Home
דברי הלכה
ההלכות שלפנינו מבוססים על דברי השו"ע והמשנה ברורה או"ח סי' ר"נ ונוהגים בכל העדות ללא חילוק.


תפילות השבת - שחרית
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

א. יש נוהגין לאחר את זמן תפילת השבת בשחרית, משום שהתפילות נתקנו כנגד תמידין, ובתמיד של יום חול נאמר בבוקר, ואילו בתמיד של שבת נאמר ביום השבת, שמשמעו מאוחר יותר. ומכל מקום יזהר שלא לאחר חלילה זמן קריאת שמע. (רפ"א א' ועי' ס"א)
ב. בשבת מוסיפין מזמורים מסויימים בפרקי דזמרה וכן פרק נשמת כל חי. אם שכח לאומרם אינו חוזר, אמנם אם נזכר קודם שהתחיל ברכת בא"י אל מלך שבישתבח, יחזור לנשמת כל חי, (רפ"א ביאוה"ל)
ג. לכתחילה ראוי לבא לבית הכנסת בהשכמה כדי שלא יצטרך לדלג. והמגיד הזהיר להבית יוסף על כך, באומרו לו שהמדלג מהפך את הצינורות.
ד. אמנם אם בכל זאת הגיע מאוחר יש לו לדלג בכדי להספיק להתפלל יחד עם הציבור את תפילת שמונה עשרה, ויאמר ברוך שאמר וישתבח. ועדיף שידלג פסוקי דזמרה מאשר פרק נשמת כל חי. (נ"ב ס"א. רפ"א ביאוה"ל)
ה. אם יש לו זמן יותר ידלג רק את המזמורים שמוסיפים בשבת, לפי שהמזמורים שבכל יום תדירים, ואם יש לו זמן יותר יאמר מזמור למנצח לדוד בשנותו ותפילה למשה, שהם קודמים לשאר מזמורים. (נ"ב ס"ה)
ו. מי שאמר ברכת יוצר אור של חול, אם נזכר קודם שאמר בא"י יוצר המאורות, אפשר שיש לחזור מלא-ל אשר שבת, ואם נזכר לאחר מכן אינו חוזר, אבל לאחר תפילת שמונה עשרה יאמר מ"שבח נותנים לו" עד הסוף בלא ברכה. (רפ"א ס"ג)
ז. ראוי לומר התפילה בקול שיש בו נעימה אע"פ שמאריך בכך, ומ"מ לא יעבור זמן קריאת שמע על ידי זה, ויש ליזהר שלא יאריך בנעימתו יותר מדי עד שיפריד את האותיות זה מזה ויקלקל את משמעות התיבות. וכן יזהר שלא יאריך בסיום הברכה שלפעמים עונין הקהל אמן לפני שמסיים. (רפ"א א' ס"ד ס"ה)

 
דיני תפילות השבת - תפילת מוסף
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

א. עיקר זמן תפילת המוסף, מיד לאחר תפילת שחרית, שכך היה סדר הקרבת קרבן המוסף לאחר הקרבת קרבן תמיד של בוקר. אולם אם מתאחר לא יאחר יותר מסוף השעה השביעית, שזה הוא שיעור הזמן שיכולים להקריב בו קרבן מוסף. ואם נתאחר יותר מכך נקרא פושע, ומכל מקום יתפלל תפילת המוסף שכן בדיעבד זמנה כל היום. (רפ"ו א' סק"א)
ב. מי שלא התפלל תפילת המוסף כל היום, אין לו תשלומין בלילה, לפי שמוזכר בתפילה עצמה קרבן המוסף, וכשעבר זמנו בטל קרבנו, משא"כ שאר התפילות אף שנתקנו כנגד הקרבנות, כיון שלא נזכר בהם הקרבן בפירוש, יש להם תשלומין אף לאחר מכן. (רפ"ו א' סק"ג)
ג. מותר לטעום קודם תפילת המוסף, על ידי שיקדש על היין ויטעם לאחר מכן פירות או מיני מזונות, ואפילו פת בשיעור כביצה, אבל לא יסעד סעודה. אמנם מי שלבו חלש יכול לאכול פת יותר מכביצה עד שתתיישב דעתו. (רפ"ו ג' סק"ז ח' ט')
ד. מי שלבו חלש ואין לו יין לקדש עליו, רשאי לאכול פירות או מיני מזונות לפני תפילת המוסף אף בלא קידוש. אבל מי שאינו חלש אין לו להקל בזה. (רפ"ו סק"ט)
ה. מי שאיחר מלהתפלל תפילת המוסף עד שהגיע זמן תפילת המנחה, יקדים להתפלל תפילת מנחה לפי שהיא תדירה יותר, ואחר כך יתפלל תפילת מוסף. ומ"מ אין דבר זה מעכב בדיעבד, שאם הקדים והתפלל מוסף יצא ידי חובתו. יש מי שהורה שבציבור אין להקדים את תפילת המנחה, שלא יבואו לידי טעות להקדים את המנחה לפני חצות. (רפ"ו ד' סק"י יא יד)
ו. אמנם כשאינו צריך להתפלל עתה תפילת המנחה, יתפלל מוסף תחילה וישהה ורק לאחר מכן יתפלל מנחה, שבאופן זה אינו נחשב כמי ששתי התפילות עומדים בפניו. והרמ"א מוסיף על כך שאם הגיע כבר זמן תפילת מנחה קטנה יקדים תמיד את תפילת המנחה. (רפ"ו ד')
ז. אדם הנמצא סמוך לערב, ואין באפשרותו להתפלל את שני התפילות מוסף ומנחה, אלא את האחת מהם. יתפלל תפילת המוסף, לפי שאם לא יתפלל מוסף לא יהא לזה תשלומין, משא"כ לתפילת המנחה יש תשלומין בלילה. (רפ"ו סקי"ג עיי"ש)

 
דיני איסור קריאה לאור הנר
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

א. אסרו חכמים לקרוא לאור הנר, שמא יטה את הנר בשביל להאיר לו היטב, ויעבור בזה משום איסור כיבוי והדלקה. וכן הדין לענין עיון לאור הנר בכל דבר הצריך עיון, כגון בדיקת הציצית וכיוצא בזה. (ער"ה א' ס"א)
ב. אפילו היה הנר גבוה מאד שאין האדם יכול להגיע אליו כלל, מכל מקום אסור לקרוא לאורו, שלא חילקו חכמים באיסורם בין נר לנר. אמנם אם מקום הנר סגור בבית, ומוסר המפתח לאדם אחר, מותר לקרוא לאורו, שכיון שאין יכול לפותחו אלא בסיוע חבירו הרי יזכירו, והרי זה נחשב כאילו העמיד עליו שומר. (ער"ה ס"ב)
ג. בזמנינו שהתאורה באה מנורות חשמל, שאין שייך בהם הטייה לעולם, נקטו הפוסקים שמותר לקרוא לאורם בלא חשש. אמנם יש הנוהגין ליתן על המפסק כיסוי שנכתב בו שבת קודש כדי להזכירו, [ודבר זה נצרך בעיקר בסוגי המפסקים שניתן לסובבם בשביל להגדיל את האור ולהקטינו]. (ער"ה ס"ג ועי' ביאוה"ל)
ד. מותר לאדם לקרוא לאור הנר, אם העמיד עליו שומר, שאומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה חלילה, וכיון שחברו משמרו אין חוששין שיטה. (ער"ה ג')
ה. מותר לשנים לקרוא יחד בספר ובענין אחד, כיון שאם יחפוץ האחד להטות יזכירנו חבירו. אבל אם קוראין בשני ענינים אסור, לפי שכל אחד עסוק בענינו ולא יזכירו זה לזה. נחלקו הפוסקים אם היתר זה שנאמר לשנים הוא דווקא במקום מצוה כגון שלומדים יחד בספר, או שאף כשקוראין דברי חול התירו. (ער"ה ב' ס"ו)
ו. אבל לאור המדורה, אפילו לעשרה בני אדם אסור לקרוא יחד, כיון שיושבין רחוקין זה מזה וזנבות האודים סמוכים להם, לא יכירו זה במעשה חבירו. (ער"ה ה' סי"ג)
ז. מותר לקרוא פרק במה מדליקין לאור הנר, כיון שהוא מזכיר דיני ההדלקה בשבת, אין לחוש שמא ישכח ויטה, אבל שאר פרקי מסכת שבת, למרות שמזכיר בהם מהלכות שבת, אסור, כיון שאין מזכיר איסור הדלקה בשבת. (ער"ה ז' סט"ז)

 
מדיני קריאת התורה והפטרה
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

א. הנותן ספר תורה לשליח הציבור וכן המקבלו, צריך שיהיה ביד ימין, ואפילו מי שהוא איטר ישתמש לזה בימין, שטעמו של דבר לפי שהתורה הניתנה בימין, שנאמר מימינו אש דת למו. (רפ"ב סק"א שעה"צ ס"ב)
ב. מצות קריאת התורה בשבת היא מדרבנן, והיא תקנה קדומה שנתקנה על ידי משה רבינו לקרוא בתורה בשבת ובשני וחמישי שלא ישהו ג' ימים בלא תורה.
ג. בבתי כנסיות רבים מוכרים את העליות למרבה במחיר, ויש סמך מהזוהר להדר בקניית שישי, וכן עליית אחרון חביבה, אבל ח"ו להתקוטט בעבור עלייה מסויימת, שכל אותיות תורה קדושים וטהורים, כדכתיב אמרות ה' טהורות. רפ"ב סקי"ח
ד. במועדים מוציאים ספר תורה שני לקרוא בו פרשת מוסף היום, אולם בשבת אף שמקריבין בה קרבן מוסף אין מוציאין ספר תורה לקרוא פרשת מוסף, לפי שבפרשת מוסף של שבת יש רק שני פסקים, ואין מוציאין ספר תורה לקרוא בו פחות מג' פסוקים. רפ"ג א'
ה. בתוס' כתבו טעם נוסף שאין מוציאין ס"ת שני לקרוא בו את פרשת המוסף, לפי שקריאת ההפטרה היא מענינה של הקריאה בספר תורה שלפניה, ואם היו מוציאין בשבת ספר תורה שני לקרוא מוסף שבת, היו קוראין כל השבתות קריאת הפטרה שוה. רפ"ג סק"א
ו. תיקנו חכמים לקרוא הפטרה בנביא מענינה של פרשת השבוע, וטעם תקנה זו: לפי שפעם גזרו הגויים על ישראל שלא יקראו בתורה, ובמקום זאת קראו בנביא, ומאז אף על פי שבטלה הגזירה לא בטל המנהג. וקוראים תחילה בתורה ולאחר מכן בנביא. רפ"ד סק"ג
ז. הגר"א מוילנא הנהיג בקהילתו לקרוא את ההפטרה מתוך נביא הכתוב בקלף בקדושה כדין, וכך נתפשט בהרבה קהילות ואשרי חלקם. אולם גם אלו שאין להם נביאים מקלף, לא יקראו את ההפטרה מתוך החומש, אלא מתוך ספר נביא שלם. ובדיעבד אם אין להם נביא שלם, יקראו מהחומש ולא יבטלו את ההפטרה. רפ"ד סק"א

 
מדיני ההליכה בשבת
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה

אסור לרוץ בשבת, שנאמר וכבדתו מעשות דרכיך, ודרשו חכמינו ז"ל שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול. אבל לדבר מצוה כגון כשהולך לבית הכנסת מותר לרוץ. ש"א א סק"א
אסור לקפוץ או לפסוע פסיעה גסה (ובאדם בינוני שיעורו כשעובר יותר מאמה בפסיעה אחת), אלא אם כן אינו יכול באופן אחר, כגון שצריך לעבור מעל שלולית מים, ואף אם יכול להקיפה עדיף שידלגה בקפיצה כדי שלא ירבה בטורח ההילוך.  ש"א א ג' סק"ב
בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם, מותר להם לכתחילה לקפוץ ולרוץ בשבת, כיון שזהו עונג שלהם. וכן מותר לאדם לרוץ כדי לראות דבר שמתענג בו [ובלבד שאינו דבר האסור חלילה]. אבל לרוץ כדי להתחמם שיועיל לרפואתו אסור, כיון שהדבר מוכח שהוא לרפואה ואסרוהו חכמים גזירה משום שחיקת סממנים. ש"א ב' סק"ה וביאוה"ל
אסור לעבור בשבת בתוך שלולית מים, שמא יסחוט לאחר מכן את בגדיו, ויעבור על איסור סחיטה בשבת. לכן ידלג מעל השלולית, ואם אי אפשר לדלגה, יקיף את השלולית למרות שמרבה בזה בהליכה. ש"א ג'
ההולך לדבר מצוה כגון להקביל פני רבו או פני אביו מותר לעבור במים בין בהליכתו ובין בחזרתו (שאם לא נתיר לו בחזרתו עלול להימנע מלילך), ובלבד שיעשה שינוי כגון שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו, כדי שיזכור שלא יבא לידי סחיטה. ש"א ד' ה' סק"י.
ההולך לשמור פירותיו, מותר לו ג"כ לעבור במים כיון שיש בדבר קצת מצוה, ובלבד שיעבור בשינוי כמו שהוזכר לעיל. אולם חלוק דין ההולך לשמור פירותיו שבחזרתו לא התירו לו לעבור במים, כיון שאינו דבר מצוה כל כך, לכך לא חששו שמא ימנע משום כך, ובפרט שהאדם בהול על ממונו ולא ימנע. ש"א ו' סקי"ד
אף שהתירו לעבור במים כשהולך לדבר מצוה, זהו רק כשבגדיו אדוקים ואין לחוש שמא יפלו לו במים, אבל אם אינם אדוקים כגון שלבוש בסנדל שאינו יכול לקשרו היטב, אסור לעבור בו בכל אופן, שמא יפול ממנו ויבא להעבירו בידיו ברה"ר. ש"א ד'

 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הבא > סיום >>

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL