Home
דברי הלכה
ההלכות שלפנינו מבוססים על דברי השו"ע והמשנה ברורה או"ח סי' ר"נ ונוהגים בכל העדות ללא חילוק.


דין טלטול שברי כלים בשבת
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

1. כלי שנשבר, ואין השברים ראויים לשום מלאכה, יש להם דין מוקצה מחמת גופו כעצים ואבנים, מאחר ובטל מהם תורת כלי, ולפיכך אין לטלטלן אפילו לצורך גופו ומקומו. (ש"ח ו'. וביאוה"ל ד"ה כגון שברי)
2. אמנם כששברי הכלים מונחים על הארץ באופן שהם עלולים להזיק, מותר לטלטלן כדי לפנותן. וכשאינם עלולים להזיק אין לטלטלן, ואפילו אם יעברו עליהם בני אדם ויוסיפו לשוברם בדריסת רגליהם, כיון שהוא דבר שאינו מתכוין אין בו איסור. (ש"ח ס"ל)
3. דעת המשנה ברורה שמותר לטלטל מוקצה על ידי דחיפתו ברגל, כיון שנחשב טלטול מן הצד. אולם החזון איש חולק וסובר שדחיפה ברגל אינו נחשב כטלטול מן הצד אלא כטלטול גמור ואסור. (ש"ח ס"ל. חזו"א או"ח מז, יג)
4. שברי כלים הראויים לאיזה מלאכה, אפילו אינה מסוג המלאכה שהיו משתמשים בכלי כשהיה שלם, לא נעשו מוקצה, ואפילו אם נשברו בשבת. [אף שעצים ואבנים הראויים למלאכה כזו הם מוקצה, חלוק דין שברי כלים משום שעמד לשימוש בהיותו כלי, לכך אם עדיין שייך להשתמש בו לאיזו מלאכה אין האדם מסלק דעתו ממנו]. (ש"ח ו' ז' סכ"ח)
5. כמו כן אף אם היה הכלי בהיותו שלם עומד למלאכה האסורה בשבת, והיה עליו דין כלי שמלאכתו לאיסור, אם שבריו ראויים למלאכה, גם עליהם יהא דין כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו. (ביאוה"ל ד"ה כל הכלים)
6. כלי שנשבר בחול, והיו שבריו ראויים למלאכה [ואפילו לאותה מלאכה שהיה נוהג בהיותו שלם], אלא שזרקם לאשפה [ואפילו זרקו לרחוב, ויל"ע בהניחו אחורי הדלת], אסור לטלטלו. ואם זרקו בשבת לאשפה מותר לטלטלו, כיון שבכניסת השבת לא היה מוקצה. (ש"ח ז' סל"ב, וביאוה"ל ד"ה ואם זרקה וד"ה לאשפה)
7. כלי שלם שזרקו לאשפה, אינו נאסר בטלטול, לפי שבטלה דעתו אצל כל אדם. (ש"ח ביאוה"ל ד"ה ואם זרקה)
 
הלכות הזכרת גשמים בתפילה
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה
הלכות הזכרת גשמים בתפילה
1. מתפילת מוסף של שמיני עצרת, מתחילים להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בתפילה, ותיקנו חכמים להזכיר זאת בברכה שניה, שהיא ברכת תחיית המתים, לפי שהגשם הם חיים לעולם. (קי"ד א' ס"א)
2. מי שלא הזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם, אם נזכר קודם סיום הברכה, כלומר שלא אמר עדיין ברוך אתה ד', יחזור ויזכיר את הגשם במקום שנזכר, וימשיך את הברכה היכן שהוא אוחז. (קי"ד ו' ביאוה"ל ד"ה אין מחזירין)
3. אם נזכר לאחר שאמר ונאמן אתה להחיות מתים, יזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם, ויאמר שוב ונאמן אתה להחיות מתים כדי שתהא מעין החתימה סמוך  לחתימה. (קי"ד סכ"ט)
4. אם נזכר לאחר שהזכיר תיבת ה', יסיים ויאמר למדני חוקיך, ולאחר מכן יזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם ונאמן אתה להחיות מתים וכו'. (קי"ד סל"ב ועי' ביאוה"ל)
5. אם נזכר לאחר שסיים את הברכה ואמר מחיה המתים, יזכיר מיד בתוך כדי דיבור משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה, ויתחיל ברכת אתה קדוש. (קי"ד ו' ס"ל סל"א, ועי' היטב ביאוה"ל ד"ה בלא חתימה)
6. אם נזכר אחר שהתחיל ברכת אתה קדוש, ואפילו אמר רק תיבת אתה בלבד, [וכן אם אמר תיבת נקדש של קדושה], אם אמר "מוריד הטל" אינו צריך לחזור, ואם לא אמר "מוריד הטל" צריך לחזור לתחילת תפילת העמידה, כיון שג' הברכות הראשונות נחשבות כברכה אחת, כיון שענינם להסדיר שבח לפני הקב"ה קודם ששואל על צרכיו. (קי"ד ה' ו' סכ"ח סל"ג)
7. אם מסתפק אם הזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם, עד שלשים יום מזמן שמתחילין להזכירו, הרי זה בחזקת שלא הזכיר, ולאחר מכן הרי זה בחזקת שהזכיר. ואם אמר תשעים פעם ברציפות אתה גיבור עד מוריד הגשם, הרי זה הרגיל את עצמו לדבר, ומכאן ואילך אם יסתפק הרי הוא בחזקת שהזכיר. (קי"ד ח' ט')
8. מי שהיה ברור לו שבאמצע תפילתו עמד להזכיר את הגשם כדין, ואחר זמן נפל ספק בלבו אם אכן הזכיר, אם נפל לו הספק מיד אחר התפילה, דינו כנ"ל, ואם נפל לו הספק לאחר מכן, יש לתלות שהזכיר כדין כיון שעמד לעשות כן בתחילת תפילתו. (קי"ד סל"ח)

 
מדיני בקשת גשמים בתפילה
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

1. בארץ ישראל מתחילין לבקש "ותן טל ומטר לברכה" בברכת ברך עלינו בז' לחודש חשון, ואם לא אמר זאת מחזירין אותו, וכפי שיתבאר בסמוך. ואפילו אם לא הזכיר בליל ז' בחשון ג"כ חוזר. קיז א' ס"ו
2. אם לא אמר "ותן טל ומטר", ונזכר קודם סיום הברכה, יחזור ויאמר ותן טל ומטר לברכה, וטוב שיחזור למקום ותן טל ומטר וימשיך כסדר הברכה, כדי לבקש על הגשמים לפני שיאמר ושבענו מטובה. קיז סי"ט
3. אם נזכר לאחר שכבר אמר ברוך אתה ה', יאמר תיכף ומיד למדני חוקיך, ויחזור לומר ותן טל ומטר וימשיך כסדר הברכה.  ואם נזכר לאחר שאמר ברוך אתה ה' מברך השנים, יאמר ותן ותן טל ומטר לברכה בברכת שומע תפילה, שהיא הברכה המתוקנת לשאול בה כל הבקשות. קי"ז ה', סט"ו עיי"ש.
4. אם נזכר אחר שסיים ברכת שומע תפילה, כל זמן שלא התחיל ברכת רצה, יאמר במקומו ותן טל ומטר לברכה ויתחיל ברכת רצה. קי"ז ה'
5. אבל אם נזכר לאחר שהתחיל ברכת רצה, כל זמן שלא סיים תפילתו [ולהלן יתבאר מתי נחשב סיום התפילה], יחזור לברכת ברך עלינו ויבקש על הגשמים, וימשיך משם והלאה שוב כסדר התפילה. קי"ז ה'
6. ואם נזכר רק לאחר שסיים תפילת העמידה, צריך לחזור שוב על כל תפילה העמידה. שם
7. מה נחשב סוף התפילה: מיד כשאומר "יהיו לרצון אמרי פי וכו'", נחשב כסוף התפילה, אבל אם אמר "אלקי נצור" ולא אמר עדיין "יהיו לרצון אמרי פי", הרי הוא נחשב עדיין כעומד בתפילה ויחזור רק לברכת ברך עלינו. קי"ז ה' סי"ח, ועי' קכ"ב א' ב'.

 
מדיני טלטול דבר הראוי למאכל בהמה
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה


1. דבר שאינו ראוי לאכילה, ואין בו שימוש של כלי, הרי הוא מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו בשבת. (שח הקדמת משנ"ב)
2. דבר הראוי למאכל בהמה, אף שאינו ראוי למאכל אדם, אינו מוקצה ומותר לטלטלו בשבת. (שח כט).
3. ודוקא אם אותה הבהמה אשר מאכל זה ראוי לה, מצויה באותו מקום, ואפילו כשאין הבהמה שלו, כיון שראוי לבהמה זו מותר לטלטל את המאכל. (שח כט).
4. אבל אם אותה הבהמה אינה מצויה אצל רוב בני האדם שבאותו מקום, מאכל זה אינו נחשב כמאכל, מאחר שאינו עומד לאכילת בהמה, והרי הוא מוקצה מחמת גופו, ואפילו אם יש כמה עשירים שמגדלים בהמה זו בבתיהם אין זה מועיל. (שח כט סקי"ט).
5. לכן, מקום המצויים בו כלבים, מותר לטלטל במקום זה עצמות, כיון שעצמות ראוים לאכילת כלבים, אבל מקום שאין מצויים בו כלבים אסור לטלטל בו עצמות מאחר שאינם ראויים לאכילת בהמה המצויה באותו מקום. (שח כט סקכ"א).
6. דבר הראוי למכל בהמה, אבל אינו עומד לכך, אלא עומד לצורך דבר האסור בשבת, הרי הוא מוקצה מחמת איסור, ולכן עצים העומדים לבנין או להסקה, אף שהם עצים רכים הרואיים לאכילת בהמה, הרי הם מוקצה ואסור לטלטלם בשבת. (שח סקי"ח).
7. אבל אם הזמינם מערב שבת לצורך אכילת בהמה, מאותה שעה נחשבים כמאכל בהמה ומותר לטלטלם בשבת. (שח סקי"ח).
  
 
מדיני טלטול עצמות וקליפות בשבת
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

1. דבר שאינו ראוי למאכל או לשימוש, הרי הוא נחשב מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו בשבת. (שח הקדמה למשנ"ב).
2. גם דבר שהיה מותר בטלטול בכניסת השבת, כגון: שהיה                        מחובר לדבר הראוי לשימוש, ובשבת נפסל משימוש, הרי זה נעשה מוקצה ומאותה השעה אסור לטלטלו. ולכן האוכל בשר בשבת ונשתיירו העצמות בלבד וכמו כן אדם המפצח גרעינים וכדו' ונשארו הקליפות בלבד, הרי הם נעשים מוקצה מחמת גופו, ואסורים בטלטול. (שח כז).
3. אבל אם נשאר על העצמות מעט בשר מחובר, הרי הם מותרים בטלטול אגב הבשר שעליהם, וכן אם היו העצמות או הקליפות ראוים למאכל בהמה או עוף, עדין יש עליהם שם אוכל ומותרים בטלטול. (שח כז כט סקי"ד).
4. עצמות וקליפות שאינם ראויים למאכל בהמה או עוף, כגון: עצמות קשים ביותר וקליפי אגוזים וביצים, אסורים בטלטול בשבת, בין כשנפרדו מהאוכל בשבת ובין כשנפרדו מערב שבת. (שח סקי"ד).
5. טלטול כלאחר יד לצורך דבר המותר, כגון: שהוא צריך להשתמש עם השולחן לדבר היתר, מותר בדברים אלו, לכן יכול לנער את המפה מהעצמות והקליפות שעליה, וכן להעבירם מהשולחן ע"י כלי אחר כגון: לגוררן בסכין, [אמנם ה'חזון איש' מחמיר בגיררה שע"י סכין]. (שח סקט"ו).
6. כמו כן אם נשאר על השולחן עצמות וקליפות רבים, ה"ז נעשה מאוס על האדם, ומותר להעבירם מעל גבי השולחן אף בידים משום שזה נחשב כגרף של רעי שהתירהו חכמים בטלטול. (שח סקט"ו).
7. היתר נוסף קיים בדבר, אם באותו מקום שנמצאים העצמות והקליפות, יש ג"כ דבר היתר כגון: פת וכיו"ב, בכזה מקרה העצמות והקליפות בטלים לדבר ההיתר, ומותר להגביה את המפה או הצלחת בה הם נמצאים, ולהעבירם מעל השולחן. (שח כז, ועיין סקט"ז).

 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הבא > סיום >>

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL