Home דברי אגדה מצוה לזכור את השבת בלב ובפה כל הימים
מצוה לזכור את השבת בלב ובפה כל הימים
מקבץ שבת הלכה ואגדה - דברי אגדה
כתב רבינו אלעזר אזכרי בספרו "חרדים" (ט, לג) כתיב "שמור את יום השבת לקדשו" בדברות אחרונות, ובדברות הראשונות כתיב "זכור את יום השבת", ואמרו חכמינו ז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו.

וכתב הרמב"ן שמתיבת לקדשו למדו חז"ל מצות עשה אחת מתרי"ג המצוות והיא אמירת "קידוש בשבת", אבל עיקרו של הפסוק מדבר בכל הימים שעלינו לזכור את יום השבת בלב ובפה, כדי שתהיה האמנת חידוש העולם בלבנו עדי עד, ולכך לא יהיה זז זכרון השבת מעימנו, וכשנמנה הימים בימות החול לא נמנה כמנין הגוים לוני"ש מארטי"ש מיירקולי"ש, אלא אחד בשבת שני בשבת שלישי בשבת וכו', כמבואר במכילתא, וכן כל כיוצא בזה באופן שלא ימוש מפינו בכל יום זכרון השבת. וזה לשון הספרא, "זכור את יום השבת" - יכול בלבך, כשהוא אומר "שמור" הרי שמירת הלב כבר אמורה, ומה אני מקיים במה שנאמר "זכור", אלא שתהא שונה בפיך, עכ"ל. למדנו מכך שמצוה לזכור בלב ובפה כל הימים את יום השבת.
הנהגות הצדיקים

רבנו ה"חזון איש" זצ"ל בספרו אמונה ובטחון מביא שני מעשים בענין השבת, בכדי לעורר לבות בני האדם מתרדמתם תרדמת החומר העכור, תרדמת ההרגל, תרדמת השטחיות, ואלו הם:

מעשה בחסיד שהזמין אורח לסעוד אצלו בשבת, ובביתו כבר הכינו בלבם קבלת פני האורח, כי גם בני ביתו אהבו את האורחים. אמנם מחלק האורחים לא ידע מהזמנתו של אותו חסיד וישלח את האורח לאדם אחר, וכאשר שב החסיד בליל ש"ק מבית הכנסת לא מצא כבר את האורח ויבוא בגפו הביתה, וכששמעו בני ביתו שאין להם אורח התעצבו מאד. אמר להם החסיד אין האורח כאחד מהנכסים לעשות בו סחורה, דאגתי היא רק שיהיו לו לאורח צרכיו וסעודת שבת, אבל אחת היא לי אם קבל זאת ממני או מזולתי. ומסיים החזון איש לא כן מנת חלקם של דלת עם, אם הוא אוהב לעשות טוב, לא ימנע ממנו צרות עין, ואין דעתו נוחה לראות אחרים במלאכתו.

ומעשה נוסף בחרד אחד, שבא אורח נכבד לעירו ויבקשו החרד לבקרו בביתו, והאורח הבטיחו לבקרו בליל שבת קודש, החרד שמח על הבטחתו כי היה זה לו לכבוד ולענג.  מה עשה השטן, השכיחו להוסיף נפט בנרו והדליק את הנר במעט הנפט שנשאר מליל יום חמישי, והיה ליל שבת קודש בימות החורף והאורח עדנה לא בא, והנר חישב להכבות, החרד הזה לא שלט בנפשו לנחול הקלון הזה שיבוא האורח וימצאהו בחשך ויוסף נפט בנרו בשבת. ומסיים החזון איש בדבריו שמעשה זה איננו מן המקרים הבודדים שהאדם נכשל בהן, אלא זו תופעה קבועה, שהגבר אשר לא נבחן בכור המידות וכל הנהגתו מצות אנשים מלומדה עלול להיכשל בזה.