האפיקי ים (פניני ים שבסוף ספרו אות יד:) כותב: יקדים בערב שבת קודש להכין את עצמו לכבוד שבת קודש, ויתבונן במה שכתבו הספרים הקדושים, כי באותו זמן שמקבל שבת פה בעולם הזה, יקילו מעליו עונשי גיהנם בעולם הבא, וכבר כתב הרמב"ן ז"ל כי כל יסורי איוב רח"ל אינם כלום נגד שעה אחת יסורי גיהנם, והוא חשבון נורא, וממילא הוא הדין לענין לצאת מן השבת.
בספר במעלות השבת (ח"ג עמוד יט) הביא מה שסיפר הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, איך שבשנת תרפ"א הגיע מפולין לירושלים האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת זצוק"ל, ובאו המונים לראותו ולקבל את ברכתו, גם הנער יהודה צדקה היה חפץ בכך, ולשם כך הגיע קרוב לחצות הלילה ונדחק פנימה עד שהגיע אל האדמו"ר בכבודו ובעצמו.
לשאלת האדמו"ר מה הוא לומד, השיבו הנער: שהוא לומד משניות מסכת שבת, שאל אותו האדמו"ר: כמה פרקים יש בה במסכת שבת, השיבו: עשרים וארבעה פרקים. חזר האדמו"ר ושאלו מה טעם ראו מסדרי המשנה לקבוע בה בדיוק כ"ד פרקים. לא ידע הנער מה להשיבו, אך השתוקק להשיב לרבי על שאלתו, נטל רשות מן האדמו"ר לילך ולברר מה המענה לשאלה זו, ופנה לבית הכנסת שושנים לדוד לשאול את פי קרוב משפחתו רבי יעקב חיים סופר זצוק"ל בעל ה"כף החיים" שהיה עוסק באותה השעה בעריכת תיקון חצות.
אמר לו הגרי"ח סופר: שבת מלכתא נקראת בלשון חכמים כלה, כמו שאמרו בגמרא במסכת בבא קמא בואו ונצא לקראת כלה, וכן אנו אומרים בקבלת שבת לכה דודי לקראת כלה, בואי כלה בואי כלה, וכ"ד פרקי מסכת שבת הם כנגד כ"ד קישוטי כלה הנזכרים בספר ישעיה. ועוד טעם אמר לו, כ"ד פרקי מסכת שבת מכוונים כנגד כ"ד ספרי התנ"ך, לרמוז שכל המשמר את השבת כראוי כאילו קיים את התורה כולה.
עם שתי התשובות החלו חזר הנער על האדמו"ר, התייצד בחדרו והשלים את תשובותיו, למשמע דבריו שנאמרו בענוה וחן, הפיקו פני האדמו"ר שביעות רצון, ובירכו שיצליח בתורה וביראת שמים.
