרים גם יכולים לכתוב כמותו גם כן, אך בפועל הוא זה שעמל, ובירר, והתייגע, וכתב, והדפיס. הוא, הוא עצמו, רכש לעצמו קנין נצח של חיבור מושלם. אשריו ואשרי חלקו!

אחד מגדולי גאוני דורינו, זצ"ל, אמר לי פעם, בהומור עצמי עגום ומחוייך כאחד, שאת ספרו החדש הוא הדפיס ב-300 עותקים, "כדי שאם ישאלו אותי כמה עותקים נשארו לי, אענה: "רק שלש מאות"...

והנה אותו גאון וגדול בתורה זצ"ל לא חדל מלהוציא עוד ועוד ספרים, למרות המכירות הלא- גבוהות. ועולם התורה התעשר בספריו המופלאים, ספרי איכות למדניים, עמוקים ומיוחדים בעומק הסוגיות. וגם הוא עצמו, כך העיד הוא בפני, צמח והתגדל בבנין ה'שטייגען' שלו, גם דרך ספריו.


ובכל זאת, חוסר התעניינות הציבור לחיבור שנכתב והודפס בעמל ויזע, ובהרבה דמים-תרתי משמע, יכול להרפות את ידיו של מחבר הספר ולמנוע ממנו להמשיך הלאה. אך לא, על מחבר הספר לדעת מראש שמפיצי הספרים צודקים. שוק הספרים רווי וקשה כיום למכור ספר, גם אם הוא ספר איכותי ומצויין, שלפני 20-30 שנה היה נמכר פי כמה וכמה. הדירות קטנות ואין כבר מקומות בארונות הספרים. ישנם אלפי "מחברים" אחרים, טובים יותר וטובים פחות, וקשה 'לבוא בטענה' לציבור הרחב, שאינו מצליח לעמוד בקצב, למרות שהחיבור שלך באמת איכותי ומיוחד.

--- ובכל זאת, אין מצוה שאדם ידפיס כמויות אדירות של ספרים ויישאר איתם, כדי לחלקם כמתנות בר מצוה. לכן כדאי לרוב מחברי הספרים להדפיס מראש רק כמה מאות עותקים, ולשלוח את הדיסק של הספר ל"אוצר החכמה", ל"היברו בוקס" וליתר מאגרי הספרים התורניים. ב"יתד השבוע" פורסמה לפני שבועיים כתבה על מכשיר כיס שהגה יהודי מרכסים, בו אוכסנו עד כה אלפי ספרי קודש. בבתי כנסיות רבים בארץ ובחו"ל ובעמדות של 'קול הלשון' ועוד ארגוני הפצת תורה, מעמידים לרשות הלומדים עמדות ממוחשבות של מאגרי ספרים, וכל מחבר ספר יכול להעביר את ספרו ולהכניסו למאגר, לתועלתם העצומה של רבבות לומדים.

גם אם המחבר החשוב מכר לעת עתה רק  שלש מאות ספרים מספרו החדש, בכל זאת יקראו וילמדו בספרו, מכאן ועד עולם, אלפי אלפי לומדים, כשתוכנות החיפוש המצוינות של מאגרי המידע התורניים הממוחשבים יפנו אותם, באופן אוטומטי, אל ספרו. אם יהודי בנתניה מחפש ב'תוכנת החיפוש' את המילים "מיגו להוציא", "חזי לאצטרופי" או "קנין חליפין", ואתה, המחבר הנכבד, כתבת על כך בספרך, הרי שמיד יזהה המאגר את ה"שטיקל-תורה" שלך ויגיש לפני המעיין הנתנייתי את חידושך. בעוד שבוע יחפש ר"מ מניו יורק ב"היברו בוקס" את הנושא "לולב צריך אגד" והוא יעלעל בספריה הממוחשבת, והנה הוא כבר צולל במעמקי דפי גליונותיך, מפלפל ומתווכח, מתלהב ומתעורר לחיים. ואתה, שנמצא כעת עם ילדיך הקטנים בגינה, כלל אינך יודע שברגע זה סייעת לתלמיד חכם או ליהודי שלומד תורה, להתעלות בזכותך בתורה הקדושה.

אז תכתוב, תכתוב ידידי היקר. תחדש, תברר נושא, בסוגיות הש"ס או בהלכה, בשו"ת או באגדה, בדרוש או בליקוט טוב על פרשיות התורה הקדושה. תתעלה, תהיה "מחבר ספר", ותמשיך הלאה והלאה. ואם וכאשר לא הצלחת להפיץ אלפי ספרים מספרך, אל יפול רוחך ואל תצטער מכך שמכרת בפועל רק 200-300 ספרים, כי בעוד שנה, כשיפגוש אותך יהודי באוטובוס ויספר לך שהוא למד את כל הספר שלך, מתחילה ועד סוף, וכעת הבן שלו לומד בספרך, אז תתרגש באמת ותחוש שכל המאמץ, גם המאמץ הטכני הנלווה להוצאת הספר, היה כדאי ...