הדפסה

הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

ראש כולל בישיבת אברכים 'מדרש אליהו' ומראשי ישיבת 'משאת המלך' באלעד

 

עַשֵּׂר אֲעַשְּׁרֶנּוּ לָךְ- מַעֲלַת מַעֲשֵׂר הַכְּסָפִים לַעֲמָלֵי תּוֹרָה

כמובא בתחילת פרשת השבוע, יעקב יוצא לדרכו מפחד אחיו עשיו. הוא חושש לבאות ונשבע להקב"ה שאם הכל ילך לו כשורה, "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". יעקב אבינו מבטיח מעשר מכל נכסיו. יעקב אבינו לא היה הראשון שעישר את ממונו. לפי דעת הרמב"ם היה זה אביו יצחק, הראשון שהפריש מעשר, כדרשת חז"ל על הפסוק "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים", שיצחק הפריש מעשרות. ואילו לדעת הראב"ד היה זה דווקא אברהם אבינו שהיה נותן המעשר הראשון, כפי שנאמר בתורה שאברהם נתן מעשר מכל למלכי צדק, הלא הוא שם בן נח. לעומתו סובר הרמב"ם (כפי שמסביר ה"כסף משנה") שאברהם אבינו לא עישר את כל כספו, אלא רק את שלל המלחמה, ולא מטעי מטעמי מצוות מעשר, אלא מפני כבודו של שם בן נח, שיצא לקראתו וכיבד אותו בלחם וביין.

אנו יודעים שמעשר תבואה, דגן תירוש ויצהר, הוא חובה מהתורה. כולנו למדנו את פסוקי התורה על תרומות ומעשרות וחלקנו אף למד את מסכתות סדר זרעים, העוסקות בהפרשת תרומות ומעשרות ויתר מתנות העניים. פסוקי התורה ומסכתות הש"ס מתייחסות למעשר התבואה, אך חז"ל דורשים מהפסוק "עשר תעשר את כל" כי "כל" כולל את הצורך לעשר מעשר כספים. דרשה זו מופיעה במספר מקומות בספרי חז"ל ובראשונים.

חז"ל לימדונו: "עשר תעשר"- עשר בשביל שתתעשר". חז"ל אמרו כי כל המרבה לעשר- מרבה להתעשר. רבותינו כתבו כי למרות שאסור לנסות את הקב"ה בשום דבר, ("לא תנסו את ה' אלוקיכם"- דברים ו, טז), הרי שמותר לנסות את הקב"ה האם נהיה עשירים לאחר שניתן מעשר כספים כדת וכהלכה. ה"שולחן ערוך" כותב שלמרות שגם במצוות צדקה אסור לנסות את הקב"ה, אך במצוות מעשר כספים- אפשר גם אפשר.

הקב"ה מבטיח לנו שאם נפריש מעשר כספים כהלכה, נהיה עשירים. אם כן, כיצד נעשה זאת בדיוק? מהו המתכון לעשירות?

ראשית, סתימת דברי רבותינו הראשונים והאחרונים מראה שנהיה עשירים גם אם נפריש מעשר או חומש. אך הגר"ח מוולוז'ין זצ"ל כותב בשם רבינו הגר"א ז"ל שאם נפריש מעשר, יש לנו הבטחה שלא נפסיד מכך שתרמנו כסף לצדקה, שלא ניפסד על ידי חסרון המעשר, וכן שלא נינזק להפסיד את הכסף בדרכים שאינן בשליטת האדם. אך לעושר נזכה רק כשנפריש חומש ולא נסתפק במעשר.

שנית, עלינו להפריש את מעשר הכספים או את ה"חומש" בדקדוק רב. לרשום בדיוק כמה הרווחנו החודש מכל ההכנסות שלנו ולרשום את כל הוצאות הצדקה שהפרשנו במשך החודש, "הוראות הקבע" והתרומות, כולל כל המטבעות הקטנות שנתנו לעניים או לקופות הצדקה השונות, או שנתנה במפורש ונאמר שאת כל הכסף שניתן לצדקה ולא רשמנו בפנקס המיוחד- ייחשב בכלל נתינת מצוות צדקה הרגילה, ולא בתור מעשר כספים. וכל זאת מדוע? כי מעשר כספים נחשב דווקא אם נערוך חשבון מדוקדק לפרטיו ונפריש רק מעשר או חומש מרווחינו, ולא נפריש "בערך". מצוות צדקה "רגילה" אנו מקיימים בכל מטבע שניתן לצדקה, ולא משנה האם חישבנו את זה ב"חשבון הצדקה" שלנו. אך מעשר כספים עלינו לעשר בדיוק רב ובחשבון מדויק.

ותנאי שלישי הוא, שבכדי לזכות לעושר עלינו להפריש את מעשר הכספים דווקא לעמלי תורה הזקוקים לו או לעניים אמיתיים. אך אם הפרשנו את המעשר לטובת מטרות צדקה אחרות, חשובות ככל שיהיו, נכון אמנם שקיימנו את מצוות מעשר כספים בתנאים מסוימים. אך הבטחת העושר ניתנה רק לאלו שיפרישו את כספם ללומדי תורה עניים או לעניים שממש נצרכים לכסף זה. ( "עשר תעשר"- מכאן רמז למפרשי ימים וכו', להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה, מדרש תנחומא בפרשת ראה).

תנאי רביעי בדרך אל העושר הוא, כפי שכתב ה"חפץ חיים" בספרו "אהבת חסד", להיזהר מ- 4 דברים שבגללם נכסי בעלי הבתים יורדים לטמיון, כפי שנאמר בגמרא, והם: 1. כובשי שכר שכיר (= שלא משלמים לעובדיהם את משכורותיהם בזמן). 2. עושקי שכר שכיר (= שגוזלים את משכורותיהם). 3. הפורקים עול מעל צוואריהם ונותנים אותו על חבריהם. 4. גסות הרוח (= אלו המתגאים והמשתררים על אחיהם בגלל כספם ועושרם). לאנשים אלו נגזר להפסיד את כספם. אך על ידי נתינת מעשר כספים כראוי, מועיל להם שלפחות לא ייחסר ממונם, אך הם לא יתעשרו.

ותנאי חמישי, לפני שנהיה ממש עשירים, הוא לא להתפאר בפני האחרים שהפרשנו צדקה בסכומים אלו ואלו. הרמ"א כותב שהמתפאר על נתינת הצדקה שלו אינו מקבל על כך שכר ואף יענישוהו על התפארותו.

לסיכום: 1. לפי רוב הדעות, נוכל להתעשר גם אם נפריש רק 10% ("מעשר") מרווחינו לצדקה, אך לדעת הגר"א מוילנא- נתעשר רק אם נפריש "חומש" (20%) לצדקה. אם כי עדיין לא נפסיד מכך ונקבל את כל הכסף של המעשר בחזרה. 2. כל פרוטה שנתנו לצדקה, נחשבת לנו למצוות צדקה, גם מבלי שנערוך חשבון מדויק כמה נתנו לצדקה. אך את מצוות מעשר כספים נקיים רק כשנפריש ממון על פי חשבון מדויק של צדקה מול רווחים, ורק כך נזכה לעושר. 3. אם קשה לנו לחשבן בדיוק את כספי המעשרות שלנו, נראה לעניות דעתי (וכמדומני שכך שמעתי בעבר מגדולי ההוראה), שניתן להפריש כספים לצדקה עוד ועוד ולהתנות במפורש שכל כספי הצדקה שניתן עד לסכום של מעשר- ייחשבו למעשר. כספי הצדקה שיופרשו מעבר לסכום המעשר- נחשבים אצלנו ל"חומש", וכספי הצדקה שתרמנו מעבר ל"חומש"- ייחשבו לצדקה רגילה. אם נעשה כך ונתרום יותר מ מעשר או חומש, לא נפסיד את סגולת העשירות. אך זאת בתנאי שלא נפריש פחות ממעשר, כמובן. 4. מצות מעשר כספים וצדקה מקיימים בתרומות לכל מיני מצוות ומעשים טובים, אך בעושר נזכה רק אם ניתן את כל כסף המעשר שלנו בפרט לעניים עמלי תורה, או לעניים אחרים, לצורך פרנסתם ופרנסת משפחתם ההכרחית ביותר. וגם עדיף שניתן את הכסף הזה לעניים אמיתיים הקרובים לנו בסדרי העדיפויות המופיעות בהלכה (כמו עניי משפחתנו, עניי עירנו וכו'). וכן אל לנו לספר על כספי הצדקה שלנו ולהתפאר בהם.

האם עלינו להפריש מעשר מרווחים שקיבלנו מהבנק ומ'שוק ההון'?

אכן כן. מכל רווח שהרווחנו מהפקדות ומעסקאות, עלינו להפריש מעשר (שו"ת אגרות משה יו"ד ב' ע"ה, שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן ר"א). אך אם השקענו כסף בבנק וקיבלנו אחוזים שאינם עולים על המדד, אינו נחשב כרווח ולא חייבים לעשרם, כי במציאות לא הרווחנו מאומה. ואולם, אין לחשב את שיעור המדד כפי המתפרסם בפרסומי הממשלה, מפני שבחשבון זה נכלל גם מוצרי מותרות, ועלינו לחשב לפי המדד ללחם, חלב ויתר המוצרים ההכרחיים (ראו שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב קי"ד  ושו"ת תשובות והנהגות ח"א תק"ס וח"ב תש"ד).

בהשקעות ארוכות טווח, יש לומר שהעסק לא נגמר ועדיין לא חל חיוב ההפרשה. אך מצד חביבות המצווה ולחומרא, כדאי לעשות חשבון בסוף כל שנה ולהפריש מעשר (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' ר"א). ותשלום על הפרשי הצמדה לא נחשב לרווח ופטורים מלעשר עליו. והמפקידים בתכנית חסכון, המקבלים גם ריבית קבועה וגם הפרשי הצמדה, טוב יעשה אם יפקיד קרן שאינה מעושרת, וכל מה שיוציא מהתכנית יהיה חייב במעשר, בין מהקרן, בין מהרווחים ובין מהפרשי ההצמדה (צדקה ומשפט פ"ה הערה ל"א).

 

 

 

קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
כניסות: 75