Home
דברי הלכה
ההלכות שלפנינו מבוססים על דברי השו"ע והמשנה ברורה או"ח סי' ר"נ ונוהגים בכל העדות ללא חילוק.


דיני תלישת פירות בשבת
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

1. אסור מן התורה לתלוש פירות או ענפים ועלים מן העץ המחובר לקרקע, ואפילו התייבש העץ אסור לתלוש ממנו את הפירות. (של"ו יב)
2. מותר לתלוש פירות מן הענף עליו הם קבועים, כשהעלף נתלש מן העץ מערב שבת. (של"ו ח)
3. כמו כן אסור לעקור כל דבר ממקום גידולו, לכן אין לתלוש עשבים שגדלו מחמת הלחות על גבי החבית או הכותל, כיון שזהו מקום גידולם ואם יתלשם עוקרם ממקום גידולם, והרי זה תולדה של קוצר. (של"ו סקמ"ב)
4. אף מעציץ שאין תחתיו או בדפנותיו נקב אסור לתלוש, ומ"מ תלישה זו איסורה מדרבנן, כיון שמן התורה הרי זה נחשב כתלוש, ואין זה דומה לעוקר דבר ממקום גידולו, מאחר שאין דרך זריעה בכך. (של"ו סקל"ה)
5. כמו כן אסור להזיז עציץ ממקום למקום, ואפילו עציץ שאינו נקוב, כיון שבהגבהת העציץ מן הקרקע מתמעטת יניקתו והרי זה בכלל תולש, וכן להיפך הרי הוא בכלל זריעה. (של"ו סקמ"ג)
6. עציץ שיש בו פרחים חיים הנתונים במים בלבד ללא עפר, יש דעות המתירים לטלטלו, וכל אחד ישאל לרבו.
7. מותר להריח הדסים המחוברים לקרקע, ואין לחוש שמא יתלשנו כיון שמריח בו יפה גם כשהם מחוברים. אבל אסור להריח דברי העומדים לאכילה כגון אתרוג או תפוח, מאחר שיש לחוש שמא ישכח ויתלוש בשבת. (של"ו י')

 
הקדמה לאיסור מוקצה
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה
המשנה ברורה (סימן ש"ח) מקדים לדיני מוקצה, את הדברים הבאים: איסור טילטול מוקצה הוא איסור מדרבנן, ונאמרו כמה טעמים מדוע אסרו חכמים לטלטל מוקצה בשבת. הרמב"ם בהלכות שבת (פרק כ"ד הי"ב) מונה בזה שלשה טעמים, והראב"ד הוסיף עליו טעם רביעי, ואלו הם:
1. אמרו חכמים, ומה אם הזהירו הנביאים וצוו "שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול" וציוו עוד "שלא תהא שיחת השבת כשיחת החול" שנאמר בישעיה (נח, יג) "וקראת לשבת ענג לקדוש ידוד מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", קל וחומר שלא יהיה הטלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה נראה בעיניו כיום חול, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה (דברים ה') למען ינוח.
2. ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, אפשר שיתעסק בהן מעט, ועלול לבא אף לידי מלאכה האסורה בשבת מן התורה.
3. ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלין כל ימיהן, כגון הטיילין ויושבי הקרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל בשבת כמנהג שאר ימי החול, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת, לפיכך ציוו הנביאים שביתה מדברים אלו, שהיא שביתה השוה בכל אדם, ומפני דברים אלו תיקנו חכמים גם את איסור טלטול המוקצה, שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר.
4. ועוד אמרו במסכת שבת קכד. אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא, ואמרו עוד במסכת שבת קכג: בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו, שאמרו שלשה כלים קטנים ניטלים על השלחן, נמצא כי מפני חיוב הוצאה שהיא מן התורה, אסרו חכמים את הטלטול של המוקצה, שאיסור זה הוא גדר וסייג להוצאה.
והנה יש ארבעה סוגי מוקצה כלליים, ומהם מסתעפים רוב דיני המוקצה, ואלו הם:
1. מוקצה מחמת חסרון כיס, והוא כל דבר שאדם מקפיד עליו ונזהר מלטלטלו מחמת חשש הפסד ממון.
2. מוקצה מחמת גופו, והוא דבר שאינו כלי ואינו מאכל, כגון עפר ואבנים, עצים ומעות, ובעלי חיים.
3. כלי שמלאכתו לאיסור, והוא כל כלי העומד למלאכה האסורה בשבת כגון פטיש ושאר כלי מלאכה.
4. בסיס לדבר האסור, הוא כלי שעמד עליו מוקצה בשעת כניסת השבת, ואפילו אינו עליו עכשיו, נאסר.

 
דיני מוקצה מחמת חסרון כיס
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

1. מוקצה מחמת חסרון כיס, הוא כל כלי שמקפיד עליו מלטלטלו בימות החול שמא יפסד, כגון סכין של שחיטה או של מילה, או סכין שמתקנין בו הסופרים את הקולמוס, וכן מסור העומד לניסור קורות, או כלים המיוחדים לאורגי בגדים, או קורנס המיוחד למוכרי בשמים. וכל כיוצא באלו, שהאדם מקפיד עליו שלא לטלטלו לצורך שימוש אחר. (ש"ח א' ס"ב ס"ג ביאוה"ל ד"ה חוץ)
2. דין מוקצה זה, שאסור לטלטלו אפילו לצורך מקומו כלומר שצריך למקום שהוא מונח עליו, ואפילו לצורך גופו כלומר שהוא צריך לכלי זה לצורך מלאכת היתר, גם טלטול זה הוא בכלל האיסור. (ש"ח א' ס"ד)
3. כלי שדרך בני אדם להקצותו מחמת חסרון כיס, אבל הוא אינו מקצהו מחמת כך, אלא מטלטלו בחול לצורך כל דבר, מותר לבעל הכלי לטלטלו אף בשבת, ואין בזה איסור מוקצה, אבל לשאר בני אדם אסור. (ש"ח ס"ו)
4. כלים המיוחדים לסחורה, ומחמת כן מקפיד שלא לטלטלם כדי שלא יתקלקלו, גם הם בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס. אבל אם אינו מקפיד מלטלטלם מותרים בטלטול בשבת. (ש"ח א' ס"ז)
5. כלי שהוא גדל וכבד מאד, [אפילו כדי שיעור משא של כמה בני אדם], ומחמת כן אין רגילים לטלטלו, אין עליו שם מוקצה, כיון שלא נמנעים מלטלטלו מחמת חשש הפסד, ולכך מותר לטלטלו בשבת. אמנם אם הסיבה שאין מטלטלין אותו בחול הוא מחמת החשש שינזק בטלטולו מחמת כובדו וגדלו, הרי זה בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו בשבת. (ש"ח ב' ס"ח ס"ט)
6. כלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס שנשבר בשבת, אף שעכשיו כבר אינו חושש מלטלטלו מחמת הפסד שהרי כבר הופסד הכלי, אעפ"כ אסור לטלטלו משום שבבין השמשות בכניסת השבת היה בו איסור מוקצה, לכך איסור זה קיים בו לכל השבת. (ש"ח סל"ה)
7. איזמל של מילה אף שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו, מ"מ לאחר המילה כל זמן שהוא בידו יכול להניחו באותו חדר במקום שירצה, שאם יצטרך להשליך מידו וישבר ימנע ולא ימול בשבת. ויש מתירים להוליך אפילו לחדר אחר כל זמן שהוא בידו. (רס"ו ביאוה"ל ד"ה יכול. ש"י סט"ו, עיי"ש)

 
עוד מדיני מוקצה מחמת חסרון כיס
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

1. מוקצה מחמת חסרון כיס אסור בטלטול אף כשהשתמש בו לדבר אחר ממה שהוא מיועד, לפי שכל זמן שאינו משתמש בו באופן קבוע לדבר אחר, לא בטל ממנו שם מוקצה.
2. לכן הטומן את קדירתו במוכי צמר יבשים העומדים לעשיית לבדין, הרי הם עדיין בכלל מוקצה ואסור לטלטלן, אף שנשתמש בהם לצורך ההטמנה, לפי ששימוש זה נעשה בדרך מקרה ולא בדרך קבע, לכך נשאר עליהם שם מוקצה. (רנ"ט א' ס"ג)
3. ואם משתמש לדבר אחר באופן קבוע [דעת הב"ח שאפילו אם השתמש רק שני פעמים נחשב כבר בכלל קבוע], נתבטל ממנו שם מוקצה מחמת חסרון כיס, כיון שעומד לשימוש דבר היתר. (שם)
4. כיס המיוחד ליתן בו מעות, אע"פ שכעת אין בו מעות, הרי זה מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו כלל אפילו לצורך גופו או מקומו, כיון שמקפיד עליו שלא להשתמש בו לדבר אחר. (ש"י ז' סכ"ה)
5. אבל כשאינו מקפיד מליתן בו דבר אחר, אינו נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס, אלא הוא ככלי שמלאכתו לאיסור בלבד, ולכך מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו כדין טלטול כלי שמלאכתו לאיסור. (שם)
6. אם ייחד את הכיס למעות, אבל עדיין לא נתן בו מעות מעולם, אינו נעשה מוקצה, לפי שההלכה היא שהזמנה בלבד לאו מילתא היא. (ש"י סכ"ז. ועי' בגליון הגרעק"א שבתחילת סימן ש"ח, וצ"ע)

 
כמה דיני טלטול בדברים העומדים למצוה
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה
כמה דיני טלטול בדברים העומדים למצוה
1. אף על פי שאסור לטלטל כלים שלא לצורך כלל, מכל מקום כתבי הקודש מותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל, וצידדו הפוסקים שאף מגילות בכלל כתבי הקודש. (ש"ח ד' סכ"ב)
2. נחלקו הדעות אם תפילין נחשבים ככלי שמלאכתם לאיסור, כיון שאסור להניחם בשבת, וממילא אין לטלטלם אלא לצורך גופם או מקומם. או שאין התפילין נחשבים ככלי שמלאכתו לאיסור, כיון שאין איסור להניחם בשבת שלא לשם מצוה, וממילא יהא מותר לטלטלם אף כדי לשומרן מגניבה או ממקום החמה למקום הצל כדי שלא יפסדו, ובשעת הדחק יש להקל כדעה זו. (ש"ח ד' סכ"ד, ל"א ס"ב וביאוה"ל שם)
3. אמנם לכל הדעות אין לטלטל תפילין ללא צורך כלל, ואינם חשובים ככתבי הקודש לענין זה, שהרי אין קוראין בו. (ש"ח ד')
4. כיון שאסור לתקוע בשופר בשבת, נחשב השופר ככלי שמלאכתו לאיסור, ולכן אין לטלטלו אלא לצורך גופו ומקומו. ומ"מ לצורך גופו ומקומו מותר שאינו נחשב כעצים ואבנים לפי שראוי לשימוש של שאיבת מים וכיו"ב. (ש"ח ד' סכ"ה, תקפ"ח ה')
5. לכאו' אם האדם מקפיד על טלטול שופרו ביותר מחשש שמא יתקלקל, הרי הוא בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס, שאסור בטלטול לגמרי, ואפילו לצורך גופו או מקומו יהא אסור.
6. אין לטלטל לולב הדסים וערבות אפילו לצורך גופו או מקומו, כיון שאינם משמשים ככלי (והדס אסור להריח בו בשבת), לכך דינם כעצים ואבנים שהם מוקצה מחמת גופם, ואסורים בטלטול אפילו לצורך גופם או מקומם. (ש"ח סכ"ה, תרנ"ח ב' ס"ג ס"ד)
7. אמנם מותר לטלטל את האתרוג בשבת, לפי שהוא ראוי להריח בו בשבת. [אמנם אם מקפיד שלא לטלטלו מחשש שינזק, יש לדון שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור בטלטול וכנ"ל. ועי' בספר שלמי תודה להגרב"צ פלמן שליט"א סימן סט]. (תרנ"ח ב' ס"ה)

 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הבא > סיום >>

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL