שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט

ובילדותי שאלתי מה הבנה בזה, הרי מי שקרוב כ"כ לה' יתברך לא יכול במציאות להיכשל בגאווה

הוא מכיר בגדלות הבורא וממילא בא לשפלות... 

משה רבינו היחיד שזכה ל - "פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות"... וכו' (התנבא באספקלריא המאירה)

וא"כ מה עומק ענוותנותו של משה רבינו? 

הרי יכולה להיות מחשבה, אם אני זוכה לכזאת קרבה לה', גם אני הייתי עניו כמוהו...

 

 

ובאמת שבפשטות ענוותנותו התחילה הרבה לפני שה' בחר בו להיות מנהיג וכו' ולפני שזכה לקרבת ה' בדרגה עצומה כ"כ

אבל אז לפני הרבה שנים אמר לי מו"ר, שאדרבה, דוקא בגלל שרק הוא זכה לקרבה עצומה כזאת לה' יתברך, יכולה להתגנב אצלו מחשבה, למה רק בי בחר ה'? ואז היתה יכולה להיות מחשבה שכנראה יש בי משהו מיוחד, וע"ז התורה באה ומעידה שלא היתה לו מחשבה אפילו הקטנה ביותר ולו לרגע קט...

 

אשמח לקבל מכבוד תורתו ולחוות דעה בענין

 

תשובת הגר"ש גנוט שליט"א:

 

יש וורט חסידי ידוע, שכשאדם רואה את מעלת עצמו, שיביט למעלה ויראה את שפלותו כלפי הבורא.