Home הליכות עולם
הליכות עולם
דין עירוב קורנפלקס עם מעט חלב
מקבץ שבת הלכה ואגדה - הליכות עולם
שאלה מעשית: ילדיו של יואל רגילים לאכול בבוקר צלחת קורנפלקס (פתיתי תירס קלויים) עם חלב. אחד מילדיו אוהב לאכול את הקורנפלקס עם רק מעט חלב, באופן שהפתיתים נדבקים זה לזה. שבת אחת נגמרו פתיתי הקורנפלקס, ונשארו רק פרורים דקים. וע"כ התעורר ספק בליבו של יואל אולי יש בעירוב פרורי הקורנפלקס עם מעט חלב בעיה של לישה. הוא מהר לרבו שיורה לו כיצד לנהוג. אכן, מה הדין ומדוע?

תשובה: מותר מעט מעט, וראוי לעשותו בעת האכילה. מקור הדין, כתוב בשו"ע (שכא, יד) אין מגבלין קמח קלי הרבה שמא יבוא ללוש קמח שאינו קלי. ומותר לגבל את הקלי מעט מעט. אבל תבואה שלא הביאה שליש שקלו אותה ואחר כך טחנו אותה טחינה גסה, שהרי היא כחול והיא הנקראת שתיתא, מותר לגבל ממנה בחומץ וכל היוצא בו הרבה בבת אחת והוא שיהיה רך, אבל קשה אסור מפני שנראה כלש.

וכתב המשנה ברורה (ס"ק נד נה נו) שההיתר בשתיתא שלא שייך לגזור שלא יבא להחליף בלישת קמח שאינו קלי, שאינה בכלל קמח, לפיכך התירו בזה ברכה אפילו הרבה. וקשה אסור דוקא הרבה אבל מעט מעט מותר. ובגדר מעט מעט כתב המשנ"ב ששיעורו לא נתבאר בפוסקים, ונראה שאפילו יש בו כשיעור גרוגורת.  ובביאור הלכה (ד"ה שמא יבא) הביא שהנשמת אדם תמה על ההיתר של מעט מעט. ומסקנתו שכוונת הגמרא מעט מעט הוא ג"כ דוקא בעת האכילה ומשום שדרך אכילה בכך.

 
דין גורל הנעשה בשבת
מקבץ שבת הלכה ואגדה - הליכות עולם
שאלה מעשית: בנו של יחזקאל חזר בשבת מחברת התהילים ובידו ספר, הוא סיפר לאביו כי עשו הגרלה בין כל המשתתפים והוא זכה. ברוב התלהבותו הוא סיפר לאביו בדיוק איך עשו הגרלה, המשגיח הביא פתקים כמספר המשתתפים, ורק על אחד היה כתוב "ספר" וכל אחד מהילדים הוציא פתק אחד. כששמע זאת יחזקאל הרצין לרגע והחל לחשוב אם היה מותר לעשות כך בשבת. אכן, מה הדין ומדוע?
תשובה: אסור. מקור הדין כתוב בשו"ע (שכב, ו) המחלק לבני ביתו מנות בשבת יכול להטיל גורל לומר למי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו, והוא שיהיו החלקים שוים, ואינו עושה אלא להשוותם שלא להטיל קנאה ביניהם. אבל עם אחרים אסור כיון שמקפידין זה על זה יבואו לידי מדה ומשקל. וכתב הרמ"א שאסור להטיל גורל בשבת אפי' ע"י עכו"ם. וכתב המשנ"ב (ס"ק כד) שזהו אם הוא לחלק איזה דבר, ואסור אפילו במקום שיבואו לריב, אבל להטיל גורל מי יאמר קדיש או מי יעלה לתורה מותר, שהרי היו מפיסין בשבת במקדש מי שוחט מי זורק. ובנזר הקודש הביא בשם שבות יעקב שמשמע שאין מותר רק להטיל גורל מתוך ספר כנהוג, אבל ע"י פתקאות שנכתבו מערב שבת שם כל אחד עליו ומטילין בקלפי ומוציאים פתקא מי שיעלה לס"ת אסור.
 
שימוש בבשמים לצורך דבר אחר
מקבץ שבת הלכה ואגדה - הליכות עולם

שאלה מעשית: בבית הכנסת שבו התפלל מנחם היו מביאים בשבת בשמים, והמתפללים היו מברכים עליהם ומריחים. שבת אחת נפל לבנו של מנחם חלק של משחק לתוך חריץ שבקיר סמוך לרצפה. וכדי להוציאו היה צריך דבר קשה ודק. הוא שאל את אביו האם יוכל לקחת ענף אחד של בשמים ולחתוך ממנו חתיכה לצורך זה. אכן, מה הדין ומדוע?

תשובה: אסור. מקור ה דין כתוב בשולחן ערוך (שכב, ה) מותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף בהם לחולה. וכתב המשנ"ב (ס"ק יז) והסכימו הרבה אחרונים שמה שמותר לקטום בקשים, היינו דוקא ביד אבל לא בכלי אף דהוא קוטם להריחו ואינו מכוין כלל לעשותה כלי, ולכך אסור לקטום ההדס בסכין וכו'. ואפילו ביד אינו מותר לקטום בקשין רק להריח אבל לחצוץ בו שיניו אסור לדעת הכל.

 

 
הכנת סלט גזר סמוך לסעודה כאשר הגזר חתוך דק
מקבץ שבת הלכה ואגדה - הליכות עולם

שאלה מעשית: גברת לוי מכינה לסעודה השניה סלט גזר,שהיא דואגת לערבב בו מיץ לימון וסוכר ממש לפני הסעודה. (על מנת שישאר בטעם משופר). את הגזר היא חותכת מבעוד יום במקסר לחתיכות ארוכות ורחבות. ערב שבת אחד לא שמה לב, והגזר במיקסר נטחן לחתיכות קטנות מאד. בשבת לפני הכנת הסלט כהרגלה, נזכרה בשינוי מראה הגזר ותהתה אם יכולה להכינו כדרכה. בעלה היה עדיין בבית הכנסת והיא המתינה לבואו על מנת שיורה לה איך להכין את הסלט במתכונתו הנוכחית. אכן, מה הדין ומדןע?

תשובה: כתב המשנה ברורה (שכא, סח) אם שכח לשפוך חומץ בערב שבת לתוך הקרי"ן, צריך שיעשה בשבת בלילה רכה, ונותן החומץ ואחר כך הקרי"ן שלא כדרך שעושין בחול, ויאחוז בכלי עצמו וינענע אותו. (בדרך כלל סלט גזר הוא בלילה עבה).

 
מים שנוטפים מהברז לעציץ שאין בו שימוש
מקבץ שבת הלכה ואגדה - הליכות עולם

שאלה מעשית: סמוך לברז במרפסת ביתו של מרדכי עומד כלי ישן ובו אדמה. בעבר שימש הכלי כעציץ, אבל זה שנים מספר שהוא עומד שם בלא שימוש. מרדכי שם לב כי תמיד כשנוטלים ידים בברז נוטפים מים לתוך הכלי עם האדמה, וכיוון שלמד הלכות שבת החל להסתפק האם כיון שודאי נוטפים לשם מים יש בכך איסור. אכן, מה הדין ומדוע?

תשובה: כתב המשנה ברורה (שכא, נז) כתב המ"א נראה שאסור להשתין על טיט משום גיבול. וכונתו אפי' לרוב הפוסקים הסוברים שבדבר שהוא בר גיבול אינו חייב עד שיגבל, מכל מקום יש איסור גם בזה, וכן הוא הדין בעפר תיחוח ובחול, ואף שאינו מכוין ללישה, מכל מקום פסיק רישא הוא. וכלי שרוקק בו או רוחץ בו פיו בשבת ותחתיו יש חול הדק או גס, יש לעיין אם הוא אסור או מותר. דאולי הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה, ומצאתי בספר בית מאיר שמתיר מטעם זה במקום הצורך אפי' להשתין על טיט. ונראה שיש לסמוך על זה במקום שהטיט אינו שלו שאז בודאי אין נח לו בלישתו.

 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא > סיום >>

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL