Home דברי הלכה מדיני יין הקידוש
מדיני יין הקידוש
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי הלכה
א.     יין שריחו רע, כגון שהסריח מחמת שהניחו בכלי מאוס וכדומה, אף שברכתו בורא פרי הגפן אין לקדש עליו. ואפילו אין לו יין אחר לא יקדש עליו, ונראה שאף אם עבר וקידש עליו לא יצא ידי חובת קידוש. (רע"ב א' ס"א ס"ב ועי' ביאוה"ל).
ב.     יין שעמד מגולה, אין לקדש עליו. אמנם אם אין לו יין אחר יקדש עליו, וכן אם עמד מגולה רק זמן מועט אין להקפיד מלקדש עליו בזמנינו שלא מצויים נחשים. (רע"ב א' ס"ג).
ג.     יין שהחמיץ טעמו עד שבני אדם נמנעים מלשתותו אין לקדש עליו, ואפילו שריחו דומה לריח היין. אמנם אם הוא להיפך שריחו דומה לחומץ וטעמו כטעם היין מקדשין עליו. ומ"מ מצוה לברור יין טוב לקדש עליו. (רע"ב א' ג' ס"ד).
ד. מצוה לכתחילה לחזר אחר יין אדום בשביל קידוש, ואם אין לו יין אדום או שהיין הלבן משובח מן האדום, נחלקו הראשונים אם יוכל לקדש על היין הלבן, ומנהג העולם לקדש עליו. ומ"מ יין שהוא לבן יותר מדאי נכון שלא לקדש עליו אלא בשעת הדחק. (רע"ב ד' ס"י סי"ב).
ה. יין חי מצוה מן המובחר לערב בו מים, ובלבד שלא יערב הרבה ויחליש טעם היין יותר מדאי, ויינות שלנו לפעמים טובים יותר בלא תערובת מים. והמברכים על יין שטעמו כטעם מים ואין בו אלא מתיקות חלשה של היין, אין יוצאים בזה ידי חובת קדוש, ומברכים ברכה לבטלה. (רע"ב ה' סי"ג סי"ד).
ו. נחלקו הדעות אם מקדשין על יין מבושל או על יין שעירבו בו דבש וכדומה בכדי למתקו, ובמקום שאין יין זה עולה באיכותו על היין שאינו מבושל  יש לחוש לדעת הפוסלים, ויקדש על היין שאינו מבושל וללא תערובת דבש, אבל במקום שהיין המבושל טוב יותר משאינו מבושל, ישאל כל אחד לרבו איך לנהוג. (רע"ב ס"ח סכ"ג).
ז. אין לקדש על חמר מדינה במקום שמצוי בו יין, ואף אם היין יקר לא יקדש על חמר מדינה את קידוש הלילה, אבל את קידוש היום יש מקום לסמוך על המקילין ולקדש בו, ומכל מקום מצוה מן המובחר לקדש דווקא ביין. (רע"ב ט' סכ"ט).
ח. דברי אגדה
ט. כתב רבנו בעל החינוך (מצוה לא) משרשי מצוה זו של הקידוש, כדי שיתעורר האדם מתוך מעשה זה לזכור את גדולת היום, ויקבע בלבבו את אמונת חידוש העולם, כי ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש.
י. ועל כן נתחייבנו לעשות את מעשה הקידוש עם היין, לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה כשהוא סועד ומשמח, ולפי התעוררות האדם ומעשהו יתפעל אל הדברים לעולם. ומזה השורש אמרו זכרונם לברכה בגמרא מסכת פסחים דף קו: שאם הפת חביב על האדם יותר מן היין יקדש על הפת, כי מתעורר טבעו יותר למה שהוא תאב. ואין צורך לתת טעם על מה שנתחייבנו שיהיה בכוס רביעית, דפחות מזה השיעור אינו ראוי ולא יתעורר לב האדם עליו. וגם אשר חייבונו בהדחת הכוס, ושלא לטעום כלום עד שיקדש, ושיקדש במקום סעודה, כל זה מענפי שורש ההתעוררות שאמרתי.
יא. הנהגות הצדיקים
יב. האפיקי ים (פניני ים שבסוף ספרו אות יד:) כותב: יקדים בערב שבת קודש להכין את עצמו לכבוד שבת קודש, ויתבונן במה שכתבו הספרים הקדושים, כי באותו זמן שמקבל שבת פה בעולם הזה, יקילו מעליו עונשי גיהנם בעולם הבא, וכבר כתב הרמב"ן ז"ל כי כל יסורי איוב רח"ל אינם כלום נגד שעה אחת יסורי גיהנם, והוא חשבון נורא, וממילא הוא הדין לענין לצאת מן השבת.
יג. בספר במעלות השבת (ח"ג עמוד יט) הביא מה שסיפר הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, איך שבשנת תרפ"א הגיע מפולין לירושלים האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת זצוק"ל, ובאו המונים לראותו ולקבל את ברכתו, גם הנער יהודה צדקה היה חפץ בכך, ולשם כך הגיע קרוב לחצות הלילה ונדחק פנימה עד שהגיע אל האדמו"ר בכבודו ובעצמו.
יד. לשאלת האדמו"ר מה הוא לומד, השיבו הנער: שהוא לומד משניות מסכת שבת, שאל אותו האדמו"ר: כמה פרקים יש בה במסכת שבת, השיבו: עשרים וארבעה פרקים. חזר האדמו"ר ושאלו מה טעם ראו מסדרי המשנה לקבוע בה בדיוק כ"ד פרקים. לא ידע הנער מה להשיבו, אך השתוקק להשיב לרבי על שאלתו, נטל רשות מן האדמו"ר לילך ולברר מה המענה לשאלה זו, ופנה לבית הכנסת שושנים לדוד לשאול את פי קרוב משפחתו רבי יעקב חיים סופר זצוק"ל בעל ה"כף החיים" שהיה עוסק באותה השעה בעריכת תיקון חצות.
טו. אמר לו הגרי"ח סופר: שבת מלכתא נקראת בלשון חכמים כלה, כמו שאמרו בגמרא במסכת בבא קמא בואו ונצא לקראת כלה, וכן אנו אומרים בקבלת שבת לכה דודי לקראת כלה, בואי כלה בואי כלה, וכ"ד פרקי מסכת שבת הם כנגד כ"ד קישוטי כלה הנזכרים בספר ישעיה. ועוד טעם אמר לו, כ"ד פרקי מסכת שבת מכוונים כנגד כ"ד ספרי התנ"ך, לרמוז שכל המשמר את השבת כראוי כאילו קיים את התורה כולה.
טז. עם שתי התשובות החלו חזר הנער על האדמו"ר, התייצד בחדרו והשלים את תשובותיו, למשמע דבריו שנאמרו בענוה וחן, הפיקו פני האדמו"ר שביעות רצון, ובירכו שיצליח בתורה וביראת שמים.