Home דברי אגדה
דברי אגדה
החיוב לדעת את דיני המצוות
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי אגדה
רבנו החזון איש בספרו אמונה ובטחון פרק ד' עומד על גודל חיוב כל אחד ואחד ללמוד היטב דיני המצוות, בכדי שידע היאך לקיים מצות ה' וחוקיו, ולא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא, וכך הוא כותב: מה גדולה אשמתו של האיש הנלבב לאהבת העבודה לפניו ית', בשעה שמזניח את לבו מלחפש אחר פרטיה ודקדוקיה של המצוה שנאמרה מפי הגבורה, לשום חובה על כל אדם מישראל לקיימה דוקא בשלימות הדקדוק, ובחסרו תנאי אחר מתנאי דקדוקיה לא קיים המצוה, והאיש הזה שמניח תפילין בראשו והפרשיות לא נכתבו כדין - חבר הוא לזה שלא הניח תפילין כלל, וכן בכל מצוה ומצוה.

וכן במצות לא תעשה, אם כי הוא שומר אותה בכללה עדיין אין שמירתה שמירה, בעת שלא שקד על הדינים המסתעפים לחקרם ולדרשם, ואמנם עובר עליה עבירה מספקת בחלקלקות, ומחלל את השבת מתוך נעימות הזמירות לכבוד השבת וקיומה, ונוטל ידיו דרך החלון הפתוח לרשות הרבים, ונוטל ידיו דרך החלון הפתוח לגינתו, ורוקק דרך החלון הפתוח לרשות הרבים, ובורר את עצמות הדג מן הקערה, ונושא משא בשבת בהגררו אחר האומרים שהעיר הזאת מתוקנה, ועל הרוב יש בזה מכשולים, וכן הרבה מהלכות השבת הנעלמות ממנו, והוא דש אותם בעקביו, וכן בשאר עבירות, במאכלות אסורות, בנקימה ונטירה, בשנאה וקטטות, בגניבה וגזילה.

 
שלוש סעודות בשבת
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי אגדה
רבנו אלעזר אזכרי כותב בספרו חרדים פרק יד: מצוה לאכול שלש סעודות בשבת, שהרי דרשו חז"ל ממה שנזכר שלש פעמים תיבת "היום" במאכלי השבת, ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה, ומשמע מלשון רש"י שדין זה  הוא דבר תורה ולא אסמכתא. ועונש המבטל סעודה אחת משלשתן גדול.

ובזוהר פרשת פקודי נאמר: שכל השולחנות של ישראל מסדרים אותם המלאכים בהיכל הזכות כשנכנסת השבת, ואלף אלפים ורבוא רבבות ממונים על השולחנות הללו, ומשגיחים איך סדרו בהם את עונג השבת, וחיה אחת על ד' שרפים, אם רואה את השולחן כשהוא מלא בכל מיני עונג, מברכת על השולחן - אז תתענג על ה', אז תקרא וה' יענה, אז יבקע כשחר אורך, הנה כי כן יבורך גבר, וכל המלאכים עונים אמן. וחלילה כשלא ענגו את השבת, דוחים אותו שולחן החוצה, למקום הנקרא נגע שהוא היפך אותיות ענג, ומקללים אותו, ויאהב קללה ותבואהו, ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו, ינקש נושה לכל אשר לו וכו', אל יהי לו מושך חסד וכו'. לכן מסיים רבי אלעזר אזכרי בדבריו ואומר: "החרדים אל דברו יזדרזו בקיום מצוה זו כדת וכדין".

 
כולם ישבעו ויתענגו מטובך - מדוע התיבה כולם
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי אגדה
אנו אומרים בתפילות שבת: "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך". תמה מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א מה ביאור תיבת כולם, הרי כבר הזכיר תחילה שישמחו במלכותך שומרי השבת וכו'.

ביאר בזאת רבינו הגר"ח קנייבסקי בספרו טעמא דקרא, שיש לומר שכוונת מתקני נוסח התפילה כלפי שלושה סוגים של אנשים, הראשונים במעלה הם אלו שומרי השבת לכל חוקיו והלכותיו המקפידים לשמור את השבת קלה כבחמורה, השניים הבאים אחריהם הם אלו שאינם יודעים לשמור את כל מצוות השבת, אולם הם קוראים לשבת עונג כלומר מענגים את השבת במאכל ובמשתה בכסות נקיה וכדו'. והשלישים הם אלו שגם לזאת אין ידם משגת, ואינם אלא מקדשים את השבת בקידוש היום בתפילה ועל היין. את כל אלו אנו מזכירים בבקשתינו בתפילה, ומסיימים שכולם כלומר כל אלו הסוגים ישבעו ויתענגו מטובך, גם המקדש שביעי כראוי לו, גם קוראי העונג, וגם שומר השבת כדת, איש על מחנהו ואיש על דגלו.

 
החשיבות בלימוד הלכות שבת
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי אגדה
רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש כותב: ישים האדם על לבו ועיקר ללמוד שולחן ערוך הלכות שבת ויזהר בו, ושכרו הרבה מאד, ומי שלא למד הלכות שבת על בורייו פעמיים ושלש "לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת" הן דאורייתא הן דרבנן.
ובעל התניא כתב באגרתו: יעסקו בהלכות שבת כי הלכתא רבתא לשבתא, ובקל יכול האדם להכשל בה ח"ו אפילו באיסור כרת וסקילה מחסרון ידיעה, ושגגת תלמוד עולה זדון חס ושלום, ואין צריך לומר באיסורי דברי סופרים שרבו כמו רבו למעלה ובפרט באיסורי מוקצה דשכיחי טובא, וחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל.

גם בספר כף החיים התריע על כך וכתב: רוב חילולי שבת שנכשלים ההמונים בהם, הוא מחמת חסרון ידיעה כי אינם בקיאים בדיני שלשים ותשע מלאכות ובתולדותיהן, ולא בדיני מוקצה ואיסור טלטול, והתנא אמר שגגת תלמוד, ר"ל שוגג הבא לאדם מחמת חסרון ידיעה עולה זדון ר"ל שהוא כמו מזיד.


 
דברי החפץ חיים על גודל מעלת השבת
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי אגדה
רבינו החפץ חיים בספרו שם עולם מאריך בגודל מעלת השבת, וכותב בתוך דבריו: חומר העוון שיש באיסור שבת, הלא ידוע שיש כמה חלקי עונשים על העונות. יש עניינים שכשאדם עובר עליהן הוא רק איסור עשה בלבד, חמור מזה העונות שיש עליהן איסור לאו, חמור מזה העונות שיש עליהן חיוב כרת, חמור מזה העונות שיש עליהן חיוב מיתה בידי אדם והוא מיתת חנק, חמור מזה העונות שיש עליהן חיוב מיתת הרג בסייף, חמור מזה אותן שיש עליהן מיתת שריפה, חמור מכולן עונות שיש עליהן חיוב סקילה, ועל שבת הלא ידוע שהמחלל אותה הוא חייב סקילה שהיא החמורה שבמיתות. וראה עוד את חומר העון של איסור שבת, הלא בכל העונות מלבד מעבודת כוכבים, אם הוא מומר חס ושלום לאחת מהן אינו מומר לכל התורה כולה, ואילו באיסור שבת נפסק בשולחן ערוך (או"ח שפה, ג) שמי שהופקר אצלו איסור שבת ועובר עליו כמה פעמים בפרהסיא, הוא מומר לכל התורה ודינו כעובד כוכבים ממש, ואם הוא דר עם ישראל ברשות אחת צריך לשכור ממנו הרשות כמו שאם דר עם העכו"ם, ואם שחט, אף שאחר עומד עליו ורואה ששחט כדין, אפילו הכי שחיטתו נבילה גמורה, מטעם שהוא אינו בר זביחה כלל כמבואר בפוסקים. והטעם לכל זה הוא, שהמחלל את השבת כופר במעשה בראשית כמו עובד כוכבים, כן פירש רש"י בחולין דף ה'. ועל כן גם עונש מחלל שבת הוא בסקילה כדינו של העובד כוכבים, וכשהוא בלי התראה הוא על כל פנים בכרת, מכל זה יראה האדם את גודל ענין שבת.
 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הבא > סיום >>

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL