בספר בדרך עץ החיים (א' 45) מסופר שהעיד רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל את אשר ראו עיניו בשינוי תואר פני רבו הנצי"ב זצוק"ל בשבת קודש, נוגה מיוחד ואור עליון היה נסוך על פניו בשבת, וזאת בנוסף להוד תארו הנפלא במשך כל ימות החול, ובמוצאי שבת, ברגע שהבדיל השתנו פניו, ונועם זיו קדושת השבת שנראה על פניו נעלם. היה זה כאילו הוא לא אותו האיש ולא אותה הקדושה.
גם המשגיח הרה"צ הגר"ש וולבה בספרו עלי שור (ב' שפ"ב) מעיד על רבו המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ' זצ"ל שפניו השתנו בשבת קודש כל כך, עד שתלמיד חדש שראה אותו בימות החול, כאשר הוא נכנס לישיבה בליל שבת קודש, היה נדמה לאותו תלמיד כי יש לישיבה משגיח אחר מיוחד יותר ליום השבת, ולא זהו אותו המשגיח שראה בימות חול. רק במשך הזמן התרגלו להבין כי פני המשגיח משתנות כל כך מידי שבת קודש.
ובאמת היה המשגיח אומר על עצמו, שיש לו חוש של שבת, שהוא מרגיש בקדושה היתירה מיד עם כניסת השבת, ולא כמונו שצריכים לעקוב אחרי השעון בכדי לכוון את זמן הדלקת נרות השבת.
